שמע ישראל – כי תצא תשפד

פרשת כי תצא

דרוש וקבל שכר – לעמוד על מהות כונת התורה

בפרשתנו, הרצופה הלכות ומצוות רבות, כאשר במקרים רבים פסוק אחד בלבד מהוה פרשה סתומה וכולל דינים שנתבארו בפרקים ארוכים בגמרא, ישנו דין של בן סורר ומורה, אשר מוצא להורג משום ש'הגיעה תורה לסוף דעתו' ו'אמרה תורה – ימות זכאי ואל ימות חייב' (רש"י על כא יח, על-פי הגמרא בסנהדרין עב.). ידועים לכל דברי הגמרא בדף הקודם (סנהדרין עא.), ולפיהם לדעת תנאים מסוימים (שלא נפסקה הלכה כמותם) "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב – דרוש וקבל שכר". הגמרא שם מביאה שני ענינים נוספים בתורה, שגם בהם יש מי שאומר שלא היו ואינם עתידים להיות – עיר הנדחת ובית המנוגע – וגם שם אומרת לפי הסברה הזו, שנכתבו משום 'דרוש וקבל שכר'.

הסתכלות שטחית בדברי רבותינו עשויה להוביל למסקנה, ולפיה התורה מעוניינת בשעשוע אינטלקטואלי, שנפלפל לשם חידוד המח, ולכן כתבה פרשיות מסוימות בתורה, שנתיגע בהן בלימוד, אף שאין בהן כל תועלת מעשית. אולם כל מי שמעט בינה בקדקדו וזכה לעמוד על רצון ה' מאתנו בתורתו – מבין שאלו דברים שאין להם שחר, וממילא צריך לבאר את דברי רבותינו באופן נכון יותר, מעמיק יותר, העולה בקנה אחד עם השכל הישר. דברי המהר"ל בגור אריה על פרשת חוקת (במדבר יט טז) יהיו לנו לעיניים בבואנו לפענח את דבריהם –

"שכאשר נדע הלכות דבר אחד – נוכל לעמוד על מהותו, ואין ספק שהלכותיו נמשכים אחר עצמו, לכך מתוך זה אנו עומדין על מהותו. ולפיכך אמרו רז"ל שאין עושין גולל ודופק מבעלי חיים, כדי ללמוד הטעם, וממנו תבין ענין גולל ודופק.

וזה היה כוונתם של רז"ל בכל מקום שדברו חכמים בדברים רחוקים מאד, שלא היו ולא נהיו… אתה האדם אל תעשה כמו שעושין המהרהרין אחר דברי חכמים, וכאילו לא היה כוונתם רק לדבר בדברים כאלו, לא כן דעת החכמים האמתיים, כי מה שדברו וטרחו בזה הוא הטעם והכוונה שיצא מזה… ובזה יעמדו על עיקר טעם המצוה… כי ההלכות שיש למצוה מעמידין את האדם על עיקר מהות המצוה. והסכלים מתלוננים על אלו הדינין. וכלל זה יהיה בידך, כי כל הבעיות האלו, הם וכיוצא בהם, הם תלוים בדברים עמוקים מאוד. ולפיכך אמרו 'דרוש וקבל שכר', כלומר שהכוונה באלו הדברים הרחוקים והנפלאים רק לדרוש ולקבל שכר על הלימוד, לפי שעומד בזה על אמתת פירוש התורה, כי תורה הוא" (בקטעים שהשמטתי מפרט המהר"ל דוגמאות מסוגיות שונות בש"ס כיצד אותם דברים שרחוקים או אף נמנעים מלקרות במציאות – מעמידים אותנו על גדר המצוה האמיתי וטעמה).

