‏‏‏‏שמע ישראל – נצבים-וילך תשפ"ד

פרשת נצבים-וילך

התשובה האמיתית אל ה' – תשובת האומה

סדר קריאת התורה אמנם לא נקבע בדווקא שיתאים למעגל חגי השנה, מה עוד שבתקופות קדומות הוא לא היה אחיד בעם ישראל, אך לעיתים נראה, כי ההשגחה מביאה לידי חפיפה משמעותית בין נושאי הפרשה למועדים השונים. השבת נראה זאת באופן מובהק, כאשר בשבת האחרונה לפני ראש השנה ועשרת ימי תשובה, כאשר הכל כבר עסוקים בעניני החג, ויוצאי אשכנז עומדים להצטרף לאחיהם יוצאי ספרד באמירת הסליחות, מביאה התורה את פרשת התשובה, תשובת ישראל אל ה', אשר תלווה בשיבתם לארצם ולנחלתם – "וְשַׁבְתָּ֞ עַד־ה֤' אֱ-לֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ. וְשָׁ֨ב ה֧' אֱ-לֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ ה֥' אֱ-לֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה" (דברים ל ב-ג). בפסוקים אלו רואים בחוש את היחס ההדדי שבין התשובה אל ה' להיות בניו ההולכים לאורו לבין התשובה הפיזית לארץ ישראל. 

על פסוק זה כותב הרמב"ן – "שתשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך ותקבל עליך ועל בניך לדורותם לעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כאשר עשו בגאולה השנית, דכתיב (נחמיה י ל) 'ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת הא-להים אשר נתנה ביד משה עבד הא-להים ולשמור ולעשות את כל מצות ה' אדנינו ומשפטיו וחקיו' ". וכאשר מתבוננים בספרי עזרא ונחמיה מבינים, כי אכן זוהי צורת התשובה, אשר צוותה עליה תורה – לא תשובה של יחידים, אלא תשובה של אומה, המבססת את חיי הציבור שלה על התורה הקדושה.

בכך מובן הקשר שבין תשובה זו לשיבה אל הארץ. כשאיננו על אדמתנו, איננו יכולים לקיים את התורה כצורתה הלאומית. ממילא לא נותר לנו אלא תשובת היחידים, וכפי שיחזקאל הורה לדורו (ראה בעיקר פרק יח בספרו). אולם תשובה זו נועדה רק לשמר את הקיים, שלא נכלה לגמרי בגולה. ואילו פרשתנו מדברת על היעוד, על החזון, על התכלית הא-להית בבריאה, והיא התשובה המלאה של עם ישראל לא-להיו. דבר זה יכול להיעשות רק בארץ-ישראל, כי רק כאן ביכולתנו לכונן חיים ציבוריים כרצון ה', ובלשון המדוברת כיום – מדינת הלכה.

זוהי התשובה שעלינו לקדם, ומחובתנו להורות לעם שבשדות, כי קיום המצוות אינו רק מזור למצוקות פרטיות, קיום המצוות הוא החוק המחייב אותנו ברמה הלאומית. תורתנו זועקת את האמת הזו בכל מקום, ולדאבוננו, אנחנו מתרשלים מלומר אותה, עד שנדמה בעיני רבים, כאילו 'חזרה בתשובה' היא נושא 'דתי' של כל אחד בפני עצמו. רבבות יהודים מגיעים לכותל לומר סליחות, וזו כמובן תופעה מבורכת, אולם העיקר חסר מן הספר – לשוב אל ה' כעם, לקבל על עצמנו את עול מלכותו, לכרות שוב את הברית עם ה', כפי שעשו כורתי האמנה בזמן עזרא ונחמיה.

זהו צו השעה בימינו, וביתר שאת הוא מתחדד כאשר רואים מה עברנו בשנה האחרונה. רבים יותר מאי-פעם מבינים, כי חיזוק הזהות היהודית הוא קריטי אם חפצי חיים אנחנו. מחובתו לחדד זאת עוד יותר, עד שיבינו שאין לעם ישראל כל קיום מלבד היותו עם ה', וכי לא ענין של 'דתיים' יש כאן, כי אם הגדרה יסודית של האומה, וכפי שלמדנו בפרשה שעברה – "הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַה֖' אֱ-לֹהֶֽיךָ" (דברים כז ט). איננו כשאר האומות. לא הארץ מגדירה אותנו, אלא היותנו בנים לה' – זה מה שמגדיר אותנו, ומכח זה אנחנו מגדירים את הארץ כארץ-ישראל, ארצו של עם ה'. 

