‏‏‏‏שמע ישראל – יתרו תשפה

יום חמישי, ח' שבט התשפ"ה

מי שואל אותם?

תכנית טראמפ לפינוי עזה מכה גלים, ואמנם אף אחד לא יודע מה ילד יום, אבל התועלת המשמעותית והמיידית שנוצרה היא עצם העלאת הנושא של סילוק העזתים על שולחן הדיונים ברחבי העולם כולו. ישראל המגמגמת, המתנצלת, הרגילה להתרפס בפני כל צרוע וכל זב – נאלצת אף היא להתישר ולהתחיל לדון באופציה, אשר עד כה נחשבת לנחלתם של 'משיחיים' ו'גזענים'. אמנם זה עצוב, שדווקא נשיא ארה"ב צריך ללמד אותנו מה שסרבנו ללמוד מתורתנו הקדושה, אבל כל מי שעוקב אחרי ההיסטוריה של שיבת ציון בזמננו מבין, כי תהליך הגאולה הוא שמימי הרבה יותר מארצי, והוא מגיע על-אף חסרונותינו ולא בשל מעלותינו, כך שגם ההתפתחות הזאת משתלבת היטב במארג הכללי.

כעת, אחר שנשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו אימץ – לפחות לגבי עזה, לעת עתה – את פתרון התורה של "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם", עולה מכל הכיוונים השאלה – כיצד עושים זאת? וביתר שאת – מי יסכים לקבל אותם?

אנחת רווחה נשמעת ממחוזות השמאל ושאר מוכי השנאה העצמית בשאלם את השאלה הזאת, משום שנדמה להם שבכך נסתם הגולל על התכנית. הרי מצרים וירדן הודיעו חגיגית, כי לא יסכימו לקבל את ה'פלשתינים', על-אף חביבותם הרבה, וכן בשאר מדינות ערב אין התלהבות יתרה לקלוט את אחיהם. מדינות המערב בין כה וכה סופגות הגירה מוסלמית שמפחידה רבים שם, וגם אנשי הפרוגרס התומכים בקליטתם בארצות אירופה – מחריגים את אהובי נפשם ה'פלשתינים', משום שאלו נועדו מבחינתם להשמיד את ישראל, וקצת קשה לעשות את זה מרחוק.

אם כן, מסיקים כולם, הפתרון של טראמפ אינו מעשי. אף אחד לא יקבל את ה'פלשתינים'. ובכן, יש לי חדשות עבור אלו, הסבורים כי ישראל זקוקה להסכמת העולם כדי לנשום – יתכן ועבור טראמפ מדובר בנסיון מעניין, במיזם עסקי בעל פוטנציאל, בהשקעה מתוך תקוה לתשואה גבוהה. עבורנו, לעומת זאת, מדובר בלהיות או לחדול. ועם בריא בנפשו – גם לפני זוועות שמיני עצרת וכל שכן אחריהן – אינו מבקש רשות מאויביו ומשנאיו, וגם לא מאוהביו וידידיו, לעשות את כל מה שנדרש על-מנת להבטיח את חייו ובטחונו. 

מצרים וירדן לא יקבלו את הפלשתינים? מי שואל אותם בכלל? אנחנו עוסקים כאן בהישרדותה של מדינת ישראל ובהישרדותו של העם היהודי. כמה דם עוד צריך להשפך בכדי שנבין, שאזהרת התורה תקפה בעינה כפי שהייתה בשעה שנתנה לפני מעל שלושת אלפים שנה – "וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ. וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּמִּ֛יתִי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם אֶֽעֱשֶׂ֥ה לָכֶֽם" (במדבר לג נה-נו).

אומה חפצת חיים אינה משתעשעת בשאלה מי יקבל את אותם שכים וצנינים הצוררים אותה. אומה שאינה מעוניינת שכל חגיה יראו כמו שמיני עצרת לפני שנה – מסלקת אותם למקום שהכי נח לה, לא למקום שנח לאויביה. כאשר נבין, שמדובר בחיינו וחיי ילדינו, נפסיק לשאול את השאלה הילדותית – מי יקבל אותם?