העולה מדבריו, שכל דברי התורה נצרכים להבנת ערכיה, מושגיה, גדריה וטעמיה, ואין לנו לפטור את עצמנו מלהתעמק ולהבין כל מילה בתורה וללמוד ממנה אורחות חיים. על-פי זה נבין, שכאשר התורה מצוה על הריגת בן סורר ומורה משום שימות זכאי ואל ימות חייב, שהגיעה תורה לסוף דעתו, ישנה מערכת ערכים ומושגים שעומדת בבסיס הדין הזה, בין אם אי-פעם בהיסטוריה יצא לפועל דין זה, ובין אם לאו. נמצאנו למדים, כי ערך הקדושה ותקינות החברה התורנית הוא כה מקודש, עד שאדם מצווה להביא את בנו שסוטה מדרך הישר להסקל בבית דין לא משום שעשה משהו נורא ואיום, אלא משום שמעשיו מעידים על כך שהוא עלול להגיע לכך בהמשך! נמצאנו למדים, כי הערך המערבי של 'חרות הפרט' חשוב כאין וכאפס לעומת שמירת הסדרים התורניים. נמצאנו למדים, כי הרדיפה אחר התאוות במקום אחר הערכים הנכונים ודברי המוסר אינה דבר של מה בכך, אין לאדם 'זכות' לאמץ אורח חיים המנוגד לתורה ולצפות לסבלנות מהחברה התורנית. נמצאנו למדים, כי יש לבער את הרע מקרבנו ולא 'להכיל' אותו (הביטוי "ובערת הרע מקרבך" או "ובערת הרע מישראל" מופיע תשע פעמים בחומש דברים, חמש מתוכן בפרשה שלנו). יש טוב ויש רע, יש דרך ישרה ויש דרך סוטה, יש תכלית לעולם והיא הקמת מלכות ה' לעם קדוש, ומי שאינו מתישר עם הקו הזה – אין לתורה סבלנות כלפיו!

כל זה ניתן ללמוד מפרשת בן סורר ומורה, ואין זה משנה אם היה או לא היה, אם עתיד להיות או אינו עתיד להיות. ועל אותם ערכים תורניים אמיתיים וצודקים אמרו רבותינו – "דרוש וקבל שכר!".

שבת שלום ומבורך!

יום ראשון, ה' אלול

מותר להם הכל!

ביום שישי הותקף השר איתמר בן-גביר בתל-אביב, ואודה מכל הלב, שלא הופתעתי מהתמיכה והליטוף שקבלה התוקפת מהשמאל, התקשורת ומערכת המשפט, ששלחה אותה למעצר בית, כאשר על דברים פחותים בהרבה היו שולחים פעיל ימין או חרדי למעצר ממושך, ובמקרים של נערי גבעות וכיוצא בהם – למתקני השב"כ העלומים.

בעבר, האפליה, האכיפה הבררנית וההתיחסות המבזה לציבורים שאינם נמנים על האליטות – כל זה היה מוסווה תחת ניסוחים מפותלים של שלטון החוק וכיוצא בכך. כיום הכל גלוי על השולחן. הם מגיני הדמוקרטיה, הם אנשי הנאורות והקדמה, וממילא – מותר להם הכל, והכל פרושו הכל! עודנו זכורים, כיצד רעיית ראש הממשלה (שאינה נבחרת ציבור, וכל חטאה מסתכם בכך שבחרה להקים משפחה עם שנוא-נפשם של האליטות) חולצה בקושי מלינץ' בעיר העברית הראשונה לפני קצת יותר משנה. מי שתמך בלינץ' ללא כל הסתייגות, אגב, נבחר לאחרונה להוביל את מפלגת העבודה המתחדשת…