קיום המצוות אינו ענין נוסף, אלא זה לב הקיום שלנו כאומה. ממילא מתבקשת המסקנה, כי שתי אפשרויות בידינו – או מדינת הלכה, או שהלכה המדינה. וכן נאמר בפרשתנו – "הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ" (שם ל יט).

שבת שלום ומבורך!

יום ראשון, י"ט אלול

מילה אחת שעושה את כל ההבדל

עם היוודע הידיעה המשמחת אודות חיסולו של איבראהים עקיל ואתו עוד כמה מראשי הצפע בלבנון, הגיב הפרשן הבכיר עמית סגל ב'פסוק', שלצערנו לא היה מדויק – "כן יאבדו כל אויביך ישראל". הבעיה בחוסר הדיוק אינה משום שכילד לא הקשיב בכתה כשלמדו את שירת דבורה, אלא משום שככל הנראה הוא יודע גם יודע את הפסוק המקורי, ובכל זאת החליט לשנות. ולא על חוסר דיוק דקדוקי אני מלין, כי אם על חוסר הבנה בסיסי במהות המאבק של עם ישראל מול אויביו.

"כן יאבדו כל אויביך ה'" אמרה דבורה הנביאה בסוף שירתה המרוממת אחר מפלת יבין וסיסרא. היא יכלה לומר 'ישראל' כמו עמית סגל, אך היא בחרה להדגיש, שהנלחם בישראל – נלחם בבורא עולם, משום שזה היסוד לכל קיומנו כעם וכל מהותנו היא היותנו נציגיו של הבורא על במת ההיסטוריה. עד כדי כך היסוד הזה מושרש, שכאשר ה' צווה על משה רבנו – "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים" (במדבר לא ב), משה מצוה את העם בפסוק הבא – "לתת נקמת ה' במדין". משה מבין, שנקמת בני ישראל אינה ענין 'לאומי' סתם, וליתר דיוק – זהו אכן ענין לאומי, אבל של עם ישראל, ומכיון שכל מהותו של עם ישראל הוא היותו עם ה', אז ממילא נקמתו היא נקמת ה'.

לא רק משה הבין זאת. כעבור מאות שנים, עמד גלית הפלשתי וחרף את ישראל – "אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה" (שמואל א יז י) אמר הערל, וחז"ל מלמדים אותנו, כי בטל מהם קריאת שמע, שהיא קבלת עול מלכות שמים. כאשר כולם אחוזי פחד ומבוכה, מגיע דוד, לימים מלך ישראל, אשר כולנו מייחלים למשיח שיבוא מזרעו, והכריז – "כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות א-להים חיים" (שם כו). דוד הבין את מה שמשה הבין, כי מלחמות ישראל הם מלחמות ה', לא מלחמות של סתם אומה, ומכח זה יצא להלחם בגלית כנגד הסיכויים ה'ריאליים', כרת את ראשו והביא תשועה לישראל.

לדאבוננו, לאסוננו, עמית סגל אינו לבד. לא רק הוא אינו מבין, אלא כל המערכת המדינית, הבטחונית, התקשורתית, התודעתית – כולם שרויים בחשיבה השטחית, הארצית, החילונית, ולפיה יש כאן סכסוך רגיל. גם אלו האמורים לייצג את התורה בזירה הציבורית, מבינים כי עניינם הוא להלחם בגזרת המעונות ולמען חוק הרבנים, אבל בענייני מלחמתו של ה' הם סומכים על אותם גנרלים שאינם יודעים את ה'. הם בורחים מהמושג של 'מלחמת דת' כמו מאש. מי אכן מבין? לא נעים לומר, מאד לא נעים, אבל האויב, שקורא למלחמה 'מבול אל-אקצה' – הוא אשר יודע באמת מה מונח כאן על כף המאזניים. 