מי יקבל אותם? מי שנחליט שיקבל אותם. ישראל יכולה בכל רגע נתון להשתלט על מעבר הגבול עם לבנון, עם ירדן, עם סוריה וגם עם מצרים – ולהעביר לשם את האויב הרצחני. לא רק מעזה, אלא גם משכם וחברון, ג'נין וטול-כרם, וחשוב לא פחות מכך, ואולי אף יותר – גם מאום-אל-פאחם ונצרת, סכנין, עכו, לוד ויפו. וגם מירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, שתתקיים בה סוף סוף הבטחת הנביא – "עוּרִ֥י עוּרִ֛י לִבְשִׁ֥י עֻזֵּ֖ךְ צִיּ֑וֹן לִבְשִׁ֣י׀ בִּגְדֵ֣י תִפְאַרְתֵּ֗ךְ יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ עִ֣יר הַקֹּ֔דֶשׁ כִּ֣י לֹ֥א יוֹסִ֛יף יָבֹא־בָ֥ךְ ע֖וֹד עָרֵ֥ל וְטָמֵֽא". וכתב שם הרד"ק – "ערל – זה מלכות אדום הם הערלים, וטמא – זה מלכות ישמעאל שהם מראים עצמם טהורים ברחיצת גופם והם טמאים במעשיהם הרעים, ושתי המלכויות האלה החזיקו בירושלם מיום החרבן ושניהם נלחמים עליה זה זמן רב, זה כובשה מזה וזה כובשה מזה ומיום הגאולה ואילך לא יעברו בה עוד כימי עולם, וכן אמר 'וזרים לא יעברו בה עוד כל ימי עולם' (יואל ד יז)".

אם נתיחס להצהרת טראמפ כאל עוד מהלך ארצי, כאל עוד יוזמה מדינית, כאל עוד גחמה של נשיא ססגוני ונמשיך לשגות באשליות הדו-קיום – נמצא את עצמנו שקועים עמוק יותר ויותר בבוץ, ואף לו יצויר שהנשיא האמריקאי ימשיך לקדם את תכניתו – היא תבטא בפועל את האינטרסים של ארה"ב, לא של עם ה'. אך אם נבין, כי ה' ברחמיו הרבים ראה את אוזלת ידם של מנהיגינו ולכן שלח לנו את טראמפ שיזכיר לנו את יעודנו, נאמץ את התכנית לא בשל רצונו של טראמפ אלא בשל ציווי התורה, נרחיב אותה לכל רחבי הארץ ונקבל על עצמנו את עול מלכותו של ה' גואלנו – אז יבקע כשחר אורנו, וארוכתנו מהרה תצמח!

יום ששי, ט' שבת התשפ"ה

לא מקורית, נתניהו, גם לא חדשנית

בעקבות הצעת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להעביר את האויב הרצחני מעזה למדינות העולם, הגיב ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ואמר, כי מדובר בהצעה 'מקורית וחדשנית'. מעט מביך בעיני, שאדם משכיל כמו נתניהו, שאמנם אינו בקיא בתורה שבעל-פה, אבל את התנ"ך הוא נוהג ללמוד מדי פעם, רואה בהצעת טראמפ הצעה 'חדשנית ומקורית', אחר שתורתנו הקדושה זועקת את החובה להוריש את יושבי הארץ מפנינו, ואף מאיימת עלינו באסונות קשים במדה ולא נעשה זאת. אבל לא באתי כאן להלין על חוסר הידע של ראש הממשלה, כי אם על דבר חמור בהרבה – על הניתוק מהחזון היהודי השורשי, אשר בלעדיו עלולה ההצעה של טראמפ להוביל למהלך אחר לגמרי מרצון התורה של כיבוש, הורשה והתישבות יהודית.

דונלד טראמפ מדבר בפרוש על מסירת עזה לידים אמריקאיות, ובימין הישראלי – אופוריה. הדבר נובע מאימוץ תפיסת השמאל, ולפיה אחיזתנו בארץ היא ענין בטחוני גרידא, לא ענין תורני של כינון ממלכת התורה. רבים חושבים, כי אם נחליף את העזתים הרצחניים באמריקאים חייכנים – נשיג את המטרה לשמה יצאנו למלחמה. ולא היא! ארץ ישראל אינה שייכת לאמריקאים, כפי שאינה שייכת לפלשתינאצים. עזה צריכה להיות עיר יהודית, והרצועה הקרויה על שמה צריכה לשמש אותנו, בני אברהם יצחק ויעקב, למגורים, לתעשיה, להקמת ישיבות ובתי כנסת, מקואות ותלמודי תורה, מפעלים וגני שעשועים. היא לא נועדה לשמש כמיזם נדל"ן נוסף של הנשיא האמריקאי. 

