‏‏‏‏‏‏שמע ישראל – פקודי תשפ"ה

יום חמישי, כ' אדר התשפ"ה

כשל לוגי

אף אחד לא הופתע מהשתוללות השמאל לנוכח הכוונה לפטר את ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה, אשר זכו לתואר 'שומרי הסף של הדמוקרטיה' בפי אלו, הבזים להמון הנבער שלא מבין למי הוא אמור להצביע במסגרת אותה 'דמוקרטיה'. איך אמר פעם יצחק בן-אהרון, מהוגי הדעות הבולטים של מפא"י הישנה בעקבות המהפך שהעלה את בגין לשלטון – "עם כל הכבוד שאנו מייחסים להכרעתו של העם, אם אמנם זו ההכרעה, אינני מוכן לכבד אותה."

עברו קרוב לחמשים שנה מאותם ימים, בהם פקידי ההסתדרות – על-אף היותם חילונים ואפיקורסים להכעיס (בן-אהרון עצמו תרם את גופתו למדע אחר מותו) – על-אף זאת קיימו בדבקות משנה אחת במסכת סנהדרין – "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם". בשבילם נברא העולם, בשבילם הוקמה המדינה, בשבילם נועד ההמון הנבער לעבוד, לשלם מסים, לשרת בצבא ולהתנהל בכל מערכות החיים על-פי גחמותיהם והערכים המופקרים שכפו על הציבור, והם – הציבור הנאור, כפי שהגדיר אותו הכהן הגדול של החילוניות אהרון ברק – הם ישלטו, יקבעו, יחליטו, יכתיבו וינגישו את האור לאותם חשוכים, שלא זכו להימנות על יחידי-הסגולה המבינים מה טוב עבורם.

על-אף התהפוכות האדירות שעברנו במשך כחמשים שנה מאז ימיו של בן-אהרון, צורת החשיבה של אותם אנשים לא זזה במלוא נימה. ההפך הוא הנכון – בעוד שבשנים הראשונות אחר המהפך עוד השתעשעו ברעיון של לשוב ולקבל את אמון העם, ואחר שהבינו שהמותג 'שמאל' הוא מותג כושל, ניסו להקים כל מיני גופים פוליטיים במסוה של 'מרכז' כדי לתעתע בהמון – לפני שנתיים ירד להם האסימון והם הבינו, כי הדמוקרטיה כפי שהיא באה לידי ביטוי בבחירות לכנסת היא אפיק חסר סיכוי עבורם, ותחת זאת עליהם לאחוז בקרנות המזבח ולחזק את אותם 'שומרי סף'. זוהי תקותם האחרונה, ולכן הם אינם מתרגשים במיוחד לנוכח הכשל הלוגי המובנה בטענות שלהם נגד פיטורי אנשי שלומם.

אותו כשל לוגי כל-כך מזדקר לעיניים כשחושבים עליו, אלא שצורת החשיבה של האליטות לעומת העם הבריא – אלו שד"ר אבישי בן-חיים מכנה 'ישראל השניה' – צורת חשיבה זו היא שמנציחה את הכשל, ומתעתעת בנו, עד שאנו רועדים מליישם את המנדט המובהק שהעם העניק לנו לשלוח לערמת האשפה של ההיסטוריה את אותה שכבה אריסטוקרטית מנוונת שהורסת כל חלקה טובה. כך סוכלה בשעתו הרפורמה המשפטית, שהייתה אמורה להיות התחלה של שינוי אמיתי במדינה, וכך מהלכים עלינו אימים כיום עם איומים על 'קץ הדמוקרטיה', מלחמת אחים וכיוצא בכך. 

ובכן, שימו לב רבותי לטיעון שהם מעלים, ותבינו עד כמה הוא מופרך מתוכו – לדעתם, אסור לפטר את ראש השב"כ ואת היועמ"שית, וכן אסור להחליף את השופטים ואת שאר הבכירים משרתי המשטר הישן. מדוע? כי זו החלטה פוליטית ולא מקצועית. ראש השב"כ הוא האדם המתאים ביותר לתפקיד, והוא עושה את תפקידו במקצועיות בהיותו חף מכל נגיעה פוליטית. אם כן הדבר, ישאל השואל, למה אתם חושבים שהממשלה רוצה להחליף אותו? ולמה אתם כל-כך רוצים שלא יוחלף? אה, כן, ה'מקצועיות' שלו היא שהוא תומך בעסקת כניעה, שהוא מתנגד למהלכי הממשלה, שהוא משרת את האג'נדה שלכם. לכן אסור לממשלה להזיז אותו. כלומר, הממשלה רוצה לפטר אותו כי הוא מחזיק בעמדות שמאל ומיישם אותן, אבל בעצם הוא לא מיישם עמדות שמאל, כי הוא מקצועי ונקי מכל נגיעה פוליטית. אבל אם כך, למה הממשלה רוצה לפטר אותו? זהו לופ אינסופי, שרק אלו הסבורים כי העם טעה ואין לקבל את הכרעתו מסוגלים להבין, כשל לוגי שהפך לאבן היסוד של החשיבה של אלו המאמינים, כי נולדו כדי לשלוט.