אכן, מילה אחת שמספרת את כל הסיפור. מילה אחת, שכאשר נשכיל לתקן – רק אז נזכה לנצחון המוחלט!

** ** **

יום שני, כ' אלול

נצחון מוחלט או סבב חסר תוחלת?

ראש הממשלה טבע את הביטוי 'נצחון מוחלט' ביחס למלחמה בעזה, וכעת כאשר מרכז הזירה עובר צפונה, המלים מקבלות משנה תוקף גם מול החיזבאללה. אולם חוששני, שכפי שבעזה אנו ממשיכים לדשדש כבר קרוב לשנה והנצחון המוחלט לא הושג, אותו דבר עלול להתרחש גם בלבנון, ומאותה סיבה בדיוק.

בעוד האויב הגדיר לעצמו מטרה ברורה – חיסולה של מדינת ישראל – והוא מוכן להסתפק כשלבי ביניים גם בהתשה מתמשכת – ישראל אינה יודעת להגדיר מטרה במלחמתה, וזה מה שמביא לאותו דשדוש. כאשר דנים בישראל על 'רצועת בטחון' ועל הדיפת חיזבאללה אל מאחורי הליטני, הצד השני יודע, שככל שתהיינה לו אבדות קשות וככל שיובס בשדה הקרב, תמיד יוכל להשתקם ולנסות שוב להשמיד את ישראל כאשר יהיה לו נח.

'הקם להרגך – השכם להרגו' אמרו רבותינו, ולא לחינם. נוצר מצב בלתי נסבל במשך השנים, בו אויבי ישראל מתחמשים, מתארגנים, מבססים להם עמדות, מקימים צבא לכל דבר וענין, וישראל מאפשרת זאת בלא הפרעה ומחכה ליום, בו תותקף, כדי להגיב, להכות באויב ברמה מסוימת ולאפשר לו להתחמש מחדש לקראת הסיבוב הבא. זה מה שעמד ביסוד כל הסבבים בעזה בעשרים השנים האחרונות, וזה מה שעמד ביסוד ההתנהלות בצפון ובכל זירה אחרת.

כאשר אין חזון, אין יעוד, אין מטרה ברורה של הבסת האויב עד היסוד, נוצר המצב הבלתי-נסבל, בו ישראל מוקפת מכל עבריה באויב הצמא לדמה, ואסטרטגיית הבטחון של ישראל גורסת, כי יש לאפשר זאת כחלק מהשגרה. הטבח הנורא בשמיני עצרת האחרון אמור היה לערער מהיסוד את התפיסה הזו, אולם בפועל אנו רואים, כי הקבעון המחשבתי של המערכת כה חזק, עד שגם מראות הזוועה מאותו יום לא שינו אצלם מאומה.

וכאן חוזרים ליסוד היסודות, העומד מאחורי כל הסוגיה. אם לא יודעים עבור מה אנחנו נמצאים כאן, אם לא ברור המצע שעליו מושתת קיומה של המדינה, אם לא משננים שוב ושוב את הרש"י הראשון בתורה, שה' ברא את עולמו ונתן לנו את ארצו להיות לו לבניו – אז מה שנותר זה קיום סתמי חסר תוחלת, חסר חזון ונטול כל צדקת קיום בראש ובראשונה ביחס לעצמנו, וקל וחומר ביחס לאויב. 

האויב, שיודע היטב מהי מטרתו, מזהה אצלנו את החולשה הזאת, ומנצל אותה עד תום. זהו הקלף החזק ביותר שלו, והוא אשר מאפשר לו לעמוד מולנו אחר כל התבוסות שהוא נוחל בשדה הקרב. יכולות טכנולוגיות זה מצוין, עליונות צבאית היא חשובה, אבל אם רוצים באמת נצחון מוחלט, אם רוצים באמת הכרעה, אם רוצים באמת להגיע למצב בו האויב פשוט יושמד ואף אחד לא יעיז להרים ראש מולנו שוב – דרוש חזון, דרושה מטרה ברורה, דרושה חזרה אל השורשים שעליהם מושתתת האומה!

