‏‏שמע ישראל – נח תשפ"ה

פרשת לך לך

קידוש ה' במלחמת המלכים

אחר שהחל אברהם לנטות יתד בארץ ולהפיץ את משנתו המהפכנית בדבר יחוד ה' ("בשם ה' א-ל עולם"), השקפת עולם המנוגדת לכל מה שידעו יושבי הארץ והעולם בכלל אשר היו שטופים בעבודת אלילים – אחר כל זאת רעש וגעש העולם במלחמה אשר ניתן לכנותה "מלחמת העולם הראשונה". ארבעה מלכים השתלטו למעשה על כל הישוב האנושי ולא עמד איש בפניהם בדרכם לכינון הסדר מדיני חדש במזרח התיכון. חז"ל מלמדים אותנו, כי בהתיחסותנו לאירועים המדיניים, חייבים אנו לפקוח עיניים ולהבין את משמעות המאורעות על-פי המהלך הא-לוהי בבריאה. כלל גדול נמסר לנו במדרש בפרשתנו לגבי עת מלחמה כמו שהיה אז, וכפי שאנו חוזים בימינו אנו. וזה לשונו – "א"ר אלעזר בר אבונא אם ראית מלכיות מתגרות זו בזו צפה לרגליו של מלך המשיח, תדע לך שע"י שנתגרו מלכיות אלו, בא גאולה לאברהם אבינו (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת לך לך יד א). ללא ספק, יש כאן לימוד גדול, וברצוננו להעמיק קמעה ולנתח את המצב מנקודת ראותו של אברהם.

אברהם אבינו הוא איש הרוח, האידיאולוג הגדול, אברהם העברי העומד מעבר אחד כשכל העולם מהעבר השני (בראשית רבה מב ח). באותם ימים היה העולם כולו מונהג בידי נמרוד (וראה ברש"י על יד א, שאומר בעקבות חז"ל כי אמרפל, המלך הראשון שמוזכר מארבעת המלכים, הוא נמרוד שאמר לאברהם – פול לתוך כבשן האש). עולם זה היה שקוע בתאוות שליטה, כח וממון, תאווה המשתלבת היטב בפולחן האלילי אשר שאף לשעבד את כחות הטבע לגחמותיהם של בני אדם. ערים נבנו, דרכים נכבשו, ציוויליזציה שלמה החלה לפרוח והעולם אשר הושחת במבול החל לקבל צורה מחודשת. הנביא יחזקאל מתאר את סדום, המוזכרת כאן בברית חמשת המלכים, ומתאורו עולה הרושם , כי מלבד השחיתות המוסרית שאפיינה את העיר, האנושות אכן הצליחה ליצור מערכת חיים מסודרת ונינוחה – "הנה זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה…" (יחזקאל טז מט). 

לעומת ובמקביל לכל ההתפתחות הזאת, יושב לו אברהם אבינו, אברהם העברי. הוא אינו משתתף בבנין, בפריחה, בחיים העירוניים המפותחים. לא משום שהוא מתנגד להתפתחות התעשייתית בשל הנזק לאיכות הסביבה, אלא משום שהוא יודע, כי אותם אנשים אשר בקרבם היה צריך לגור לשם השתלבות בחברה, היו אנשים רעים וחטאים לה'. לוט בן אחיו ראה "את כל ככר הירדן כי כלה משקה" (יג י) והתפתה לישב בקרב אנשי סדום. אברהם, לעומתו, המשיך לנוע עם אוהלו, רחוק מחברת בני אדם, והמשיך להפיץ את משנתו הרעיונית. בעוד עולמו של נמרוד הולך ומפתח את התעשיה והכלכלה, הולך אברהם אבינו ומפתח את חיי הרוח, את המידות הטובות והנכונות, את הצדק והיושר, מקרב את האנשים לשכינה, מלמד אותם לברך את ה' ולקרוא בשמו – "כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה֔' לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט" (יח יט). שני עולמות, שתי תכליות, לכאורה ללא קשר ביניהם. נמרוד רואה את אברהם, ואומר בליבו – "מה הועיל לו שיצא מכבשן האש. הוא זרוק באיזה אוהל בשום מקום, ואילו אני שולט על ערים וממלכות". בנקודה הזו מתרחשת מלחמת המלכים.