זוהי הזדמנות עבורנו ללמוד את טבעו של השמאל בישראל, ולהפיק מכך תובנות חשובות. השמאל אינו באמת מעוניין בדמוקרטיה ובשלטון העם. לפי הבנתנו, סט הערכים שהוא מאמין בהם אינו אחת האופציות שניתן להציג בפני הציבור, אלא הם הבסיס היחיד לקיום המדינה. מי שאינו מאמין בשויון מוחלט בין יהודי לגוי, שמשמעותו למעשה הוא ביטול המושג של 'מדינה יהודית', מי שאינו מאמין בהפקרות מוחלטת בתחומי המוסר ולגיטימציה לתועבות שהביאו על האנושות את המבול, מי שאינו תומך בתבוסה ישראלית מול האויב הערבי, שלדידם אינו אויב, כי אם אוהב (האויב זה היהודים המאמינים), מי שאינו מאמין בכל אותם ערכים שהשמאל העולמי מאמין בהם – הוא לא יריב פוליטי, כי אם אויב שצריך למגר בכל האמצעים, ושום רוב דמוקרטי אינו רלוונטי לדיון.

זוהי אידיאולוגיה מובנית, מסודרת, היא לא נולדה כאן בארץ, היא קיימת בכל העולם (מי שרוצה להבין אותה קצת יותר לעומק, שיעיין בספרו של גדי טאוב – 'ניידים ונייחים'). חשוב להבין אותה, כדי שנדע עם מי אנחנו מתמודדים. זהו הבסיס לכל הפעילות האלימה של השמאל כנגד הרפורמה המשפטית, וזה גם מה שעומד ביסוד ה'מאבק' הצבוע למען עסקת החטופים.

אילו ענינו אותם באמת החטופים, היו תובעים מהממשלה לנתק את אספקת המים, החשמל והסיוע ההומניטרי שממשלת ישראל מאפשרת באופן הזוי להעביר למרצחים העזתים. תוך זמן קצר ביותר היו משחררים את החטופים. אבל אז היה נצחון ישראלי, וזה הסיוט הגדול ביותר של מובילי המחאה, כי זה יקדם את סט הערכים התורני של גאולת ישראל ותשועתם ביד ה', וכל מגמתם היא ההפך מזה. אין דבר שהם עושים, שאינו מונע על-ידי אותה אידיאולוגיה שהם מאמינים בה בכל לבם. ממילא, אין מה לצפות מהם לגנות אלימות כשהיא מופנית כלפי מי שבעיניהם ראוי לכך. 

מה עושים מולם? זו שאלה מורכבת, אבל בתור התחלה, לפחות כדאי שנדע עם מי יש לנו עסק.

** ** **

יום שני, ו' אלול

אם אין דעה, הבדלה מנין?

היום התבשרנו על-ידי כתב 'הארץ' ג'וש בריינר, כי ישראל אינה מתיחסת יפה מספיק למחבלי הנוחבה, אשר הגיעו לרטש גופות של יהודים, ולרוע מזלם של חלק מהם, נתפסו ונעצרו. אך אל להם לדאוג יותר מדי, יש מי שדואג ל'זכויותיהם' בישראל. וכך כותב כתב הזרוע הישראלית של אל-ג'זירה –

“סוהרים השפילו עצירים באגף הביטחוני בכלא מגידו”. לכותרת התלווה גם סרטון, בו רואים תיעוד של אותם מחבלים שוכבים על הרצפה אזוקים עם ידיים מאחורי הגב, כאשר סוהר עובר ביניהם עם כלב שמחפש אמצעי לחימה או חומרים אסורים. ממש נורא.

אמנם צריך לדעת, שהחולי הזה לא נולד היום. לפני מעל 60 שנה, הוציאה ישראל להורג את אדולף אייכמן ימ"ש, מראשי האחראים על השמדת יהדות אירופה בשואה. תחושת הצדק ההיסטורי שנעשה עזרה במעט להקל על כאבם של ניצולי השואה ושל העם היהודי כולו, והשמחה באותו יום הקיפה את כל שכבות העם. כמעט.