** ** **

יום שלישי, כ"א אלול

מה בין עזה ללבנון?

לבנון מדממת, חיזבאללה חטף מכה קשה הן פיזית והן מורלית בפעולת הביפרים, הנהגת הארגון דוללה משמעותית, תושבי דרום לבנון נסים על נפשם ואחרי כל הרהב והמלל של נסראללה במשך שנים רבות, כעת הוא אינו יודע מה ילד יום, ומתי יחוסל, בעזר ה' בקרוב.

לצד השמחה על מצבו העגום של חיזבאללה, עולה ומזדקרת השאלה – הלא במשך שנים למדו אותנו, שהאויב בלבנון חזק בהרבה מהאויב בעזה, ששם תהיה המערכה האמיתית, שישראל צריכה להשקיע את מירב המאמצים בצפון וכיוצא בכך. ואם תוך ימים ספורים הגענו לתוצאות כאלו בלבנון, איך זה שבדרום, לא רק שספגנו את הטבח הנורא ביותר שעמנו ידע מאז שואת יהודי אירופה, אלא עדיין אנו מדשדשים במקום וטרם הושגה הכרעה. הדבר אומר דרשני.

התשובה – פשוטה למדי. בשבוע האחרון חרגה ישראל מהקו שמנחה אותה בדרך-כלל והחליטה לתקוף ראשונה, ליזום, להנחית מכת מנע. זה אמנם לקח זמן רב, זה בא אחר שקרוב לשנה רבבות יהודים פונו מבתיהם, זה בא אחרי ירי מתמשך באופן 'מדוד' של החיזבאללה, שנועד במכוון לא לפתוח במלחמה אבל בהחלט להתיש את ישראל, וזה בא -ככל הנראה, כך על-פי הדיווחים – למרות רצונם של ראשי הצבא להמשיך את קו ההבלגה וההכלה. בעזה, לעומת זאת, דבקנו בגישה ה'מקובלת' וחטפנו בעקבותיה את מה שחטפנו.

"אין כל חדש תחת השמש" אמר קהלת, וגם פה אין חדש. במלחמת ששת הימים, ישראל 'חרגה' מהקו של מגננה בלבד (ולא לחינם קרוי הצבא 'צבא הגנה לישראל'), והנחיתה מכת מנע על מצרים, שחרותה בספרי ההיסטוריה. תוך ששה ימים הכנענו את כל צבאות ערב אחר שרבים כבר הספידו את מדינת ישראל הצעירה והקטנטנה. במלחמת יום הכיפורים, כעבור שש שנים בלבד, ישראל ידעה היטב על כוונות הערבים לתקוף אותה, אבל מתוך רצון להראות לעולם שאיננו תוקפים ראשונים – הוקרבו אלפי חיילים, ורק בנס נצלנו מחורבן מוחלט. 

בעוד שני מקרים החליטה ישראל להתעלם מדעת הקהל העולמית ולעשות את מה שנכון בשבילה. האחד היה בעצם הקמת המדינה בניגוד לדעת הממשל האמריקאי שאמר שלא יתמוך בהקמתה ולא יספק לנו נשק, והשני היה בהפצצת הכור העיראקי, בטרם יהפוך לאיום קיומי על ישראל. גם אז האמריקאים כעסו. אז כעסו…

הלקח ברור. במקום להשליך יהבנו על האומות ולהקריב עבור כך חיי אלפים, כפי שקרה בעזה לפני פחות משנה, עלינו לנקוט מדיניות קבועה, ולפיה כל מי שמרים ראש נגד ישראל – יושמד בטרם יצליח לפגוע בנו. אם נשים בה' מבטחנו ולא באומות, זה יהיה הרבה יותר קל. גינוי באו"ם, שבין כה וכה יגנה אותנו, הוא מחיר ראוי ושווה שכדאי לשלם בשביל לחיות ולא למות. ואחר שידע האויב שזוהי מדיניותנו הקבועה, הוא יחשוב היטב בטרם ינסה שוב להשמידנו.

** ** **

יום רביעי, כ"ב אלול

מי כאן רוצה 'הסדרה'?

