‏‏שמע ישראל – כי תבוא תשפ"ד

פרשת כי תבוא

גלות – הקשה שבקללות

עם סיום דברי הברית בערבות מואב, מודיע משה לאומה על השכר העצום המובטח לשומרי הברית ועל העונשים הנוראים העלולים לבוא אם יפרו אותה. כשקוראים את התאורים על המחלות הקשות, הרעב הנורא, בה אבות ואמהות אוכלים את בשר בניהם ומגיעים לשפל המדרגה, הילדים נמכרים לשבי ועוד קללות קשות ונוראות – קשה לדעת מהי הקללה הקשה מכולן. אולם חז"ל הקדושים אומרים תשובה ברורה על שאלה זו. בספרי פסקה מג על פרשת עקב מובא – "וחרה אף ה' – אחר כל היסורים שאני מביא עליכם אני מגלה אתכם, קשה גלות ששקולה כנגד הכל שנאמר (דברים כט כז) 'ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה', ואומר (ירמיה טו ב) 'והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי', ואומר (עמוס ז יז) 'כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק ואתה על אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו', ואומר (ירמיה כב י) 'אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו' – אל תבכו למת – זה יהויקים מלך יהודה, מה נאמר בו (ירמיה כב יט) 'קבורת חמור יקבר' וגו', 'בכו בכו להולך' – זה יהויכין מלך יהודה, מה נאמר בו (שם ירמיה נב לג-לד) 'ושנה את בגדי כלאו, וארוחתו' וגו', נמצינו למידים, שנבלת יהויקים מלך יהודה, שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה, חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה, שהיה כסאו מעל כסא המלכים ואוכל ושותה בטרקליני מלכים".

מדברי המדרש רואים להדיא, כי לא כמחשבותינו מחשבותיו של מי שברא את עולמו ובחר בעמו בחירו להיות לו לבנים. כל התאורים הקשים והזוועות הנוראות שהלב מתחלחל רק מלקרוא אותם עם פרוש רש"י – כל זה אינו קשה כמו עצם הגלות. ממה שאמרו על יהויקים ויהויכין אנו רואים, כי האסון שבגלות אינו בהכרח נובע מהתאורים הקשים שבפרשתנו על שבי ועל פחד מתמיד האופף את הגולים. זהו מצב נלוה לגלות, זוהי תוצאה בלתי נמנעת שבסופו של דבר תגיע בגלות, וכפי שהוכיחה ההיסטוריה רווית הדם של עמנו בנדודיו. אבל תשאל הרבה יהודים בניו-יורק ובלוס אנג'לס, בלונדון ובפריז, בטורונטו ובמלבורן, והם יגידו לך שהקללות שבפרשתנו לא נתקיימו בהם. בניהם ובנותיהם לא נמכרו לשבי והם לא בהכרח רועדים מפחד, הם אפילו מרגישים בטחון במקרים רבים (עד שהמציאות טופחת על פניהם…). 

באים חז"ל ומלמדים אותנו, שגם אם אתה אוכל בטרקליני מלכים בבבל וגם אם אתה יושב בועידת עסקים יוקרתית במנהטן – מצבך גרוע משל נבלה מושלכת בבזיון בארץ ישראל! וכל זאת מדוע? משום שבארץ-ישראל יש ליהודי מציאות של חיים. לפעמים קשה, לפעמים קשה מאד, אפילו חורבן יכול להיות, אבל כאן אנחנו עומדים מול ה', הוא תקוותנו, אם חטאנו – נבקש רחמים שיסלח לנו, אנחנו מקיימים אתו קשר. ואילו שם – אין ליהודי כל מציאות של עמידה לפני ה'. וזה עומק דברי חז"ל הידועים באותו מדרש שהבאנו לאחר כמה שורות, והובא ברש"י וברמב"ן בפרשת עקב על 'ואבדתם מהרה' – "אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ, היו מצוינים במצות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה, אמר לה – הוי מקושטת בתכשיטיך שכשתחזרי לא יהו עליך חדשים". 