היה מי שלא רווה נחת מההוצאה להורג. מרתין בובר, פילוסוף מתוסבך, הנערץ בקרב חוגי השמאל, ביחד עם 'אינטלקטואל' נוסף מאותו זן בשם הוגו ברגמן, יזמו מכתב ובו בקשת חנינה עבור אייכמן לנשיא המדינה. השנים, אגב, היו עוד קודם לכן מראשי תנועת 'ברית שלום', אשר התנגדה להקמת מדינה יהודית ודגלה במדינה דו-לאומית בארץ ישראל. על המכתב חתמו 20 'אישי רוח'. בובר לא הסתפק בכך, ובליל ההוצאה להורג, עמד מול כלא רמלה עם שלט, עליו כתוב 'לא תרצח'. לא, הוא לא הפגין נגד אייכמן רוצח ההמונים, אלא נגד מדינת ישראל שהוציאה אותו להורג. 

אומר התלמוד הירושלמי במסכת ברכות פרק ה הלכה ב – "אין אין דיעה, הבדלה מנין?". כשאין דעה, לא יודעים להבדיל. אדם יכול להכיל אינפורמציה רבה, הוא יכול להיות פרופסור מלומד, אך אין בו דעה. הוא לא מבדיל. הוא לא מבחין בין טוב לרע. הוא משוה את אדולף אייכמן שרצח באכזריות מליוני יהודים למדינת ישראל שעושה בן דין. הוא משוה את הנוחבות הנאלחים ליהודים שהם רצחו. הוא מרחם על האכזר, ובכך הוא מתאכזר על הרחמן. הרוצח והנרצח, הגזלן והנגזל – כולם שוים בעיניו.

זה יסוד השקפת עולמו של השמאל. אם אין בורא לעולם, ואין תכנית לבריאה, והכל מקרה, אז ממילא גם אין טוב ורע. הכל סובייקטיבי. הכל תלוי בנקודת המבט של המסתכל. לכן הקב"ה הבדיל לפני הכל בין האור לחושך. ואילו אנשי השמאל חושקים בערבוב המושגים, בטשטוש ההבדלים, בביטול עצם המושג של טוב ורע. כך הם יכולים לפרוק כל עול של מוסר ולהשתעבד ליצריהם הבהמיים. וכך משתבשת דעתם, עד שפחות משנה אחר הטבח הנורא, הם דואגים ל'כבודם' של הרוצחים הארורים.

ברוך הוא א-להינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו!

** ** **

יום שלישי, ז' אלול

טראמפ לא יושיענו

דונלד טראמפ הצליח לאחרונה להדביק את הפער בסקרים לקראת הבחירות שתתקיימנה בארה"ב בעוד פחות מחודשיים, והדבר מחזיר את הצבע ללחיים של רבים מקרב שלומי אמוני ישראל, המייחלים להצלחתו של מי שהיה הנשיא שתמך בישראל יותר מכל נשיא אחר, במיוחד לאור העובדה, שהמתמודדת מולו מסתמנת כתומכת מובהקת של אויבינו, אף יותר מהנשיא אובמה הזכור לרעה. אין כל ספק, שמצד ההגיון הישר, יש לייחל לנצחונו של טראמפ, אולם קיימת סכנה גדולה, שמחובתנו להתריע עליה כבר כעת, בהשענות על טראמפ או על כל גוי אחר, אשר לא ניתן לדעת מתי יתהפך לרעתנו, וזאת תחת הבטחון בבורא עולם, אשר עליו, ורק עליו, ניתן לסמוך בכל מצב שיהיה.