בשנים עשר הפסוקים הראשונים של תאור המלחמה (יד א–יב), בנקודה בה נשבה לוט, אנו חוזים בתבוסה מוחלטת של ברית חמשת המלכים בפני ארבע המעצמות. המרד נכשל לחלוטין, שעה שהאימפריות מעמיקות את אחיזתן ברחבי האזור ומקימות 'מזרח תיכון חדש', כפי שהזכרנו. לוט, בהיותו תושב סדום, נלקח בשבי, ואילו אברהם ישב לו באלוני ממרא. העובדה, ולפיה ארבעת המלכים לא שבו את אברהם עצמו, נבעה מכך שבעיניהם הוא לא היה ראוי אפילו ליחס – שישב לו באוהלו המרופט עם הגיגיו הפילוסופיים, כך אמרו, הוא בכלל לא נמצא על המגרש מבחינתם. עצם זה שלקחו את לוט בן אחי אברהם בשבי היה הוכחה, מבחינתם, לחדלונה של תורת אברהם ולהיותה מנותקת מהמציאות האמיתית. במציאות האמיתית מנצח זה שפיתח את יכולותיו החומריות. אנשי הרוח מסוגו של אברהם מושלכים הצידה ככלי אין חפץ בו. כיצד יציל את בן אחיו כעת, הוא ילמד עוד אנשים לברך ברכת המזון?

בנקודה הזו הבין אברהם, כי יש כאן הרבה יותר ממלחמה על שטח ורכוש. יש כאן חילול ה' בסדר גודל עולמי. כל תורת האמת, כל עבודת ה' עומדת כעת למבחן. לוט לא היה צדיק גדול, הוא היה רחוק ממעלתו של אברהם, אולם מבחינת המלכים הוא ייצג כעת את אברהם ואת תורתו. אם אברהם יפגין חדלון, אזי יוכח כי תורתו אינה מועילה בחיים הממשיים. יוכח, כי העולם מנוהל בידי בעלי הכח ולא בידי בורא עולם, המנווט את המאורעות ומצוה על בריותיו את דרך האמת למען ילכו בה. אברהם מבין כל זאת, ומוציא את חניכיו למלחמה. חניכים אלו לא היו חיילים שולפי חרב מטבעם ומהכשרתם (ראה רש"ר הירש על יד יד), הם יועדו למעלות הרוחניות אליהן חונכו בידי אברהם, אולם בעת כזו היה נצרך למען אותו יעוד שיאחזו בחרב ויצאו לקדש שם שמים. הנצחון הזה לא היה רק נצחון צבאי ומדיני של ברית חמשת המלכים, היה כאן נצחון של דרך, הייתה כאן הוכחה כי תורתו של אברהם – תורת ה' – היא תורת חיים, שיש לה קיום בחיי המעשה, שאברהם באהלו לא רק צודק מבחינה רעיונית אל מול כל האנושות והציוויליזציה המפותחת, הוא גם יוצק את אותו תוכן רעיוני לכלי המעשה.

שבת שלום ומבורך!

 

** **

יום ראשון, ב' מרחשון

תחילת זמן חורף – הנשק הבלתי קונבנציונלי

ראש חודש מרחשון שחל בשבת מבשר את שיבתם של בחורי הישיבות לספסל הלימודים לקראת זמן החורף הארוך והמשמעתי בשנה, ולאור הדיון הציבורי במעמדם, תפקידם, איכותם ותרומתם לאומה של בני הישיבות הקדושות, נזר הבריאה, ראוי לעמוד על יסוד חשוב, אשר לעיתים מוצג בצורה שאינה מקיפה אל-נכון את המציאות כפי שרואה אותה תורתנו הקדושה.