המצוות בחוץ לארץ אינן אלא ציונים, כאותם תכשיטים שהאשה עונדת כשבעלה אינו אתה. אין חיים משותפים, אין מציאות של קשר, יש רק געגועים למה שהיה ומקוים שישוב. אלו המנסים להצדיק את הישיבה בגלות באמצעות למדנות כזו או אחרת, כשמבחינים בין מצוה קיומית לחיובית, ומנסים להתלות בהשמטת ישיבת הארץ מספר המצוות לרמב"ם וכיוצא בכך – אינם מבינים בכלל על מה מדובר כאן. לא מדובר על קיומה או ביטולה של עוד מצוה. מדובר על עצם הקשר עם בורא עולם! אכן קשה גלות יותר מכל הקללות, ששקולה כנגד הכל, ואף את הדעת היא משבשת.

אשרינו שזכינו, וה' השיבנו לארצנו בדורות האחרונים, ואפשר שוב לחיות לפניו. מי יתן ונהיה ראויים לכך, ונקים את ממלכת התורה כרצונו!

שבת שלום ומבורך!

יום ראשון, י"ב אלול

על אחדות וסקטוריאליות

השר משה ארבל נפגש עם יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד והשר לשעבר גדי אייזנקוט מתוך מטרה לקדם 'ממשלת החזרת חטופים'. תוך כך אנחנו שומעים מכל מיני כיוונים בציבוריות החרדית על כך ש'הציבור כמה לאחדות' ושזו גם תהיה טובתו של הציבור החרדי, משום ש'יותר חשוב טובת העם מטובת הסקטור'. 

כדאי להבהיר בהקשר הזה כמה עובדות. אחדות יכולה להיות דבר מבורך תמיד, אך לעולם אין זה ערך העומד בפני עצמו. אחדות נועדה לקדם מטרה משותפת, וכאשר המטרה היא טובה – האחדות מבורכת. 'ויחן שם ישראל נגד ההר' – מלמדים אותנו רבותינו, כי הפסוק אמור בלשון יחיד משום שהיו 'כאיש אחד בלב אחד'. לשם מה היו כאיש אחד בלב אחד – לשם קבלת התורה. המטרה הייתה קדושה, וממילא האחדות גם היא הייתה קדושה. אולם אחדות לשם מטרה רעה אינה אלא פשע מאורגן, ואין כל טעם בה. ממילא, כאשר מדברים על 'אחדות', מחובתנו לדעת מה תכליתה.

התכלית, לטענת יוזמי המהלך, היא 'החזרת החטופים'. באמת, אף אחד מהם אינו יודע מה טיבה של העסקה שחמאס יסכים לחתום עליה. הכל גם מבינים, שככל שתהיה נכונות ישראלית לוותר, כך יגבר התאבון בצד השני. אף אחד גם לא יודע אפילו כמה חטופים ישוחררו, שלא לדבר על המחיר הנורא שכולנו נשלם. אך כל זה אינו מפריע להם להצהיר על תמיכה בעסקה. האם מישהו היה מצהיר מראש שהוא קונה דירה או רכב בכל מחיר שהצד השני יציע? אין זאת אלא, שלא החטופים חשובים לאותם אנשים, אלא הכניעה הישראלית המבישה, שהיא הדבר היחיד שמובטח בכל קונסטלציה של עסקה שלא תהיה. וכל זאת – כדי לשמר את תהליך אוסלו, שהוא לב לבה של הקונספציה שהביאה את האסון הנורא בשמיני עצרת האחרון. נקוה, שהטעות הנוראה של הכנסת אותם גורמים תומכי אוסלו לממשלה בתחילת המלחמה – מהלך שהצר את צעדי ישראל והעניק לממשל האמריקאי העוין אחיזה איתנה באמצעות נציגים עושי דברם בתוך הקבינט הישראלי – שמהלך זה יבלם באבו.

הטיעון אודות העדפת 'טובת העם' על-פני הטובה הסקטוריאלית של הציבור החרדי, מורה על אחת משתי אפשרויות, וקשה להכריע איזו מהן גרועה יותר – או שמזלזלים באינטליגנציה של הציבור באופן מוחלט, או שבאמת מאמינים בשטות זו מרוב ששרויים בחשיבה גלותית של יהודי נרדף בעיירה באוקראינה. 'טובת העם' היא לחתום על הסכם כניעה, להעצים את החמאס, להעניק להם נצחון תודעתי אדיר ולסכן את כל הישוב היהודי בארץ באופן ממשי ביותר, תמורת כמה עשרות חטופים, שחלק גדול מהם אינו בין החיים? מדובר במהלך מופקר שיכול לנבוע מהסתכלות אנוכית מאין כמותה. אלא מה, כשנותנים כמה פרורים מעוגת התקציב לחרדים, שהם חלק נכבד באוכלוסיה – זה סקטוריאלי. כשמפקירים אומה שלמה לטובת כמה עשרות אנשים מה'מקומות הנכונים' – קיבוצניקים אשכנזים חילונים ומשתתפי מסיבת תועבה – זה טובת האומה. זלזול באינטליגנציה? נחיתות חרדית מובנית כלפי האליטות? תחליטו אתם.