ישנה בעיה אצל יהודים, שמרוב שנאה שספגנו מהגויים במהלך שנות גלותנו, כאשר גוי כלשהו מפגין איזושהי חיבה כלפינו, אנחנו נמסים ומוכנים לרצות אותו בכל מצב. צריך לזכור – דונלד טראמפ מתומדד על נשיאות ארה"ב, ומה שעומד בראש מעייניו הוא האינטרסים של ארה"ב. זה לגיטימי לחלוטין. על-פי תפיסתו, ישראל היא בעלת ברית חשובה שיש לסייע לה, אבל אין זה אומר שבהכרח יתמוך בכל מה שישראל תעשה. הכל לפי הזמן והנסיבות. ובהחלט יכול להיות במצב, בו ירצה לקדם מהלך מדיני, שאינו עולה בקנה אחד עם מטרתנו, וכפי שכבר קרה בקדנציה הקודמת שלו עם 'עסקת המאה', למי שזוכר. ודווקא כאשר נשיא 'ידידותי' מבקש מאתנו לתמוך במהלך שסותר את הברית שלנו עם בורא עולם ומבקש הכרה בזכותו של האויב על חלקים מארצנו – האתגר העומד בפני ההנהגה הישראלית מבחינות רבות הוא גדול יותר מאשר מצב, בו נשיא עוין מסייע בגלוי לאויב.

בנקודה זו בדיוק עלינו לשנן את שני היסודות העיקריים, שעליהם חייבת להיות בנויה מדיניות החוץ של מדינה יהודית. האחת, הקודמת לכל, היא שאת מבטחנו אנו שמים אך ורק בבורא עולם, שהוא מנהיג הבריאה, הוא מוליך את ההיסטוריה לתכליתה, הוא בחר בעמו ישראל לקדש את שמו, הוא מושיענו והוא חזק יותר מכל גורם אחר בזירה הבינלאומית. בשביל להפנים אמת זו, לא די לדקלם אותה בתפילה, צריך לחיות לאור אותה אמונה, ומנהיג יהודי שאינו מבין שזה היסוד לכל המהלכים המדיניים, הצבאיים והאחרים – אינו מתחיל להבין את תפקידו.

היסוד השני הוא ההבנה, ולפיה בזירה הבינלאומית, מדינות פועלות לפי אינטרסים, לא לפי קודים מוסריים כאלו ואחרים. טראמפ תומך בישראל משום שבנקודת זמן זו הוא חושב שזה טוב לאינטרס האמריקאי כפי שהוא מבין אותו. מאותה סיבה, תומכת האריס במרצחים העזתים. כך היא רואה את טובת ארה"ב. אף אחד לא יעמוד לצדנו אם יסבור שזה לא באינטרס שלו, כפי שגם מי שאינו מסמפט אותנו כלל, אם יבין שטובתו היא תמיכה בישראל – יתמוך בנו בעל-כרחו. ממילא, אנחנו צריכים להתנהל מולם על-פי האינטרסים שלנו, אשר בנויים על ההבנה היסודית, ולפיה גורלה של ישראל תלוי בהידוק היחסים שלה עם בורא עולם, אשר הוא לבדו יושיענו – לא טראמפ ולא אף גוי אחר. האגדה המספרת על 'ערכים משותפים' של 'הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון' עם ארה"ב – לא נועדה אלא לאסוף כספים בערבי התרמה ולהביע חנופה בטקסים משותפים. אין לה דבר עם המציאות. ארה"ב תומכת בסעודיה, בירדן, במצרים וברשימה ארוכה של דיקטטורות ברחבי הגלובוס. אינטרסים הוא שם המשחק, ורק רגשי נחיתות מובנים גורמים לנו לחשוב שהנושא הוא 'ערכים משותפים'. 

אז אכן, בדרך הטבע נראה שעדיף לייחל לנצחונו של טראמפ, אבל צריך לשים דברים בפורפורציה – טראמפ לא יושיענו, ולא בנצחונו אנו תלויים. נשים בה' מבטחנו, נשוב אליו בתשובה שלמה כאומה וכיחידים, והוא יבוס צרינו!

** ** **

יום רביעי, ח' אלול

להחליף את הדיסק הקשיח!