אבל יש כאן רובד יותר עמוק. דווקא החיבוק האמריקאי שאנו מקבלים כעת – עלול להיות בעל חרב פיפיות. אם יש דבר שמאיים על קיומנו כאומה יחודית הדבוקה בבוראה – זוהי התרבות האמריקאית והערכים המערביים הנלוים אליה. נכון הדבר, שטראמפ אינו מייצג את ערכי דור המבול שמהווים אסון לאנושות, לא רק לעם ישראל, כפי שמייצגת כיום המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, ונכון הדבר, שהוא מהוה גורם חשוב במלחמה כנגד האיסלם הרצחני שמנסה להטביע את עולמנו בתרבותו הנחותה, המכילה בעיקר רצח ואלימות. אולם דווקא בשל העובדה שמדובר בגוי הגון, אשר מערכת ערכיו תואמים פחות או יותר את המצופה מבני נח – חשוב להדגיש את ההבדל התהומי הפעור בינינו לבינו, בין עם ה' הדבק בבוראו לגויים הערלים, אשר הטובים שבהם יזכו לינוק מהאור שנפיץ לגויים מכח תורתנו הקדושה.

הפיכת עזה לטריטוריה אמריקאית תאיץ את תהליך האמריקניזציה, אשר בין כה וכה שוטפת את מדינת ישראל. כיום, קשה למצוא ברחוב חנות בעלת שם עברי, כל מי שרוצה עסק מצליח – בוחר לעצמו שם אנגלי (ולמרבה החרפה, גם בציבור החרדי התופעה רווחת). החשיבה מערבית, הערכים מערביים, הלשון והסגנון – הכל לקוח מעבר לים. תחת להיות 'עם לבדד ישכון', הפכנו לגרורה עלובה של תרבות המערב. מה שדרוש לנו הוא ההפך מנוכחות אמריקאית בעזה, מה שדרוש לנו היא נוכחות יהודית בכל מקום, תרבות יהודית, גאוה יהודית במה שאנחנו, שכל ילד וילדה יהודים ידעו, כי ה' בחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגולה.

לא צריך את טראמפ בשביל לגרש את האויב הערבי מעזה, כל מה שצריך זה ללמוד את תורתנו הקדושה על-מנת לקיימה, ואז נגרש אותם לא רק מעזה, כי אם מארצנו כולה. 

תחת הנחיתות המובנית, אשר גורמת לראש ממשלתנו לראות בהצעת טראמפ 'מקורית וחדשנית', עלינו לשוב למקור האמיתי, לברית שלנו עם בורא עולם, להשליך מעל פנינו את הנחיתות המובנית בדי.אנ.איי שלנו ולהעצים את הזהות היהודית השורשית, המקורית והיחודית שזכינו לה מתוקף היותנו בניו בחיריו של מקום.

יום ראשון, י"א שבט התשפ"ה

שמונים שנה לפטירת האדם הגדול בענקים –

מורנו הגאון האדיר רבי יששכר שלמה טייכטל בעל האם הבנים שמחה

בימים אלו חל יום השנה השמונים להרצחו של מורנו הגאון רבי יששכר שלמה טייכטל בעל השו"ת משנה שכיר והספר הקדוש 'אם הבנים שמחה', אותו כתב בדם לבו פשוטו כמשמעו, בברחו מפני הצורר הנאצי ללא שהיו לו ספרים תחת ידו, כאשר הוא מצטט בעל-פה מקורות שלמים, בטרם נרצח בידי חיות האדם. מלבד גדלותו התורנית ושיעור קומתו הרוחנית, ראוי הרב טייכטל שיום עלייתו בסערה השמימה יצוין בהרחבה לנוכח החשיבות שבמשנתו, חשיבות שעולה וגוברת עם השנים.