** ** **

יום שני, י"ג אלול

לנער את כל המערכות!

לאחרונה נחשפה ידיעה, אשר אמורה הייתה לזעזע את אמות הספים של כל חברה נורמלית. העיתונאי עקיבא ביגמן חשף, כי הרמטכ"ל הרצי הלוי הטה במכוון את חקירת האירוע, בו נהרגו עובדי סיוע זרים בעזה על-ידי חיילי צה"ל והדיח שני קצינים משרות, כדי לרצות את הממשל האמריקאי ושאר שונאי ישראל שמעבר לים. מסתבר, כי אותם 'עובדי סיוע' שהו במקום בו לא היו אמורים להיות, התרועעו עם מחבלי החמאס אשר שולטים ביד רמה באותו 'סיוע', ואותם קצינים שנתנו את ההוראה לירות עליהם פעלו בדיוק כמצופה לנוכח הסכנה הברורה שנשקפת מפעילות אותם מחבלים. אולם כל זה לא הפריע לרמטכ"ל לסלק אותם בבושת פנים מהצבא. ביגמן מדווח, כי פרשיה זו יצרה שבר עמוק בתוך הצבא וגרמה לרבים מהקצינים לאבד את האמון בפיקוד הגבוה, אחר שהפקיר את פקודיו לטובת אינטרסים זרים.

במדינה מתוקנת, הרמטכ"ל היה מסולק בבושת פנים מהצבא, היו נשללים ממנו דרגותיו והוא היה מועמד לדין עם קלון. בישראל, לעומת זאת, הפרשיה אפילו לא מגיעה לכותרות הראשיות, כי יש מי שדואג לחפות על התנהלות מחפירה, ובלבד שתשרת את האג'נדה.

זה לא מקרה ראשון, ולצערי כנראה גם לא האחרון. השמאל הצליח לְרַשֵּׁת את כל מערכות ההשפעה במדינה באנשיו – אם זה בית המשפט והפרקליטות, הצבא, המשטרה, התקשורת, האקדמיה, האומנות וכל מקום בו יכל לנעוץ את טלפיו. לא מדובר עוד בשמאל של פעם, אשר עם כל התיעוב שחשים כלפיו יראי ה', הוא פעל לטובת מדינת ישראל על-פי הבנתו. השמאל של היום הוא קוסמופוליטי בהשקפתו, במטרותיו ובדרכי פעולתו, ולכן אין לו כל בעיה לשרת מדינות זרות וגופים זרים, כאשר לעיתים רבות מדובר בגופים המעוניינים בחיסולה של ישראל. גנץ ואייזנקוט ישבו עד לא מזמן בקבינט על תקן נציגים כמעט רשמיים של הממשל האמריקאי. צריך להבין, כי לא מחלוקת פנימית יש כאן בין ימין לשמאל, אלא גיס חמישי בתוכנו, הפועל בשרות האויב אם במישרין ואם בעקיפין.

מדובר במצב בלתי נסבל, המסכן את קיומנו בארצנו. הפתרון אינו יכול להיות נקודתי. הוא חייב להיות מערכתי. מערכות השלטון נגועות מכף רגל ועד ראש במשרתי אינטרסים זרים, וחייבים לנער את כל המערכות וליצור משהו חדש, נקי, ללא התערבות זרה. מערכת החינוך הישראלית גדלה דור של יהודים ללא כל זהות יהודית, אשר נאמנותם נתונה לזרים. הם לא יודעים מאין באו, וממילא אין להם מושג לאן הם הולכים. מדובר בסכנה הבטחונית והקיומית הגדולה ביותר למדינת ישראל, יותר מכל מה שאויבינו מסכנים אותנו. אם רצוננו לשרוד, חייבים לעשות שני דברים – לטהר את כל מערכות השלטון מאנשי השמאל, ולהקים מחדש מערכת חינוך, אשר לפני כל דבר אחר תעניק זהות יהודית שורשית לנוער האומלל. זה חשוב יותר ממטוסים וטנקים, כי זה המפתח האמיתי לנצחון במלחמה ולקיום על האדמה אשר הנחילנו ה' למען נשמור תורתו.