רבות נאמר מפי דוברים של הציבור החרדי אודות כוחו הסגולי של לימוד התורה, שהוא אשר מחזיק את עם ישראל, הוא אשר קיים אותנו בכל שנות גלותנו המרה, והוא אשר מנחיל לנו נצחונות בקרב, יותר מכל טנק, מטוס או אמצעי טכנולוגי מתוחכם. ואכן, ללא ספק, לימוד התורה הוא הנשק הבלתי קונבנציונלי העיקרי, עד שאפילו הבל פיהם של תינוקות של בית רבן מצליח לגבור על כל אויב ומתנקם, כמפורש בתהלים ח ב, וראה שבת קיט: כמה חמורות ההשלכות של ביטול תורה של תינוקות של בית רבן.

אמנם דומה, כי מרוב נסיוננו להסביר את הכח הסגולי של הלימוד, אשר אינו נתפס בשכל אנוש, הזנחנו במלאכת ההסברה – הן כלפי חוץ והן כלפי פנים – את העובדות הפשוטות הנראות לעיני בשר, ואשר מקבלות משנה תוקף ככל שהולכת ומתבררת תמונת המאבק על דמות האומה, אשר כרוך קשר בל-ינותק במאבק מול האויבים הקמים עלינו לכלותנו מבחוץ.

המלחמה הנוכחית נפצה מיתוסים רבים שניסו לבנות כאן בעמל והשקעה של עשרות שנות שקר, רמיה ואשליה עצמית. ההבנה, ולפיה נקים כאן מדינה גויית דוברת עברית ונטולת שורשים כמו באירופה או באמריקה, ובכח הקדמה הטכנולוגית והיתרונות הכלכליים נצליח להתקיים כאן בלב מרחב עוין של מאות מליוני מוסלמים – אשליה זו התנפצה לרסיסים כאשר טרקטור מיושן הפיל בקלות את הגדר המתוחכמת של מדינת הסייבר והסטארט-אפים. 'מבול אל-אקצה' הזכיר לכולנו, כי לא התל"ג ולא התחכום האסטרטגי יקבעו מי יחיה בארץ הזו, כי אם האמונה והחיבור האמיתי לארץ שבא מכח אותה אמונה.

הדרך היחידה לנצחון עוברת דרך היכלי הישיבות, שתפקידם אינו רק לייצר ראשי ישיבות ודיינים, כי אם להעניק לכל הבא בשעריהם את אותו נשק בלתי קונבנציונלי שיכריע את המלחמה – אמונה, חיבור, מהות, תוכן, סיבה אמיתית לחיות מתוך שמחה והודיה לה' יתברך על הזכות להיות בניו בחיריו ולנחול את ארצו הקדושה, להקים עליה את ממלכת התורה ולכונן את בית מקדשנו ותפארתנו.

גם במאבק הניטש על גיוס בחורי ישיבות, מחובתנו להעמיד את מערכת הבטחון על העובדה הזו. בוגרי הישיבות הקדושות לא ניחנו בהכרח בכושר קרבי משובח, ואף לא הוכשרו במסגרת לימודיהם לשרת במודיעין או במערך הסייבר. אבל את הנשק החשוב ביותר, שכה חסר בצה"ל – הם יכולים לתרום בשפע למערכה – אמונה בצדקת הדרך, נכונות למות למען ערכי התורה הקדושה ושנאה תהומית לאויב, שהיא אשר תבטיח את הנצחון. כשראשי הצבא אכן ירצו בנצחון ויבינו שהוא עובר דרך בית המדרש, אז יבינו שגיוס חרדים אינו כלי לפגיעה בתורה ובלומדיה, אלא זהו המהלך המכריע שבזכותו נביס את האויב. וכאשר באמת ירצו בכך, יהיו מוכנים לעשות את כל הנדרש על-מנת שבחורי ישיבות יתגייסו בלא כל סיכון רוחני, והם אשר יכתיבו את סדר היום הערכי ואת רוח הלחימה בצבא.