הרב טייכטל, כמו רבים מרבני הונגריה, החזיק במשך שנים בעמדה, ולפיה אל לנו להשתתף במפעל שיבת ציון בימינו, אחר שהשתלטו עליו גורמים חילוניים. אולם כאשר עלה הכורת על יהדות אירופה, הבין שעליו ללמוד מחדש את הסוגיה, לבחון את חשיבותה של ארץ-ישראל לאור התורה בפן המעשי, לא רק התיאורטי, ולהתיחס לכל השאלות הקשורות לגורל האומה, ובראשן מה יחסנו לתופעה זו, בה דווקא יהודים פורקי-עול ברובם – הם אשר מובילים את תהליך שיבת ציון. כאשר הסיק את מסקנותיו, הלך ודרש אותן ברבים על-אף שידע, כי יספוג קיתונות של בוז, והעלה את הדברים על הכתב, למען ידעו הדורות, כי דרך נוספת ישנה, מלבד ההתבדלות וההתעלמות מצד אחד, וההתחברות וההכרה בחילוניות מצד שני. ישנה דרך של דרישת ציון על טהרת הקודש והודאה לה' על הנסים הגדולים שהוא מחולל עבורנו בתהליך שיבת ציון בימינו, ולא אנחנו נקבע עבורו כיצד הדבר יתרחש. תוך כך ברר הרב טייכטל את חובתנו לפעול בדרך הטבע, ולא לשבת בצפיה פסיבית למשיח צדקנו שיבוא ויגאלנו על כנפי נשרים.

בהתיחסו לסוגית שיבת ציון המתרחשת דווקא בידי חילונים, היה שגור בפיו משל נפלא –

בעיירה מזרח-אירופאית קטנה חי שמש בית הכנסת, אשר בין שלל תפקידיו הוטל עליו גם להעיר את יושבי העיירה לאמירת 'סליחות' לפני ראש השנה באשמורת הבוקר. 

 יום עצוב אחד, השמש הזה נפטר ואשתו נשארה אלמנה. היא חששה, שבנוסף לאסון שארע לה, כעת גם לא תהיה לה פרנסה, משום שהנהלת הקהילה תיקח שמש אחר, ובכך ישבר מטה לחמה. אמרו לה בהנהלת הקהילה: 'אל תדאגי, כל הפעולות שבעלך ז"ל היה עושה למען בית כנסת שלא מחייבות נוכחות בבית כנסת – תעשי במקומו, את תהיה 'שמשית'…".

האלמנה נסתה ככל יכולת לעמוד במטלות, אולם להעיר את יושבי העיירה לסליחות – מטבע הדברים היה לה קצת קשה. היא כבר היתה מבוגרת, ולא יכלה לקום בארבע בבוקר בחודש אלול, מה עוד שהפעולה הזאת לא כל-כך תאמה את אופיה. מה עושים? היה שם השייגץ של העיירה,  היהודי האחרון שניתן היה לקשר אותו לתפקיד,  זה שתמיד מתרועע עם הגויים בבית המרזח. שמו היה שנדור (שם הונגרי). והנה, שנדור נגש אל הגברת הזאת, ואומר לה: אל תדאגי, אני אעיר את כולם לסליחות במקומך, אני אעשה לך טובה… 

אתם רוצים לנחש מה קרה? שנדור הלז אכן עמד בדיבורו!

הגיעו ימי אלול, מגיע שנדור לרחוב הראשי בעיירה בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר ודופק בחלונות של המשפחות היהודיות וקורא: קומו לסליחות! שומעים אותו מבעד החלון כמה רבנים ובעלי בתים צדיקים ואומרים לו: מי זה? הוא אומר להם: זה שנדור. הם אומרים לו: שנדור?! אתה מעיר אותנו לסליחות?! קודם כל תתחיל להניח תפילין! מיד סגרו את התריס של החלון… אין צורך לומר, כי באותה שנה לא אמרו סליחות באותה עיירה.

רב העיירה מגיע לבית הכנסת, מצפה לראות את בני קהילתו, ואינו מבין מה אירע. אחר שקמו מאוחר, שאל מדוע לא הגיעו לסליחות, והם השיבו לו – וכי נקום לסליחות כאשר מעיר אותנו בן-אדם שאוכל חזיר? חוצפה שכזאת. השיב להם הרב – אכן זה מאד חמור שיהודי אוכל חזיר ועובר עבירות נוספות, אבל לסליחות עדיין צריך לקום…

מה זה משנה מי מעיר אותך לציון, שואל מורנו הרב טייכטל! מה זה משנה אם ד"ר הרצל קורא לך לשוב לציון, או להבדיל, הרב קלישר? שניהם משמיעים את קריאת הקב"ה, הקורא לך לשוב לציון! ובלשונו של מורי ורבי הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל – "כולנו רצינו שהחפץ חיים יקים את מדינת ישראל. אבל מה לעשות שהקב"ה רצה את בן-גוריון…".