העולם בלחץ. ישראל מכה בחיזבאללה. נשיא איראן מגיע עם מסר מפויס לכאורה, ובלבד שנעצור את הלחימה. ארדואן משתולל. האו"ם מתכנס. הממשל האמריקאי לוחץ בעדינות גלויה תוך הפעלת טבעת חנק סמויה שהולכת ומתהדקת על צוואה של ישראל 'לא לגרור את העימות למלחמת כוללת'. סין, רוסיה, כל אבירי 'זכויות האדם' שעל-פני הגלובוס, נכמרו רחמיהם על הלבנונים המסכנים, וכולם תובעים 'הסדרה'.

יש לי כלל בחיים. כשכל האנשים הרעים רוצים משהו מסוים, אני משתדל לבדוק למה הם רוצים אותו. והפלא ופלא, בכמאה אחוזים מהמקרים, מתברר שהסיבה שבגללה הם רוצים אותו – היא בדיוק הסיבה שבגללה אסור שזה יקרה. ובמקרה שלנו, לא קשה במיוחד לנחש מה גורם לכל אותם גורמים ללחוץ על ישראל להגיע ל'הסדרה'. כל שצריך לעשות הוא לבדוק מה טיבה של אותה 'הסדרה', מה היא טומנת בחובה, ומה תהיינה ההשלכות שלה כלפי ישראל.

ההסדרה המוצעת, בכל גרסה שלא תוצע, תכליתה שימור המצב שהיה עד כה, בו ישראל מאוימת תדיר על-ידי חיזבאללה. תכליתה הצלת חיזבאללה מכליון וקיבוע המציאות, בה אזרחי ישראל, ובמיוחד תושבי הצפון, הם למעשה בני ערובה של נסראללה. ההסדרה המוצעת משמעותה לחזור למצב שקנה לו שביתה במשך השנים האחרונות, בו  שלוחותיה של איראן רשאיות להעמיד מול ישראל חזית מכל כיוון, ובכל רגע נתון לחזור על הזוועות של שמחת תורה האחרון, ולהכפיל אותן בהתאם ליכולות שבכל חזית. ובצפון, לפי כל ההערכות, היכולות גבוהות פי כמה מאשר בעזה.

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה הסדרה כזו, אם חפצת חיים היא. ועל-מנת  לעמוד מול הלחץ הבינלאומי ולא להתקפל מולו, עלינו לפני הכל לשנן לעצמנו כמה אמתות יסוד, שנשכחו מאתנו, ואשר חיוניות לקיומנו יותר מכל היכולות הצבאיות והטכנולוגיות. 

עלינו לשנן לעצמנו, כי 'הבא להרגך – השכם להרגו' אינו רק מאמר תלמודי נאה, אלא הוא חייב להיות מדיניות מעשית המנחה את ישראל מול אויביה. משמעות הדבר, שלא מאפשרים לאויב להקים צבא שתכליתו להשמידנו, ואז מחכים שינסה לעשות זאת ואנחנו ננסה לבלום אותו ולהגיע ל'הסדרה' עד הפעם הבאה שינסה שוב. משמידים אותם לפני שהם מתבססים.

עלינו לשנן לעצמנו, כי איננו כובש זר בארצנו, וכי האויב הוא הפולש, ודינו להעלם. זה נכון ביהודה ושומרון, זה נכון בעזה, וזה נכון גם בלבנון, אשר חלקה הדרומי ודאי שייך לארץ-ישראל.

עלינו לשנן לעצמנו, כי העולם הצבוע, אשר חיכך ידיו בהנאה כאשר נשלחנו לכבשנים באושוויץ, אוהב אותנו מושפלים, ואם נסראללה יצליח לבצע בנו טבח כפי שביצע חמאס, נזכה למלים חמות מכל העולם. נשיא ארה"ב אפילו יזיל דמעה. אך אם נבחר לחיות ולא למות, ישנאו אותנו. ועלינו לבחור בין חיים בפני ה' כעם שבוטח בא-להיו לבין מוות ומציאת חן בעיני האומות המאוחדות בשנאתן לישראל.

ובחרת בחיים!