** ** **

יום שלישי, י"ד אלול

לקראת מערכה בצפון – הנשק החשוב ביותר!

ישראל מחממת מנועים לקראת המערכה בצפון, ועל-פי הדיווחים זהו הרקע למהלך שנועד להדיח את שר הבטחון הרופס, אשר שימש עד כה ככלי בידי השמאל והממשל האמריקאי לבלימת כל מהלך לשינוי משמעותי במדיניות התבוסה וההכלה, כפי ששימש כלי לבלימת הרפורמה המשפטית בשעתו. יש לקוות, שאחר עזיבתם של גנץ ואייזנקוט, גם הוא יעזוב את הממשלה, ולא תצוץ לפתע דמות חדשה בממשלה, שתקבל תכתיבים מוושינגטון שנועדו להצר את צעדי ישראל.

אך מעל הכל, צריך כעת להיערך למלחמה בלבנון, ולשם כך על ישראל להצטייד בנשק החשוב ביותר, שהוא אשר יכריע את גורל המערכה. איני מתכוון לטנקים משופרים או למטוסים חדישים, ובוודאי לא ל'פצצות חכמות', אשר נועדו למנוע פגיעה ב'בלתי מעורבים' – פיקציה שהמציאו שונאי ישראל בעולם לתאור האוכלוסיה האזרחית התומכת, מגבה ומחבקת את רוצחינו. שום טנק ושום מטוס לא יועיל כאשר חסר לנו הנשק החשוב ביותר, אשר הוא לבדו יכריע את גורל המערכה!

כוונתי, כמובן, לאמונה בצדקת הדרך, להבנה לשם מה אנחנו נלחמים. העובדה, ולפיה אספסוף חדל-אישים של עזתים הצליח לרצוח לנו תוך מספר שעות מעל אלף איש, לקחת בשבי מעל מאתיים, להחריב ישובים שלמים וכמעט לכבוש את דרום הארץ כולה – עובדה זו לא נבעה מכך שהיה להם נשק מתוחכם במיוחד. היא נבעה משני דברים – מאמונתם היוקדת בצדקת דרכם, ומהחדלון וחוסר האמונה שלנו בצדקת דרכנו. 

צה"ל הפך בעשרות השנים האחרונות לחוד החנית של מאבק הפרוגרס למיטוט ערכי של מדינת ישראל, להרס החברה הישראלית מבפנים, להטמעת ערכים של אנשי סדום בחברה הישראלית ולתבוסה בלתי-נמנעת מול האויב הצמא לדמנו. מי שמתקשה להאמין למלים קשות אלו – יתכבד לקרוא את ספרה של נוה דרומי – 'פרחים בקנה' – המעניק הצצה לעבר התהליך העכור שעבר הצבא בשנים האחרונות.

העובדות הללו בוודאי לא נעלמו מעיני החמאס, ובוודאי לא נעלמו מעיני החיזבאללה. על זה הם בונים את האסטרטגיה שלהם, ומכאן הם שואבים את בטחונם, על-אף נחיתותם ברמה הצבאית ביחס לישראל. 

אם ישראל רוצה נצחון בלבנון (וחלק מהתפיסה הערכית שהוטמעה בצבא הוא שלא רוצים נצחון), עליה לערוך לפני הכל שינוי ערכי יסודי בכל הדרגים, לפטר לא רק את שר הבטחון הכושל, כי אם גם את הרמטכ"ל ואת כל הפיקוד הבכיר שמשרת את ערכי הפרוגרס, ולהחדיר בחיילים את האמונה, ולפיה אנו נלחמים את המלחמה הצודקת ביותר על ארצנו. על החיילים לדעת, כי דרום לבנון הוא שטח כבוש בידי האויב שיש לשחררו, והאויב אינו שונה במטרותיו מהאויב הנאצי, אשר בעלות הברית נלחמו בו עד חורמה. אין טוהר הנשק, אין בלתי מעורבים, אין 'אופק מדיני', יש טוב ויש רע, יש נצחון מוחלט ויש תבוסה שתסכן את חיי כולנו, ועלינו לבחור! בלי רוויזיה עמוקה בכל הגישה, לא יועיל להחליף את שר הבטחון, ולא יועיל כל מהלך טקטי אחר. הבררה בידינו!