הלקחים עצומים, והם מהדהדים עד ימינו אנו, וביתר שאת אחר שראינו שהעגלה החילונית הריקה כבר מקרטעת, ואם רצוננו להמשיך ולהחזיק בארץ הזאת – הפעולה החיונית ביותר היא הקמת קומת הרוח של האומה. הציבור החרדי חייב לשנס מתניו וליטול אחריות על מפעל שיבת ציון ועל המדינה היהודית, אשר רוב העם היהודי כבר מתגורר בה, ואם עדיין אין רוב מוחלט – זה יקרה בעוד שנים ספורות, וילך ויתגבר.

אגודת 'קדושת ציון' עורכת כינוס לציון יום פטירתו של רבנו בעל האם הבנים שמחה הערב באולם שעל-ידי ישיבת חפץ חיים בסנהדריה מורחבת בירושלים. ראוי שמורשתו תדריך אותנו במשך השנה כולה, למען לא נהיה כאותם יהודים בעיירה, אשר מרוב 'צדקותם' לא קמו לסליחות…

יום שני, י"ב שבט התשפ"ה

ועדת חקירה עכשיו – לחקור מהשורש!

הויכוח סביב הקמת ועדת חקירה לאירועי הטבח הנורא בדרום הולך ומתלהט, ואתמול התכתשו על כך בישיבת הממשלה ראש הממשלה והשרים מול היועמ"שית הבלתי נלאית. כמו תמיד, השאלה הפוליטית הסובבת על תאות השמאל להדיח את נתניהו והרפלקס המותנה של הגוש האמוני להשאיר אותו בתפקידו – שאלה זו הופכת למרכזית, והנושאים המהותיים יותר מוסטים הצדה. אולם אנחנו כדרכנו נשתדל לרדת לשורש הדברים ולהעלות את אותן שאלות שאכן אמורות היו להישאל אילו הייתה מוקמת ועדת חקירה שבאמת מעניין אותה מה אירע, היכן טעינו וכיצד למנוע את המחדל הבא. אין צורך לומר, כי שאלות אלו לא תישאלנה במסגרת ועדת החקירה המוצעת של היועמ"שית, אך זכה דורנו למה שלא זכו בשנים בהם השתלטו הבולשביקים על מערכות ההשפעה בישראל, וההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת גם לבני תמותה רגילים שלא זכו להימנות על האליטות להציף נושאים בשיח הציבורי מבלי שיסתמו להם את הפה ואת המקלדת. וגם אם שאלות אלו לא תישאלנה בועדת חקירה ממלכתית כלשהי, הן חייבות לעלות בשיח הציבורי, בתקוה שהמסקנות העולות תחלחלנה למקומות הנכונים. נתחיל –

שאלה מספר אחת – מהו הקשר בין העובדה, שהאויב הערבי הורשה להשאר בארצנו על-אף שבמשך מאה שנה ויותר הוא פועל בגלוי להשמדתנו מעל פני האדמה – לבין הטבח שאירע בשמחת תורה. מדוע לא היטו אוזן לאלו שטענו שיש לסלק אותו בטרם יבצע טבח כזה בכל רחבי הארץ, ומדוע הדביקו את כתם ה'גזענות' על כל מי שבסך-הכל רצה לחיות בארץ הזאת ולא למות בה? כיצד קרה, שעם שחווה את אושוויץ ואת זוועות השואה באירופה בידי הנאצים הארורים – התעלם מהרצון המופגן של בעלי בריתם לבצע את אותם מעשים כאן בארץ, על-אף הבדלי המנטליות והטמפרמנט שבגללם מעדיפים הישמעאלים את הגרזנים והסכינים על-פני תאי הגזים של האירופאים המלומדים?