האמת, שלא באתי להלין עליהם, כי אם עלינו, הציבור המאמין והבריא בנפשו. אנחנו מתקפלים בפני אותה אליטה פעם אחר פעם, מתרצים, מצטדקים, מקימים ועדות פיוס והולכים לבית הנשיא לפשרות שנועדו לשמר את אחיזתם של האליטות הישנות בשלטון. ממתי צריך את הסכמת האופוזיציה כדי לקדם מהלכים? את אסון אוסלו, את הטיהור האתני נגד יהודי גוש קטיף, את כל התועבות שהכשירו במדינה הזאת הם עשו בלי להניד עפעף, גם כשהרוב הדחוק שאיכשהו הצליחו ליצור בכנסת נשען על אויבי ישראל הגרועים ביותר. אף אחד אז לא חיפש את הסכמת האופוזיציה. הגיע הזמן שנלמד מהם דבר או שנים בדבר שהם באמת יודעים – לשלוט ולהכתיב מדיניות. ומעל הכל – הגיע הזמן שנבין, כי בורא עולם העניק בידינו את היכולת להפוך את ישראל למדינה יהודית במהותה ולא רק על הנייר.

המאבק האידיאולוגי הולך ומתכנס לישורת האחרונה, ועומדות שתי ברירות בפנינו – מדינת התורה או מדינת כל אזרחיה. הצד השני הבין זאת מזמן, ולכן הוא מפעיל את כל היכולות נגדנו. ניתן להתמודד עם הכל, אך דבר אחד עומד בפני הנצחון והבאת הגאולה בעוז, בתפארת ובהדר – לשבור את הכשל הלוגי, לשבור את הטאבו של השמאל על השלטון בישראל, להבין שנבחרנו כדי לשלוט ולהנהיג את המדיניות שאנחנו מאמינים בה. ואם יש בקרבנו כאלו שעדיין לא זכו להפנים את הערכים במידה מספקת כדי ליישם אותם בפועל, מחובתם של בני התורה שיודעים כי תורתנו לא נועדה לטפל לאדם בבעיותיו האישיות בלבד אלא היא תורת חיים המקיפה חיים שלמים של אומה – מחובתם ליטול את ההנהגה ולצקת בתוך העם הבריא והשפוי את הבטחון ואת סמיכות הדעת על כך, שאכן ביכולתנו להפוך את הקערה, להדיח את כל אושיות השלטון הישן ולהקים כאן ממלכת כהנים וגוי קדוש.

יום ראשון, כ"ג אדר התשפ"ה

יצא המרצע מן השק!

ליו"ר האופוזיציה יאיר לפיד ישנה מעלה אחת גדולה. הוא אומר מה שהוא חושב. אולם יש לו גם חסרון – הוא לא חושב…

וכך זכינו לראות אמש, תוך התלהמות ושלהוב יצרים למול קהל שומעי לקחו במגרש הביתי בככר הבימה בתל-אביב, כיצד גילה לפיד לעין כל את מה שקודם לכן היה צריך קצת חשיבה כדי להבין. תוך שהוא קורא למרד מסים ולשבירת כל הכללים במאבק מול הממשלה, חשף לפיד מבלי משים את המניעים של אלו הזועקים בגרון ניחר 'עסקה בכל מחיר', ונתן גם לאלו מבינינו שלא השכילו להבין את מה שהיה מתבקש עד כה, כי לא מצות פדיון שבויים עומדים בראש מעייניהם ולא אהבת ישראל, כי אם אג'נדה ברורה, המתכתבת עם כל המהלכים שלהם בשנים האחרונות. שימו לב לדברים –

"באנו הנה היום כדי להגיד לעינב צנגואקר, לכל משפחות החטופים והחטופות: אתם לא לבד. שבוע אחרי שבוע אמרנו את זה יחד בכיכר החטופים: 'אנחנו אתכם, אתם לא לבד. נחנו אתכם, אתם לא לבד'.

שום דבר לא חשוב כמו החטופים, שום דבר לא דומה לזה, אבל באנו הנה היום כדי להגיד גם לגלי בהרב מיארה: את לא לבד. באנו הנה היום כדי להגיד לרונן בר: אתה לא לבד. באנו הנה היום כדי להגיד לשופט יצחק עמית: אתה לא לבד. באנו הנה היום כדי להגיד אחד לשני, לכל מי שעומד או עומדת לידכם: אתם לא לבד.

אם הרחובות היו ריקים עכשיו, עינב היתה אשה דקיקה לבד בתוך החושך הגדול, מחכה שמתן יחזור. אם הרחובות היו ריקים עכשיו, גלי בהרב מיארה כבר היתה מפוטרת, בית המשפט כבר היה נופל, ישראל כבר מזמן לא היתה דמוקרטיה.