זמן חורף בריא, מוצלח ופורה לבני הישיבות הקדושות!

** **

יום שני, ג' מרחשון

בידוד לאומי, בידוד דתי, בידוד תרבותי – סלע הקיום של העם היהודי

דברי הבלע של עמוס שוקן מו"ל הבטאון האנטישמי 'הארץ' בשבח רוצחינו ממשיכים לעורר הדים, ונוצר קונצנזוס רחב למדי של גופים ממשלתיים ופרטיים המנתקים מגע מאותו עיתון, המכנה עצמו 'העיתון לאנשים חושבים'. מה חושבים אתם אנשים על מהותו של עם ישראל ניתן ללמוד מדבריו של גרשום שוקן, אביו של עמוס, אשר שימש לפניו כמו"ל, ואמר בשעתו את הדברים הבאים ביחס לאיסור התורה על נישואי תערובת –

"האיסור של עזרא הסופר היה אולי מוצדק בתנאים של עדה דתית. לעם ריבוני החייב להגיע לדו-קיום עם בני מוצא אחר וליצור יחסים נורמליים עם שכנים שמעבר לגבולותיו, איסור זה, המסמל את הניכור בין היהודים לבין שאר הקבוצות, נהפך לקללה. אם הוא יתמיד, הוא יתרום להנצחת המתח בתוך הארץ ולהנצחת בידודה של ישראל באזור. עלינו להשתחרר מקללתו של עזרא" – עד כאן דברי הבלע.

חשוב להבין, כי חוט שני אידיאולוגי ברור עובר במשפחת שוקן. הוא מתחיל בסב, שלמה זלמן שוקן, אשר תמך בתנועת 'ברית שלום', אשר לפני קום המדינה נסתה לסכל את הקמתה ולהקים תחתיה מדינה דו-לאומית עם האויב הערבי. גרשום הבן דגל, כאמור, בנישואי תערובת, והנכד עמוס תומך במחבלי החמאס. מה משותף לשלושת הדורות? דבר אחד פשוט – בורות ביחס למהותו של העם היהודי.

כאשר מתבוננים בעין מערבית על מדינת ישראל והעם היהודי, אכן אין כל מובן לזכות קיומנו כמדינה יהודית וכעם יהודי נבדל מהעמים. אין אף מדינה דמוקרטית אשר משתייכת לבני דת אחת, אין אף עם שאוסר על נישואי תערובת. אמונתו של אדם היא עניינו הפרטי, ואילו זכויות האזרח מוענקות לו בלא כל קשר לאמונתו. ממילא, מדינה יהודית בעצם הגדרתה סותרת את ערך הדמוקרטיה ואת כל צורת הגדרת הלאום המערבי. משפחת שוקן לדורותיה אומרים את מה שחושבים כל אלו, המגדירים את העם היהודי בצורה מערבית.

כנגד אלו יש רק תשובה אחת – אכן, איננו עם ככל העמים, וממילא – מדינתנו אינה ככל המדינות. עם ישראל נבחר בידי בורא עולם, ועל-כן הוא חייב להבדל מהם. עם ישראל צווה לרשת את ארצו ולהוריש ממנה את האויב כדי לקיים את החברה התורנית הנרצית בעיני ה'. ממילא, אין למי שאינו חלק מהעם הזה כל זכות פוליטית במדינה. לא דמוקרטי? אולי. גזעני? בעיניים מערביות – ודאי. אבל זאת התורה אשר צוה משה לפני בני ישראל, והיא – ורק היא – מעניקה לנו את הזכות על הארץ הזאת. עמוס שוקן לא מאמין בתורה. אבל רוב מוחלט של יהודי ארץ-ישראל מאמינים בהחלט. עליהם לבחור – דמוקרטיה מערבית וקץ המדינה היהודית או מלכות ה' וסילוק התרבות הזרה מתוכנו!