שלוש ידיעות התקבלו היום, הקשורות זו בזו, אך כנראה שבחלונות הגבוהים טרם הפנימו את הקשר ביניהן, וממילא גם לא מבינים את המסקנה המתבקשת. ידיעה אחת מלמדת, כי צה"ל מכחיש בתוקף את דיווחי החמאס על עשרות רבות של הרוגים בפעולה בחאן-יונס, תוך הדגשה שנעשה שימוש בנשק 'חכם' שמפחית את הפגיעה ב'בלתי מעורבים'. ידיעה שניה מספרת על תנאי הזוועה בהם הוחזקו החטופים שנרצחו, וניתן להניח שגורל שאר החטופים לא שפר עליהם בהרבה. הידיעה השלישית מלמדת על כך, שבית הדין הבינלאומי בהאג מעוניין לזרז את הוצאת צוי המעצר לנתניהו, גלנט, סינואר ודף (שבינתיים התנדף).

מה הקשר בין שלוש הידיעות הללו? הקשר הוא הבאג שנמצא בדיסק הקשיח של החשיבה הישראלית, המנותקת לחלוטין מהמציאות המזרח-תיכונית, בה אנו חיים. ממשלת ישראל חושבת במונחים מערביים, ולפיהם רפיסות היא כח, וככל שנראה כמה אנחנו הומניים מצד אחד ומסכנים מצד שני – כך נזכה לאהדה בעולם ולהתחשבות מהאויב הערבי. אך מה לעשות, ובמנטליות הערבית, זה עובד הפוך – הם מנצלים עד תום את הטפשות של הימנעות מפגיעה ב'חפים מפשע', ורואים את הרפיסות הישראלית כסיבה להעצים את מאבקם. וכאילו כדי ללעוג לישראל על נקיטת אותו מוסר מעוות שהביא למותם של אינספור יהודים ומונע מאתנו נצחון במלחמה, בא התובע בהאג ומוכיח, כי מבחינתו סינואר ונתניהו הם פושעי מלחמה באותה מדה!

הגיע הזמן להחליף את הדיסק הקשיח. הגיע הזמן להבין, שהצגת המסכנות שלנו כלפי העולם אינה מועילה במאומה. היא רק מגבירה את תאבונו של האויב. הגיע הזמן להבין, שככל שנראה תמונות של האויב הערבי מושפל, מוכה, מובס ומבוזה – כך נשיג הרתעה מועילה. אך מה לעשות, ובראש המל"ל עומד צחי הנגבי, שהורה לא לשדר תמונות של מחבלי נוחבה במצבים לא מחמיאים. 'זה לא מועיל', אמר אותו חדל אישים, שבגללו ובגלל אנשים כמוהו הגענו לאן שהגענו.

עוד זכור לי מלפני כמה שנים, כאשר אנית הטרור הטורקית 'המרמרה' הגיעה לישראל ובעקבות עימות עם חיילי צה"ל נהרגו עשרה מאנשיה. כמה שמחו בישראל כאשר הצליחו להראות תמונות, בהן הושפלו חיילי צה"ל ועמדו בסכנת חיים בטרם ירו. הצורך החולני להצטדק על עצם קיומנו הביא לפרסום אותן תמונות, שרק נתנו זריקת עידוד לשונאינו, בראותם את ישראל מושפלת ומבוזה.

הגיע הזמן, שבעולם יפסיקו לראות תמונות של מסכנות ישראלית, ותחת זאת יראו שיש לנו צבא אכזר, שאינו בוחל בשום אמצעי להשמיד את האויב. השמועות על הטבח בדיר-יאסין במלחמת השחרור הביאו לנהירה המונית של ערבים אל מחוץ למדינה, שאילולא אותה נהירה ספק אם היה רוב יהודי בתוך הגבולות המצומקים שקבלנו מהאו"ם. זה מה שהערבים צריכים לחוש גם כיום. אם אנחנו נחליף את הדיסק הקשיח שלנו בזמן ונקלוט שאנחנו חיים במזרח התיכון, עוד יש סיכוי לנצח את המלחמה הזו!

** ** **

יום חמישי, ט' אלול

מה מפריע להם באמת?