** ** **

יום חמישי, כ"ג אלול

שעבוד מדיני, שעבוד תרבותי

ביממה האחרונה הולכת טבעת החנק הבינלאומית על ישראל ומתהדקת, והדרישה להפסקת אש בלבלנון הולכת ומתעצמת ככל שישראל מתקדמת והחיזבאללה נסוג מלבנון. ארה"ב, צרפת, גרמניה, בריטניה – כל העמים ה'נאורים' וה'מתקדמים', אשר כאשר ששה מליון יהודי אירופה נרצחו ידעו לשבת בשקט במקרה הטוב, מלבד אלו שבצעו את השואה בפועל – כולם לפתע גילו את מידת הרחמים כאשר מדובר בעם הלבנוני המסכן והאומלל. כולם  כאחד קוראים להפסקת אש מיידית, חלקם כבר מעביר סיוע  ללבנון, וככל שיעבור הזמן, אין כל ספק שמקהלת הגינויים לישראל תלך ותגבר.

על הגויים אין לנו מה להלין, הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב, ומי שמצפה מהם למשהו אחר כנראה לא למד לא את דברי חז"ל ולא את ספרי ההיסטוריה. לא היו ולא יהיו לנו צפיות מעשיו שישנה את עורו, עד היום בו יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה. אבל מה שחשוב לדון עליו זה היהודים, מה גורם לישראל לדון עם אותם שונאים על הפסקת אש שתציל את חייו של נסראללה ותגרום לחיי תושבי הצפון שלנו  להמשיך להיות סיוט.

ארה"ב לא באמת יכולה לכפות עלינו הסדר. הם זקוקים לבעלת ברית חזקה ויציבה במזרח התיכון, ואין להם באמת אלטרנטיבה לישראל. מדינות  אירופה בוודאי אין להן כח מדיני לכפות הפסקת אש. אבל יש לכל אלו משהו אחר – שליטה תרבותית, שעבוד של ישראל לערכים המערביים, המשתק את פעילותה בזירה המדינית.

ישראל מפחדת לעמוד על שלה, לדאוג לבטחונה ולצפצף צפצוף ארוך על מדינות המערב, משום שאיננו רוצים להיות 'עם לבדד ישכון'. איננו רוצים להתריס כלפי עולם ומלואו, כי אנו שמים בה' את מבטחנו, וכי איננו חלק מהצביעות המערבית ומהרחמים המטופשים על אותם לבנונים 'חפים מפשע'. איננו רוצים להפוך את המלחמה למלחמת היהדות באיסלם, בוודאי לא בנצרות. לא חוסר יכולת צבאית או מדינית יש כאן, כי אם שיתוק תרבותי הנובע מחדלון  ערכי!

זוהי מחלה המכרסמת בגופה של ישראל מאז היותה, וכעת היא מהווה סכנה מוחשית לבטחון אזרחיה. זאבי הטרף מזהים היטב את חולשתנו בתחום הזה  ומנצלים אותו עד תום. הם לא ירפו. מולם חייבת ממשלת ישראל לערוך תפנית של מאה ושמונים מעלות בכל הגישה, ולהבין כי מדובר בלהיות או לחדול! עלינו להשתחרר מהחנק המדיני, אך לא נצליח לעשות זאת מבלי להשתחרר קודם כל מהחנק התרבותי, מהשעבוד הקשה לערכים המערביים. חודש אלול עומד להסתיים, ועשרת ימי  תשובה עומדת לפניו. אין זמן טוב מזה לשוב אל ה' באמת ובלב שלם, להשתחרר מהשעבוד ולהשמיד את האויב בלא רחמים.

השיבנו ה'  אליך ונשובה חדש ימינו כקדם!

** ** **

יום שישי, כ"ד אלול

ציר הרשע הסמוי

נוהגים לדבר על 'ציר הרשע' כאשר מתיחסים לאירן וגרורותיה במזרח התיכון – חמאס, חיזבאללה, החות'ים בתימן, המליציות בעיראק וכיוצא בהם. גם רוסיה, סין וצפון קוריאה נוטלות חלק בציר, מי יותר בגלוי, ומי פחות. קל לכנות מדינות אלו בשם 'ציר הרשע'. הם לא נראים כמונו, אינם מאמינים בערכים של העולם המערבי, סגנון חייהם שונה בתכלית – בעיקר של מדינות המזרח הקרוב והרחוק, וככלל – קיים ריחוק נפשי של רבים מאותן אומות.