** **

יום שלישי, ד' מרחשון

מורשת מרן – סיפורה של מדינת ישראל

המוני בית ישראל מציינים את יום פטירתו של מרן הרב עובדיה יוסף, אשר הקים את עולה של יהדות ספרד בדורות האחרונים, ובמובנים רבים היה לאישיות החשובה ביותר בעם היהודי מבחינת השפעה אמיתית על מצב האומה לאורך שנים. אין כאן המקום לתאר את גדלותו התורנית, שקידתו הבלתי-נתפסת, כח הפסיקה ומסירותו למען זיכוי הרבים, אך אשתדל לעמוד על המשמעות של פועלו בראי ההיסטורי ביחס לתהליכים האדירים שהקב"ה מסובב כאן במאה השנים האחרונות.

בקום המדינה, התחושה הייתה שהנה קמה לה התנועה הציונית והצליחה ליצוק תוכן חדש לעם היהודי, תוכן המרוקן את האומה מיניקתה מסיני והופך אותה לאומה חדשה, עם ככל העמים. המאבק בין ימין לשמאל ניטש אז על השאלה אם נהיה מדינה סוציאליסטית או קפיטליסטית-ליברלית. הקב"ה הוזז הצדה לטקסי זכרון, ללא כל השפעה ממשית על החיים האמיתיים. כך ראו זאת החילונים, וכך ראו זאת גם יראי ה', והיחס למדינה ולהקמתה היה בהתאם. היו שהבינו, שאין מנוס וחייבים להסתדר עם המציאות החדשה, להיות גלגל חמישי בעגלה הציונית, והיו שהבינו שחייבים להסתגר ולפרוש מהחיים המדיניים אם רצוננו לשמר את מורשתנו.

אך לא מחשבותי מחשבותיכם אמר ה', ובתהליך היסטורי מופלא, גלגל את כל המציאות למקום, בו אנו נמצאים כיום. מדינת ישראל החילונית הייתה זקוקה לעליה מארצות הפזורה, ובעוד יהדות אירופה מלקקת את פצעיה ויהדות אמריקה מבססת את מעמדה הכלכלי והחברתי, דווקא בארצות המזרח נמצאו ההמונים, שנסו על נפשם והגיעו לישראל. מבחינת השלטון החילוני השמאלני, נועדו היהודים האלו לשמש כחוטבי עצים ושואבי מים עבור האליטות, ואת אמונתם הפרימיטיבית צריך היה לעקור באמצעות חינוך מחדש כיאה למסורת הבולשביקית. אל השואה הפיזית של יהדות אירופה הצטרפה השואה הרוחנית שהומטה על יהדות המזרח. חטיפת ילדי תימן לא הייתה אלא שיאה של החרפה, אשר ראוי שתלמד בספרי ההיסטוריה.

אולם דבר אחד לא הבינו ראשי השמאל – ניתן היה לעקור מהיהודי הספרדי את המצוות, אך לא הצליחו לעקור מהם את האמונה. הניצוץ הפנימי המשיך לבעור, וכשהגיע מרן הרב עובדיה יוסף, הוא הצליח ללבות את הגחלים הלוחשות ולהפוך אותם לאש בוערת של אמונה יוקדת. אלפים, לאחר מכן רבבות, ובהמשך מאות רבות של אלפים, שבו למורשתם, ומדינת ישראל שנתה את פניה לבלי הכר. לצד משפחות רבות של תלמידי חכמים ובני תורה לכל דבר וענין, קם ציבור שלם של יהודים מאמינים, המכבדים את התורה ולומדיה, יהודים המחוברים למורשתם אשר מבינים, כי גם מחוץ לבית המדרש, בחיי המעשה – התורה היא המנווטת את דרכנו, ואכן אנחנו עם סגולה ולא גוי ככל הגויים.