עיריית תל-אביב, כך דווחנו, מסרבת לכל פשרה בענין קיום תפילות יום הכיפורים במרחב הציבורי, וחשש כבד עולה, כי המראות שנראו בשנה שעברה, יחזרו גם הפעם, אלא אם כן עמותת 'ראש יהודי' תחליט שעדיף לוותר ולא להביא לביזוי היום הקדוש. ונשאלת השאלה, מה באמת מפריע לאותם אנשים פלורליסטים, ליברלים, סובלניים, שמאפשרים בשופי לקיים תיפלות של אויבינו המוסלמים במרחב הציבורי תוך 'הפרדה מגדרית' ורואים בכך ביטוי של פתיחות והכלה, הכרת האחר ושאר ירקות, בעוד שכלפי אחיהם היהודים הם נעדרים כל סממן של סבלנות, ואינם בוחלים בכל אמצעי כדי להצר את צעדיהם. שנאה חסרת מעצורים ותו לא?

דומני, שלא. יש כאן הרבה מעבר לשנאה, ויש רציונל שעומד מאחורי אותה התנהלות דורסנית. רון חולדאי וחבריו אינם טפשים. הם לא נולדו אתמול. הם מבינים היטב, כי תפילת יום הכיפורים אינה ביטוי של פולקלור עתיק ומעניין של שבט נידח באפריקה, שניתן להתרפק עליו כחוויה אנתרופולוגית. תפילת יום הכיפורים פרושה שהקב"ה חי, קיים, נוכח בחיינו. תפילת יום הכיפורים פרושה שיש בורא לעולם, שמשגיח עליו, שנותן שכר לעושי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו. תפילת יום הכיפורים זה לא רק ניגונים יפים ומרגשים, אלא יש בה כמיהה לסדר העבודה בבית מקדשנו, חלומם של היהודים במשך אלפיים שנות גלות, סיוטם של הישראלים החדשים התל-אביבים שירושלים תקועה להם כמו עצם בגרון, וכדברי המצביא המהולל משה דיין, סמל הישראליות החדשה, כאשר שימש כשר הבטחון ביום הנפלא בו כבשנו את העיר העתיקה – "מה אני צריך את הותיקן הזה?".

וזה לא רק תפילת יום הכיפורים, זה כל המאבק על 'הדתה', וזה גם מה שעומד בשורש המאבק לגיוס בחורי ישיבות. הרי בכל מקום בעולם, השמאל מבין ללבם של סרבני גיוס, אז מה פתאום כאן הוא נהיה מיליטנטי יותר מהימין? אין זאת אלא, משום שהם מבינים היטב, כי התורה אינה רק קובץ חוקים, ובוודאי לא אוסף מנהגים עתיקים. הם מבינים שיש כאן סט ערכים שונה בתכלית מכל מה שהם מאמינים בו. התורה עומדת במחלוקת קוטבית מול כל הערכים המערביים שנער חילוני בישראל יונק עם חלב אמו – דמוקרטיה, שויון, ליברליזם, ה'זכות' לעשות ככל העולה על רוחו של אדם, התערטלות מכל מוסר, ערך המשפחה, מעמד הגוי, ועוד ועוד ועוד. וככל שהטרלול הפרוגרסיבי הולך וגובר, כאשר אותם אנשים מתערטלים גם מהערכים האנושיים הבסיסיים שכל גוי הגון פעם היה מאמין בהם – הופכת מלחמתם ביהדות למלחמה כוללת לחיים ולמוות. האסלאם לא מאיים על מערכת הערכים שלהם. היהדות כן, ועוד איך. 

ראוי שגם אנו נדע, כי המערכה היא מערכה על כל מערכת הערכים, לא על מחיצה בדיזנגוף. ממילא, השיח שלנו צריך להיות בכיוון הזה, להעמיד את מערכת הערכים התורנית במלוא יופיה והדרה אל מול המערכת הרקובה של החילוניות הריקה. זהו לב המאבק, וראוי בחודש אלול שנפשפש במעשינו ונבדוק, שאנו אכן נאמנים לערכים הללו, ונציג אותם בגאון וללא מורא קבל עם ועולם.