** ** **

יום רביעי, ט"ו אלול

בלי כיבוש והורשה אין נצחון!

לפני הכל, יש לברך על הפעולה המוצלחת בלבנון, אשר הוכיחה את היכולות של ישראל לפגוע ולהכאיב לאויב בכל דרך אפשרית, לרבות דרכים יצירתיות כפי שראינו אתמול. נקוה, שמספר ההרוגים יעלה, ושאלפי הפצועים ישמשו עדות אילמת למה שעולה בגורלם של אויבי ישראל.

אך אם מישהו חושב, שבכך תמה המערכה, אינו אלא טועה. מאד מפתה לחשוב, כי בעולם הסייבר והתחכום הטכנולוגי, אין עוד צורך בדרכי הלחימה הישנות. אולם צריך לדעת, כי אם ברצוננו באמת להכריע את החיזבאללה, כמו גם אם החמאס ושאר שונאינו, ולא רק להוריד להם את הראש לפרק זמן עד שישובו ויפיקו לקחים, ישנו דבר אחד שמחובתנו לעשות, והוא לכבוש את השטח ולטהר אותו, להתישב בתוכו ולהחיל עליו ריבונות מוחלטת של ישראל. כל שאר הפעולות, תהיינה מוצלחות ככל שתהיינה, אינן אלא בגדר 'הכשר מצוה'.

כנגד העליונות הצבאית והתחכום הטכנולוגי של ישראל, עומד האויב הערבי עם יתרון אחד, אשר הוא לבדו מאפשר להם להכות בנו שוב ושוב – יכולת העמידה מכח האמונה המוחלטת בצדקת המאבק. אמונה זו היא הדבר שכה חסר לישראל, ולכן עם כל השמחה על ההצלחה האדירה אתמול – קיים חשש כבד, ולפיו שינוי מהותי לא יתרחש כאן, החיזבאללה ימשיך לשבת בלבנון ולאיים על ישראל ותושבי הצפון המפונים ימשיכו לשאת את מנת סבלם.

חוסר האמונה הזה בצדקת המאבק – הוא אשר מונע מישראל לכבוש את דרום לבנון, לשחרר את נחלת שבט אשר, לסלק משם את אויבינו ולהקים שם ישובים יהודים פורחים. לא רק זאת, אלא שמי שתומך בכך נחשב ל'משיחי' ו'הזוי'. אולם האמת היא, שההזיה באמת היא נחלתם של אלו הסבורים, כי בלא כיבוש והורשה ניתן להכריע את המערכה. זה נכון בעזה, זה נכון בלבנון וזה נכון בכל מקום. 

האופוריה שקיימת עכשיו בשל ההצלחה הגדולה עלולה מהר מאד להתפוגג עם תגובת האויב, אשר מזהה היטב את המבוכה הערכית השוררת בישראל. אם רצוננו להפוך את האירוע למפנה אמיתי במערכה הכללית מול איראן וגרורותיה, השינוי חייב להתרחש לא בכמות, כי אם באיכות. אלפי פצועים, ואף אלפי הרוגים, לא ירתיעו את האויב בלבנון, כפי שעשרות אלפי הרוגים בעזה אינם מרתיעים את חמאס. כיבוש והורשה – זוהי השפה שהם מבינים, ולמרבה הפלא – זו השפה בה דבר ה' בתורתו לפני מעל שלושת אלפים שנה.

זאת התורה – כך יודעים כל יראי ה' – לא תהיה מוחלפת, ולא תהיה תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו. זה נכון ביחס לכל מצוה פרטית, וזה נכון לא פחות ביחס למצוות המוטלות על האומה, ובכללן המצוה שעליה נכרתה הברית שלנו עם בורא עולם – כיבוש הארץ והורשת האויב מתוכה. הישגים טכנולוגיים זה מצוין, אבל הם אינם מהווים תחליף לקיום הברית!