המטוטלת נעה לכיוון של הקמת מלכות ה' תחת מלכות הזלה אשר ניסתה לחנך מחדש את יהדות ספרד. אכן, לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וביום פטירתו של מרן – יתכן מאד, וזה הלקח הגדול מכולם.

** **

יום רביעי, ה' מרחשון

ברוך שפטרנו מעונשו של זה

יואב גלנט, מגדולי רודפי ההתישבות, פוטר מתפקידו כשר הבטחון, והדבר מעניק תקוה, שאולי באמת יחליטו בישראל לנצח את המלחמה בעזה ובלבנון. ודומה, כי ניתן ללמוד גם מהמהלך הזה על הדרך המופלאה, בה ה' מנהל אותנו בדורות האחרונים, כאשר הוא כמעט 'מכריח' אותנו לשוב אליו ולהביא את הגאולה השלמה בתפארת ובהדר.

ההבנה של בנימין נתניהו במהלך הא-להי אינה גבוהה מדי, וקצת קשה לצפות ממי שגדל על השקפת עולם כשלו יבין מה הולך כאן, הגם שהוא פותח את התנ"ך מדי פעם. אבל כמו כל מה שקורה כאן במאה השנים האחרונות, גם כאן רואים כיצד הקב"ה מגלגל את העניינים לכיוון שהוא רוצה, וזה לא כל-כך משנה מה חושבים אלו, אשר לעיני בשר נראים כאילו הם שמושכים בחוטים.

כפי שראינו עם המאבק במערכת המשפטית, נתניהו לא נרתם למהלך עד שהאליטות רדפו אותו אישית עד צוואר, ואז נאלץ להבין שאי אפשר למשול כאן כל עוד הם מחזיקים בכח שבידם. גם כאן, כפי המסתמן, הקש ששבר את גבו של נתניהו אינו קשור בדווקא למדיניות של גלנט במלחמה, ובודאי לא כלפי המתישבים, אלא חוסר האמון האישי והעמידה שלו מאחורי החקירות האחרונות שמתנהלות מתוך רדיפה ואכיפה בררנית כנגד סביבת ראש הממשלה.

מה לנו כיהודים מאמינים ולכל התככים הללו? אין זאת אלא, כי יש כאן ביטוי מובהק לאופן, בו בורא עולם הוא באמת המושך בחוטים על במת ההיסטוריה, וככל שבני אנוש מדמים שהכל תלוי בשיקולים ארציים – ישנה מערכת שמימית שמובילה את הכל לכיוון שהיא רוצה. רדיפת נתניהו בידי המערכת המשפטית, חבירת גלנט לשמאל, תהליכים שונים ומשונים – הכל מוביל אותנו למהלך המתרקם והולך של שיבת ישראל לארצם, סילוק האויב והמלכת ה' על פני כל הארץ.

זה לא יקרה ביום אחד, כנראה. בתחום התודעה, מעטים מודעים לתהליך. אבל התהליך שה' מגלגל הוא ברור, וכל מי שלמד תורה ונביאים רואה זאת בברור. אין כאן שאלה של עד כמה אנחנו ראויים לגאולה השלמה, אילו זו הייתה השאלה – אכן מצבנו היה קשה. אבל יש כאן מהלך של הבאת העולם לתכליתו, מהלך של 'והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'. אף אחד לא יעצור זאת, וככל שנבין את המהלך ונצטרף אליו – קח נחסוך סבל מיותר בדרך להגשמתו!