שאלה שניה – מהו הקשר בין העובדה, שהאויב הערבי מכנה את המלחמה 'מבול אל-אקצה' ורואה בה חובה דתית, לבין העובדה שממשלת ישראל עושה הכל על-מנת להתחמק ממה שהיא מכנה 'מלחמת דת', באשר אינה רואה בקב"ה גורם בעל משמעות במלחמה. ביתר שאת נשאלת שאלה זו ביחס פיקוד הבכיר בצה"ל, אשר בניגוד לפיקוד הזוטר ולחיילים הפשוטים שהם בעלי תודעה אמונית גבוהה – הפיקוד הבכיר מנותק לחלוטין משורשי האומה, עד כדי כך שהענישו חיילים שקראו 'שמע ישראל' במסגד בג'נין.

שאלה שלישית – כמה יהודים נרצחו בדם קר על-ידי הקוד האתי הרופס של צה"ל, שנוסח על-ידי איש השמאל הקיצוני והאנטישמי פרופ' אסא כשר. האם הודאתו של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ בכך שסיכן במודע חיילים כדי למנוע פגיעה ב'חפים מפשע' בעזה – האם די בהודאה זו כדי ללמד על תופעה נרחבת בצבא, וכיצד מנצל זאת האויב על-מנת לטבוח בנו שוב ושוב ביודעו, כי הרחמנות המטופשת שלנו תסייע לו להמשיך לרצוח עוד ועוד.

שאלה רביעית – ביוצאם לטבוח, להרוג, לאנוס, להשמיד ולהשפיל את ישראל – כיצד ידעו הנוחבות להתגבר על יצרם ועל תאות הדם שלהם ולקחת בשבי יהודים, שבאפשרותם היה להרוג. האם לקחו בחשבון את רונן צור ואנשי קפלן, ולבושתנו ולחרפתנו גם נציגים שומרי מצוות בכנסת ובממשלה, שיסייעו להם להגיע לעסקה שתשפיל את ישראל ותאפשר להם להמשיך ולרצוח עוד ועוד? כמה חיים יהודיים היינו יכולים לחסוך לו ידע האויב, שלא יקבל דבר בתמורה לחטופים מלבד מצור מוחלט והרעבה של תושבי עזה, מניעת חשמל, מים וכל מה שניתן על-מנת שיחזירו כל חטוף שבידם תוך עשרים וארבע שעות?

שאלה חמישית – מה הייתה רמת הנאמנות של חלקים מהממשלה בתחילת המלחמה למדינת ישראל, והאם קבלו הוראות ישירות מהממשל העוין ששכן אז בוושינגטון? ומה לגבי הפיקוד הבכיר בצה"ל? האם גם הוא קיבל הוראות מעבר לים, הנוגדות את האינטרס הישראלי? למי נתונה הנאמנות של חלקים נרחבים בשמאל – לעם ישראל או לפרוגרס העולמי?

אלו שאלות קשות ומציקות, שאני משער שהיועמ"שית אינה מתכוונת שתישאלנה בועדת החקירה שהיא זוממת להקים. אולם מחובתנו להעלות את השאלות הללו, ועוד רבות כמותן, על סדר היום הציבורי, אם ברצוננו באמת למנוע את הטבח הבא.

יום שלישי, י"ג שבט התשפ"ה

הלקח הגדול מתכנית טראמפ – 

להגדיל ראש!

תכנית טראמפ לפינוי עזה מאויבי ישראל הולכת ומתבררת כתכנית רצינית מבחינתו, ורבות יש ללמוד מהשינוי הפתאומי שחל במדיניות האמריקאית, אחר שלפני חודשים ספורים ישב בבית הלבן נשיא שהפעיל את כל כוחו על-מנת להציל את החמאס ולספק דלק בידי אויבינו כדי לוודא שישראל תובס ותושפל בהתאם לאינטרס של השמאל העולמי. השינוי האדיר שנעשה כמעט בין-רגע מלמד אותנו רבות על תהפוכות העולם והאינטרסים המדיניים המשתנים חדשות לבקרים, כאשר כל מיני אקסיומות שאף אחד לא העיז לערער עליהן, הפכו לנחלת העבר. אנשי שמאל וימין כאחד, אשר גינו את התכנית התורנית, המוסרית וההגיונית של סילוק האויב הערבי מארצנו כתכנית בלתי-מוסרית ובלתי-ריאלית – נאלצים לערוך תרגילי אקרובטיקה יצירתיים במיוחד כדי להסביר כיצד קרה, שנשיא ארה"ב – אותה מעצמה שכל-כך היה חשוב לכולם להתחשב בה – היא אשר מקדמת את התכנית ה'משיחית', כביכול. או יותר נכון, ה'משיחית' באמת.