** ** **

יום חמישי, ט"ז אלול

הצצה לדמותם של ה'בלתי מעורבים'

בצל הידיעות המשמחות על אובדן עיניהם, אצבעותיהם, ולעיתים גם חייהם של שונאינו בלבנון, למדנו דבר נוסף, שחשוב מאד להבחין בו, משום שהוא משליך על כלל הסכסוך בינינו לערבים, ואם רק נפקח את עינינו, אולי נצליח להפיק את הלקחים הנכונים.

המתקפה על הביפרים של אנשי החיזבאללה – מלבד הפגיעה באנשיהם, גם חשפה את זהותם של רבים, אשר בימים כתיקנם נראים כאזרחים נורמטיביים ולא כמחבלים רעולי פנים. האיש בחנות שבוחר ירקות, חברו שיושב אצל הספר, כל מיני אנשים רגילים שמנהלים חיי יום-יום שגרתיים – עובדים, לומדים, מקימים משפחות, מבלים – כאשר באותו זמן הם חברים בארגון טרור.

ישנה נטיה ילדותית בקרב רבים מאתנו, לצייר את האויב כמפלצת אולטימטיבית, כדמות שמגלמת את הרוע במלוא עוזו, שאי אפשר לטעות בו. המציאות, כמובן, שונה. רבים מראשי המשטר הנאצי היו אנשים מנומסים, מלומדים, ויכולת לנהל אתם שיחה מהנה על הא ועל דא. זה לא גורע במאומה מרשעותם, ומגביר משמעותית את סכנתם.

רבים טפחו בקרבנו את האשליה, ולפיה יש 'מחבלים', שהם רעים, ויש סתם ערבים 'חפים מפשע' או 'בלתי מעורבים', כפי שאוהבים לקרוא להם. ענישה קולקטיבית נחשבת כדבר מגונה. אולם מי שיודע להשתחרר מהחשיבה הילדותית ולראות קצת יותר לעומק מבין היטב, כי לארגוני הטרור לא היתה כל יכולת בלא העורף האזרחי המוצק, התומך בהם בשלל דרכים. לעיתים זה פעילים ממש, שמחזיקים בביפרים שיקראו להם לעת מצוא, ולעיתים זה סתם אנשים שתומכים, תורמים, מגבים, מייחלים להצלחתם. לעיתים מעניקים להם מחסה, ולעיתים משמשים עבורם כמגן מפני תקיפות ישראליות תוך ניצול הטפשות הישראלית, שמבחינה בין המחבל ה'רע' למי שמגונן עליו, שהוא 'בלתי מעורב'. 

החשיבה האוילית הזו מגיעה מתוך חוסר הכרה מוחלט של המנטליות הערבית. הישראלי החילוני, הליברל, הדמוקרט, אינו מסוגל להבין מדוע הערבים נלחמים על מולדתם במקום לעשות שלום ולחיות חיי נוחות כפי שחיים אותם חילונים. ממילא, רק מחבלים חמושים ורעולי פנים הם האויב, ואילו הערבי הנחמד שמחייך אליך בבית המרקחת – בוודאי מתנגד לטרור. הוא רק רוצה לחיות את חייו.

אז כדאי לדעת, הוא אכן רוצה לחיות את חייו. אבל לא בישראל, כי אם בפלשתין. וגם אם אינו משתייך רשמית לארגוני הטרור, הוא מייחל ליום בו דגל פלשתין יונף בכל פינה בארץ, ובשעת הצורך גם יפעל למען כך. חז"ל הקדושים ידעו היטב יותר מכל אנשי המודיעין מה בלבו של האויב. במכת בכורות כתוב, שה' הכה כל את בכורי מצרים, אפילו את זה שיושב בשבי. מובא במכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה יג – "וכי שבויין מה חטאו? … שכל גזירות שהיה פרעה גוזר על ישראל היו השבויין שמחין בהם… ולא שבויים בלבד, אלא אפילו עבדים ושפחות, שנאמר 'עד בכור השפחה'".