[הדברים נכתבו לפני ידיעת תוצאות הבחירות בארה"ב]

** **

יום חמישי, ו' מרחשון

לשמוח – אך בלי אופוריה

נצחונו הגדול של דונלד טראמפ כנגד מחנה דור המבול ושונאי ישראל הוא ללא ספק אירוע חשוב בעל משמעות היסטורית עבור ישראל. במיוחד בשנה האחרונה, סבלה ישראל מממשל אמריקאי עוין, אשר ידע להטיף נופת צופים של 'דאגה לבטחון ישראל' ולשלוח 'סיוע בטחוני', אך בפועל תמך בשאיפות אויבינו ודאג ללא לאות למנוע מאתנו את הנצחון במלחמה, אשר היה מושג ביתר קלות בלא אותו 'סיוע' חונק. אילו נצחה קמלה האריס, יתכן מאד ואף ה'אהדה' הצבועה כלפי חוץ הייתה נעלמת. ואמנם היה מקום לצפות, כי בצוק העתים תבין ממשלת ישראל כי אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים, אבל קשה היה לבנות על זה לנוכח סרובה העיקש במהלך השנים לבכר את הברית בין הבתרים על-פני 'הברית האסטרטגית' עם 'ידידתנו הטובה ביותר'. אובמה כבר היה נשיא, ונתניהו ניסה להתפתל ולהתהלך כנגדו – לעיתים נכנע ולעיתים עשה שרירים – אך לא ראינו שהפך את ה' לגורם דומיננטי במדיניות שלו, ולכן בהחלט יש מה לשמוח על נצחונו של טראמפ.

עם זאת, חשוב מאד להמנע מלהכנס לאופוריה, אשר רבים לוקים בה כעת, לרבות בקרב ציבור היראים באמת. חשוב לזכור – טראמפ נבחר לתפקיד נשיא ארה"ב, לא לראשות ממשלת ישראל. האינטרס שלו הוא האינטרס האמריקאי, וכאיש עסקים ממולח, הוא עושה את הטוב ביותר בעיניו לטובת ארצו. אין כל פגם בכך. אבל חשוב לנו לזכור, כי כפי שבמובנים רבים רואה טראמפ את האינטרס האמריקאי ככזה שתומך בישראל חזקה ובנצחון שלה על אויביה, בכל רגע נתון הוא עלול להחליט, כי צריך הסכם שלום במזרח התיכון, והוא ידרוש מישראל פשרות. במובנים רבים, יהיה לנתניהו קשה לסרב לטראמפ יותר מלכל נשיא אחר, וכבר ראינו את 'עסקת המאה' בקנדציה הקודמת שלו, אשר במסגרתה רצה להקים מדינה למרצחינו על-פני שטח של כשבעים אחוזים מיהודה ושומרון, לחבר אותה לרצועת עזה, שהשטח של המרצחים בה יורחב משמעותית, להגביל ולהקפיא את ההתישבות היהודית, להחיל ריבונות פלשתינאצית על שכונות מסוימות בירושלים, לשחרר את ה'אסירים הפלשתינים' ולהעניק להם אזרחות במדינתם החדשה, ועוד דברים הזויים מהסוג הזה. נתניהו, אין צורך לומר, תמך בתכנית. הרי לא מסרבים לידידנו הטוב ביותר…

על-כן חשוב, שלא להכנס לאופוריה, ולזכור תמיד, כי בורא עולם הוא בעל בריתנו האמיתי והיחידי, ושאם נדבק בו ונפנים את משמעות הברכה של 'הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב' – רק אז נזכה לשלום, לשלוה, לבטחון, לשגשוג ולצמיחה, ומשם לגאולה השלמה בקבלת עול מלכות שמים על-ידי קידוש שמו יתברך לעיני עולם ומלואו. טראמפ, כאמור, הוא איש עסקים, וכאשר יבין שלא ניתן להזיז את ישראל מהברית שלה עם בורא עולם, יבין שזהו נתון יסוד, כלל ברזל, שעליו לעבוד עמו. אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה…

** **

יום שישי, ז' מרחשון

ליקוי מאורות

הפוגרום באמסטרדם, אשר מתרחש סמוך ליום השנה לליל הבדולח, מזכיר לכולנו אמת פשוטה, אשר נעלמה מלא מעט יהודים גם אחר השואה הנוראה של יהדות אירופה – ליהודי אין מה לחפש חוץ לארץ בה בחר ה', ואם לא נבין זאת בדרך הקלה, הגויים ילמדו אותנו בדרך הקשה. 