אולם ישנו ציר, המסוכן לישראל לא פחות, למעשה הרבה יותר. זהו הציר של מדינות אירופה ה'נאורות' – בריטניה, צרפת וכמובן – גרמניה, ביחד עם הממשל האמריקאי הנוכחי, המייצג את ערכי המפלגה הדמוקרטית, אשר מזמן כבר מזוהה עם הפרוגרס ההרסני, לעיתים בצורה קיצונית ולעיתים בצורה יותר מעודנת. אם ישנו ציר שיצליח, היל"ת, לכפות על ישראל הקמת מדינה פלשתינית ולהתאבד – זהו הציר. וכעת עסוק הציר בקדחתנות בהשגת 'הפסקת אש' בלבנון כדי לתת לנסראללה זמן לשקם את כוחותיו ולהיערך שוב למלחמה מול ישראל, שתכלול חדירה לישובי הצפון ועריכת טבח, אשר יאפיל על האסון של שמיני עצרת האחרון.

אם חלילה נתניהו יתקפל בפני הציר הזה, נסראללה יעשה את העבודה המלוכלכת, אבל מדינות המערב תהיינה אלו אשר בלעדיהן זה לא יכול היה להתבצע. מדובר במאבק אידיאולוגי עיקש, המושרש עוד באמונה הנוצרית, ולפיה עם ישראל נועד להיות מושפל ומבוזה בשל סרובו לקבל על עצמו את האמונה במשיח השקר של דת השקר. כיום זה עטוף בכל מיני רעיונות מודרניים יותר, אבל בסופו של דבר – הכל נעוץ באותה אמונה. בחירת ישראל להיות בניו של מקום ולקדש את שמו על במת ההיסטוריה – זהו הקוץ בעיניהם של עמי אירופה ושל עמיתיהם שונאי ישראל שבאמריקה, ובשל כך הם מוכנים להעניק את כל העזרה הנדרשת לאיסלם הקיצוני, כדי להוכיח שאכן עזב ה' את ישראל, כי ה' לא ישרה שכינתו כאן בבית מקדשו, ותחת גאולת העולם האמיתית של התורה והנביאים – של מלכות הצדק והמשפט, היושר והאמת – תחתיה תיכון מלכות השקר של הפרוגרס, ואין לו גאולה לאדם אלא באמונתו באותו ממזר שנצלב על-ידי הרומאים.

זהו ציר הרשע הסמוי, אך הוא לא פחות ארסי מהגלוי, והוא מסוכן הרבה יותר ממנו. הוא מסוכן, משום שהוא סמוי, ומשום שרבים בישראל אף מזדהים אתו בחשבם, כי יצליחו לפרוק מעליהם עול מלכות שמים ולהיות 'חלק ממשפחת העמים'. עליהם צווח יחזקאל הנביא בשעתו – "וְהָֽעֹלָה֙ עַל־ר֣וּחֲכֶ֔ם הָי֖וֹ לֹ֣א תִֽהְיֶ֑ה אֲשֶׁ֣ר׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִֽהְיֶ֤ה כַגּוֹיִם֙ כְּמִשְׁפְּח֣וֹת הָאֲרָצ֔וֹת לְשָׁרֵ֖ת עֵ֥ץ וָאָֽבֶן. חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲ-דֹנָ֣י ה֑' אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם (יחזקאל כ לב-לג). את אותה חמה שפוכה ניתן לחסוך, אך בשביל זה צריך להכיר במציאותו של ציר הרשע הסמוי, ולא לאפשר לו דריסת רגל בארצנו, ולא פחות חשוב מכך – בלבנו. 

** ** **

 

הכותב הנו יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה ל:

SHEMA@KEDUSHASTZION.ORG

גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא"ל הנ"ל.

שבת שלום ומבורך!