** ** **

יום שישי, י' אלול

אינם יודעים על מה לעשות תשובה

בימים אלו, בהם שלומי אמוני ישראל מפשפשים במעשיהם לבדוק במה שגו, במה חטאו, במה יכלו לעשות יותר טוב, אנו רואים לכאורה חשבון נפש גם בקרב כמה מאלו הרחוקים מתורה ומצוות. שנים מראשי מערכת המודיעין של ישראל, האלוף אהרן חליוה ראש אגף המודיעין כבר פרש מתפקידו, וכעת מודיע גם תת אלוף יוסי שריאל, מפקד יחידת 8200, על פרישתו הצפויה. שניהם לקחו אחריות על 'מחדל ה-7 באוקטובר'. אולם נראה, כי אין להם כל מושג מהו המחדל האמיתי.

אומרת הגמרא בברכות כג. – "אמר רבא: הוי קרוב לשמוע דברי חכמים שאם חוטאים מביאים קרבן ועושים תשובה; מתת הכסילים זבח – אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושים תשובה; כי אינם יודעים לעשות רע, אי הכי, צדיקים נינהו! אלא, אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן, ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים".

ראשי מערכת המודיעין מדמים בנפשם, כי אילו פעלו המערכות האלקטרוניות בצורה תקינה, לא היה הטבח מתרחש. הם סבורים, כי אילו היו משיגים את 'ידיעת הזהב' בזמן – היה נמנע האסון הנורא. ואינם יודעים, ואינם מבינים, כי לא מערכת התראה חכמה הייתה חסרה לנו ולא מידע מודיעיני מדויק, כי אם הבנה יסודית מה אנחנו עושים בארץ הזאת, מיהו האויב שמולו אנו נלחמים ומעל הכל – מי מנהל אותנו.

אני יכול כאן לתת להם את 'ידיעת הזהב', אם רק ירצו לשמוע – ידיעת הזהב היא, שה' בחר בעמו ונתן לנו את נחלתו כדי שנחיה בה כרצונו, והוא צווה עלינו לסלק את האויב הצמא לדמנו מכל ארץ ישראל, כולל עזה. עוד ידיעת זהב היא, שהאויב הערבי רואה בנו פולשים שגזלו את אדמתם, והוא ילחם על-מנת להשמיד אותנו מעל פני האדמה כל עוד נשמה באפו. ואם היינו מצליחים 'לעלות' על התכנון של הטבח בשמיני עצרת מעזה, הוא היה מגיע מלבנון או משכם או מחברון או מכל מקום אחר ואולי גם בתאריך אחר. אבל את נתוני היסוד לא יכולנו לשנות. הדבר היחיד שיכול לעמוד כנגד הנחישות של האויב והאמונה המוחלטת שלו בצדקת דרכו היא אמונה אמיתית יוקדת בה' ובתורתו, ובכך שנתן לנו את הארץ ואין לאויב מה לחפש כאן. את זה לא מלמדים בקורס פיקוד ומטה. את זה לא מנחילים ביחידה 8200. אכן, הם אפילו אינם יודעים על מה לעשות תשובה. 

אולי כעת, משיפשטו את מדיהם, יתפנו ללמוד את מה שכל-כך חסר להם, ואז יוכלו להתוודות מלב שבור על מה שבאמת הביא לאסון – הבריחה שלנו מהזהות היהודית השורשית לטובת זהות קוסמופוליטית אוילית. אף פעם לא מאוחר לעשות תשובה, רק צריך לדעת על מה, וצריך לדעת איך לתקן!

** ** **

הכותב הנו יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה ל:

SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG

גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא"ל הנ"ל.

שבת שלום ומבורך!