אומרים רבותינו בבראשית רבה נח פרשה לג – 

"'וישלח את היונה' וגו' 'ולא מצאה היונה [מנוח]' וגו' ר' יהודה בן נחמן בשם ריש לקיש – אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת, ודכוותה – 'היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח' (איכה א ג) – הא [אילו] מצאה – לא היו חוזרים, ודכוותה – 'ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח' (דברים כח סה) – הא אילו מצאו, לא היו חוזרים".  

רבותינו הקדושים בעיני הבדולח שלהם הכירו היטב את המון העם. אילו מצאו מנוח – לא היו חוזרים. היהודי נשאר בגלות, נאחז בה בציפורניו, ואינו מוכן לעזוב אותה עד שכלו כל הקיצין. ולעיתים, לדאבוננו, גם אחר שכלו, הוא מרמה את עצמו לחשוב, כאילו יש לו אפשרות להשאר בגולה. הבוקר בעקבות הפוגרום באמסטרדם, אומר שליח חב"ד במקום – "זה אירוע מטלטל, ביום יום אנחנו לא מרגישים את האנטישמיות הזאת ברחוב״. מדובר, כמובן, לא בישראלי שנסע לשם באקראי, מדובר באדם שגר שם, שמסתובב עם זהות יהודית מובהקת, והוא 'לא מרגיש' את האנטישמיות ברחוב. עד כמה הרמיה העצמית חזקה!

זה לא רק הולנד, זה צרפת ובריטניה ואירופה כולה. ואם יהודי ארה"ב רוצה להאמין שנצחונו של דונלד טראמפ הופך את מצבם לבטוח יותר, כדאי להם לחשוב פעמיים. מבחינות רבות, הנצחון הזה רק יתדלק יותר את שונאי ישראל, ויודעי דבר טוענים, כי לא לחינם השמיט טראמפ בנאום הנצחון שלו כל אזכור של הקהילה היהודית, וזאת לבקשת היהודים, הרועדים מפחד מתגובת האנטישמים באמריקה. ואגב, הן באמריקה והן באירופה, שואה עלולה להתרחש משני צדי המפה הפוליטית. כיום זה בעיקר השמאל הקיצוני אשר חבר לאסלאם הרצחני, אבל בהחלט עלול להווצר מצב שדווקא כתגובת נגד לשמאל, יעלה הימין הקיצוני הניאו-נאצי, הדגול באנטישמיות האירופאית ה'קלאסית'. הכלכלה העולמית עומדת כיום על בסיס שכבה דקה של שפע וקדמה, אולם כל טלטלה בסדר גודל של מלחמת רוסיה-אוקראינה עלולה למוטט את הכל, ומתחת לאותה שכבה נמצא שנאה מבעבעת, אשר תתפרץ בקרב כל שכבות האוכלוסיה כאשר הכלכלה תקרוס. במצב הזה, יחפשו שעיר לעזאזל, והם ימצאו אותו בקלות, בדמות הקרבן הנצחי – היהודי.

הפוגרום באמסטרדם אינו אלא איתות נוסף משמים על חורבן הגלות וחובת היהודים לשוב לארצם, לשוב לבוראם, להתנתק מהגויים, מארצם ומתרבותם, לדבוק בה' ובתורתו, לקדש את שמו בעולמו, לכונן את בית חייו ולהביא גאולת עולמים. 

** **

הכותב הנו יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה ל:

SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG

גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא"ל הנ"ל.