אולם החשוב מכל ביחס לשינוי המדיניות האמריקאית הוא להסיק את המסקנה, ולפיה ככל שאנו נהיה מבוססים באמונתנו וככל שהתכנית שלנו תהיה סדורה וככל שהמטרה שלנו תהיה חדה וברורה – כך נזכה במהרה, שהתנאים המדיניים יסתדרו בהתאם. 

וזאת חשוב לדעת – אסון אוסלו הומט עלינו אחר שנים של תכנונים מייגעים של השמאל הקיצוני, אשר על-אף היותו מיעוט זניח באוכלוסיה היהודית בישראל – רקם תכניות מעשיות לפרוטרוט וחיכה לחלון הזדמנות, ולו הצר ביותר, על-מנת לכפות עלינו את חזונו המעוות. יוסי ביילין וחבריו נהלו במשך שנים מפגשים עם אנשי אש"ף, גם כאשר החוק הישראלי אסר זאת. הם לא עסקו אז רק בהרעפת אהבה על רב-המרצחים הממולח עם הזיפים, הם עסקו בתכניות מפורטות, שחיכו להזדמנות הראשונה להוצאתן לפועל. כאשר יצחק רבין הזכור לרעה עלה לשלטון תוך פיזור ערפל והבטחות מפורשות שלא ידבר עם אש"ף – עטו על ההזדמנות. הם ידעו שמדובר באדם חסר חוט שדרה ונטול כל מעוף ונצלו היטב את הקונסטלציה הפוליטית. השאר – היסטוריה שחורה ועצובה, דם, יגון ודמעות.

אמר המשורר האהוב לא-להיו בתהלים – "מאויבי תחכמני". כדאי ללמוד דבר או שנים מכנופיית אוסלו – מביילין, הירשפלד ופונדק, וכל אלו שרקחו במסתרים את התבשיל הסרוח שהביא לרצח אלפי יהודים. הם בהחלט רשעים, אך כלל וכלל אינם טפשים. 

אם אנחנו נכין תכניות מפורטות איך תיראה מדינה יהודית באמת בכל תחומי החיים – הקב"ה כבר יגלגל את ההזדמנות להוציא זאת אל הפועל. אם אנחנו נהיה מוכנים בכל רגע נתון להוציא את האויב הערבי מארצנו – ה' יסובב את העניינים, כפי שאנו רואים כעת עם תכנית טראמפ, כאשר לצערנו ישראל אינה ערוכה, משום שלצד הקונספציה הבטחונית הנבובה שהביאה את האסון בשמחת תורה, ישנה גם קונספציה מדינית, שכובלת את ידינו מאז ומעולם, ולפיה צריך את אישור האומות בשביל לעשות את המעשה החיוני לקיומנו ולסלק את האויב מתוכנו. מלבד זאת, חשוב להיערך נכון, על-מנת שעזה אכן תהיה חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ולא טריטוריה בינלאומית כפי שמתכנן הנשיא האמריקאי.

הן בענייני חוץ והן בענייני פנים – החובה המוטלת עלינו היא בראש ובראשונה להגדיל ראש. מחובתנו להתנהל כשליטים, כמי שה' הועידו לנהל את מערכות החיים של האומה עד הפרט האחרון. אם השמאל הקיצוני ידע לעשות זאת על-אף נחיתותו המספרית בקרב האוכלוסיה, אין סיבה שהציבור האמוני לא ידע לעשות זאת כאשר הוא מייצג חלק גדול הרבה יותר, חלק שהולך וגדל, וביתר שאת מאז פרצה המלחמה האחרונה. אנשי אוסלו הם אנשי האתמול, אנחנו – יראי ה' השואפים להנחיל את התורה כחוקת האומה – אנחנו אנשי המחר! הגיע הזמן להפנים זאת, הגיע הזמן להכין תכניות מפורטות, הגיע הזמן להפוך את חזון התורה למציאות חיה!