כדאי ללמוד מחז"ל, הם מבינים את נפש האדם הרבה יותר מה'מוחמים' של היום…

** ** **

יום שישי, י"ז אלול

זהירות – עסקת כניעה בחסון הימין

בזמן שרבים נמצאים באופוריה עקב הפעולה המוצלחת בלבנון, מתחת לרדאר אנו שומעים ידיעה על הצעה ישראלית חדשה לעסקת כניעה מול חמאס. לפי הצעה זו, יוחזרו כל החטופים, ובתמורה יקבל החמאס את הפסקת המלחמה, והארכי-רוצח יחיא סינואר יוכל לגלות לקטאר או לכל מדינה אחרת ולהמשיך משם את מלחמתו בישראל.

רבים שהתנגדו לעסקה המוצעת כעת, במסגרתה רוב החטופים ישארו בעזה וינמקו בשבי, כעת יתמכו משום שעכשיו מקבלים את כל החטופים ולא רק את חלקם. אולם צריך לדעת, כי סיום המלחמה פרושו השלמה ישראלית עם הטבח, כניעה מחפירה לתכתיבים של המחבלים בחסות ארה"ב ויריקה בפרצופם של אזרחי ישראל, אשר הבטיחו להם בשעתו, כי המלחמה לא תסתיים עד למיטוט החמאס.

והמדאיג מכל, הוא מה שעומד מאחורי עסקת הכניעה המוצעת – נחיתות פסיכולוגית מובנית מול השמאל, מתוך נסיון להראות שגם אנחנו אנושיים ואכפת לנו מהחטופים ולכן גם אנחנו מוכנים להשפיל את כבודה של ישראל ולסכן את בטחונה.

תחת זאת, היה על הממשלה לומר, שהיא אכן דואגת לשלום החטופים, ולכן לא יכנס עוד חשמל לרצועה, לא דלק ולא גרגיר חטה אחד, עד להחזרת כל החטופים לישראל. והחשוב מכל – ישראל צריכה לכבוש את עזה, להוריש ממנה את האויב וליישב אותה ביהודים. אך מי ששם את מבטחו בברית עם ארה"ב ולא בברית עם בורא עולם – אינו מסוגל לומר זאת. ולכן הוא נכנע לתכתיבי השמאל ומסכן את ישראל.

תאמרו, נתניהו הרי מומחה ביחסים בינלאומיים, הוא יודע שהחמאס לא יקבל את העסקה, וכך נשיג יתרון אסטרטגי, שיראו שהצד השני הוא הסרבן. טיעון אוילי זה אינו מחזיק מים. ראשית כל, גם בעסקה המוצעת כעת, ישראל הודיעה שהיא מסכימה וחמאס הודיע שהוא מסרב, ואף הממשל האמריקאי הטיל על החמאס את האחריות לאי-ביצוע העסקה. אז מה בדיוק מרויחים מלהציע עסקה אחרת? אין זאת אלא, שהממשלה חוששת מרוח קפלן, מהתקשורת המלבה את מסע השנאה של השמאל ומהאשמה ה'נוראה', כאילו מטרת המלחמה היא נצחון על האויב ולא 'החזרת החטופים'. דומה הדבר להסכמה של נתניהו בנאום בר-אילן הזכור לשמצה להקמת מדינה פלשתינית. חסידיו מצביעים על 'חכמתו', כי הכניס תנאים שהצד השני לא יקבל. באוילותם אינם מבינים, כי עצם ההכרזה היא חילול ה', והצד השני כבר השיג את שלו בהכרה שלנו. מכאן ואילך ימשיך לדרוש עוד.

ראוי שהממשלה תעמוד בגאון כנגד הגל העכור ותכריז, כי מדינה יהודית ריבונית עסוקה בהכרעת האויב, לא ב'פדיון שבויים' כאילו היינו קהילה סחופה ודוויה בגולה. כפי שנכתב כאן בעבר, פדיון שבוים אין לו דבר וחצי דבר עם הסוגיה העומדת על הפרק. פדיון שבויים כשמו כן הוא – מתן כופר לליסטים תמורת שבויים יהודים. גם בזה הגבילו אותנו חז"ל ואסרו לשחרר ביותר על דמיהם מתוך דאגה לכלל האומה ולמעשי שבי עתידיים שעלולים להתרחש. מעולם לא הותר לסכן את כלל האומה ולהשפיל את כבודה במקרים כאלו.

נקוה, שה' יצילנו שוב מידי עצמנו… 

** ** **

הכותב הנו יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה ל:

SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG

גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא"ל הנ"ל.

שבת שלום ומבורך!