יום רביעי, י"ד שבט התשפ"ה

ט"ו בשבט ומשמעותו בימינו

הערב יחול ט"ו בשבט, ובעוד בדורות עברו, עת ישבו ישראל בגולה, היו מתרפקים על העבר ונזכרים בערגה בארץ הטובה שהנחיל לנו הבורא ושגלינו ממנו בעוונותינו, כיום ניתן לשמוח ולראות בטובה הגדולה שזכינו לה בדורות האחרונים, אחר שהתקיימו פשוטו כמשמעו דברי רבותינו על הפסוק ביחזקאל (לו ח) – "וְאַתֶּ֞ם הָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עַנְפְּכֶ֣ם תִּתֵּ֔נוּ וּפֶרְיְכֶ֥ם תִּשְׂא֖וּ לְעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י קֵרְב֖וּ לָבֽוֹא", ועל פסוק זה אמר רבי אבא במסכת סנהדרין צח. – "אין לך קץ מגולה מזה".

האמת, שבימינו זה קצת משעשע להביא ראיה מפריחת הארץ ולבלוב עצי הפרי לכך שאנו מצויים בתקופה האדירה של קיבוץ גלויות, משום שיושבים כאן מליונים רבים של יהודים, ויתכן מאד וגם הגענו כבר למצב בו רוב יושביה עליה, ואם לא – אז תוך שנים ספורות זה יקרה. אם לפני מאה שנה יכל מרן רבי יוסף חיים זוננפלד להתמוגג מפריחת הארץ ולומר שזהו סימן לחפץ ה' בגאולה ההולכת ומתקרבת, על-אף שרוב מוחלט של העם טרם שב בימיו – כיום כבר אין צורך להביא 'ראיה' מהעצים והפרות, משום שהעם כבר חזר, ואותם עצים משמשים אותנו לבנין הארץ ולישיבתה.

פריחת הארץ אחר שהייתה שרויה בעלטה במשך קרוב לאלפיים שנה עת גלינו ממנו, ואף אומה אחרת לא הצליחה להצמיח בה דבר – היא עדות מוצקת לקיום הבטחת התורה ולהתגשמות דברי נביאינו. הפסוק שהביאה הגמרא מיחזקאל ודברי רבי אבא ביחס אליו מעידים כאלף עדים על כך שיש מנהל לבירה, יש מנהיג להיסטוריה, יש תכלית לאנושות ויש יעוד לישראל. כל אותו פרק ביחזקאל מחייב לימוד מעמיק של כל אחד מאתנו, וההמשך שלו – אותו אנו מפטירים בפרשת פרה – מדבר ישירות על תקופתנו, בה עם ישראל לא שב לארצו מחמת זכויותיו, אלא על-אף עוונותיו.

כאן טמון הפתרון לשאלה הגדולה כיצד נעשה קיבוץ הגלויות בימינו דווקא בידי פורקי עול, וכיצד אין הדבר סותר את העובדה, שזהו מהלך שמימי להבאת גאולתנו השלמה. אל לנו להתבלבל ולדחות את המתנה האדירה שנתן לנו ה' – ריבונות יהודית ואפשרות לכל יהודי לבוא לארץ – רק משום שהגענו לכך בזכות הברית עם בורא עולם על-אף מגרעותינו הרבות. אדרבה, הדבר מחייב אותנו ביתר שאת לאמץ את אותה ברית. ואכן, בהמשך דבריו, אחרי ההפטרה של פרשת פרה, מגיע חזון העצמות היבשות, בו רואים להדיא כיצד הגוף תחילה קורם עור וגידים, ורק אחר-כך מגיעה הרוח ונותנת חיים אמיתיים באותו גוף. אותה רוח – היא תשובת עם ישראל אל א-להיו, וזכינו בדורנו כבר לראות את התהליך הולך ומתקדם, כאשר מאות אלפים כבר שבו לצור מחצבתם, ועוד היד נטויה.

כשנשב לאכול ולהתענג מפירות ארצנו, נודה לה' על חסדו הגדול ונחזק את עצמנו להמשך התהליך, עד שנזכה לגאולתנו ולפדות נפשנו, להביא ביכורים בשמחה לבית ה' א-להינו.

לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה בדוא"ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או

1@SHEMA-YISRAEL.ORG