כל מי שאומר לעצמו – 'מה זה משנה? מה זה מעניין את הממשלה שאנחנו מפגינים?' – אני רוצה להזכיר לו מה הוא כבר שינה. אם אתם לא הייתם יוצאים לרחובות, לא היה לנו את הכוח לעצור בכנסת כבר שנתיים את המהפיכה המשטרית. אם אתם לא הייתם יוצאים לרחובות לא היה לנו את הכוח בכנסת לעצור את חוק ההשתמטות. אם הרחובות היו ריקים, אם הכיכר היתה שוממה, הם לא היו עושים שום עסקת חטופים".

ובכן, יצא המרצע מן השק! המאבק הבריוני של הציבור הנאור, כביכול, שנועד למנוע מהממשלה לממש את זכותה החוקית ולפטר את ראש השב"כ – דבר אין לה עם דמוקרטיה, דבר אין לה עם שלטון החוק, כפי שהמאבק ההזוי לביצוע עסקת כניעה שתוליד את הטבח הבא גם אחר שראו את התוצאות ההרסניות של עסקת שליט – אין לו דבר וחצי דבר עם פדיון שבויים ואהבת ישראל, אפילו לו אהבת אדם באשר הוא. הם הרי מעוניינים בכל עסקה שתהיה, גם כאשר רק חלק מהחטופים יוחזרו, אף שזה יחרוץ את גורל שאר החטופים. כך יוכלו למנוע את הנצחון המוחלט שהם כה חרדים ממנו, ולאחר מכן יצעקו בגרון ניחר לבצע עסקת מופקרת נוספת עבור מחיר עוד יותר יקר, אם ישאר כבר מה לשלם. אולי יתלו דגל חמאס על הכנסת, אני כבר לא יודע. 

מה שבטוח – שהחמאס מבין עם מי יש לו עסק, ולכן תמיד ישאיר אצלו קלפים למיקוח. שורפי האסמים יודעים זאת היטב, אבל לא אכפת להם, כי כפי שחשף אמש יאיר לפיד – הכל חלק מאותו מאבק למה שהם קוראים 'שמירה על הדמוקרטיה', ואנו יודעים שאינו אלא קרב נואש לשימור שלטונן של האליטות הישנות, שהעם כבר מזמן מאס בהן. למי שלא הבין עד כה – בא יאיר לפיד ושם את הדברים על השולחן – יש כאן מערך שלם המנוהל על-ידי אג'נדה שמאלנית-פרוגרסיבית, של כל אותם אנשים שהתאבלו על נצחונו של טראמפ באמריקה והם אכולי חרדי מהמחשבה, שנתניהו ילמד דבר או שנים מחברו שמעבר לים ויתחיל להנהיג גם כאן את שלטון העם. הם לא מפחדים מדיקטטורה, הם מפחדים מדמוקרטיה. [במאמר מוסגר, כיהודים מאמינים בתורת משה, איננו חסידים של השיטה הדמוקרטית, אך במצב הנוכחי זה בוודאי עדיף על דיקטטורת האליטות הישנות].

הם מפחדים משלטון העם, והם מפחדים מנצחון בעזה. נצחון יכריח אותנו להתחבר לזהות היהודית, ומזה הם מפחדים יותר מכל. זה סוד הקשר בין המאבק למען עסקת כניעה למאבק נגד הרפורמה המשפטית, ועבור התמימים שבתוכנו, אשר סברו שיש כאן משהו שקשור לפדיון שבויים או לרחמנות על החטופים – בא יאיר לפיד ושם את הדברים על השולחן, שלא נתבלבל. תודה יאיר, תמשיך לומר את מה שאתה חושב. תודה יהיר, זה עושה עבורנו שרות נהדר… 

יום שני, כ"ד אדר התשפ"ה

 מכל מלמדי השכלתי – גם מאנשי המחאה

אמר המשורר האהוב לא-להיו – "מכל מלמדי השכלתי", ורבותינו במשנתם סמכו פסוק זה למאמרם, כי 'איזהו חכם – הלומד מכל אדם'. בימים האחרונים אנו זוכים לשיעור מיוחד במינו מאנשי המחאה, שיעור חשוב ביותר שמחובתנו ללמוד, לשנן ולהפנים היטב. תוך זמן קצר שמענו כאן על מרד מסים שמארגן יו"ר האופוזיציה בגיבוי נשיאת בג"ץ לשעבר, על הוראת ראש ממשלה, שר בטחון ורמטכ"ל לשעבר שקורא ליועמ"שית להוציא את ראש הממשלה לנבצרות, קרי לבצע הפיכה, על נשיא בג"ץ לשעבר והאיש הנחשב לסמכות העליונה בעיני הציבור שמחשיב עצמו ל'נאור' שמלבה ומעודד שפיכות דמים ומלחמת אחים, על ראש השב"כ שנאחז בקרנות המזבח ואינו מוכן לפנות את מקומו על-אף החלטת ממשלה, על 'חקירות' פוליטיות שהוא מנהל על חשבון משלם המסים, על יועמ"שית שמטרפדת בגלוי כל פעילות של הממשלה וגם היא צפויה לאחוז בקרנות המזבח ולא לציית להחלטת ממשלה לסיים את תפקידה, על תפירת פרשיה נגד ראש הממשלה מתוך מגמה למנוע ממנו את פיטורי ראש השב"כ, ותסלחו לי אם שכחתי פרט זה או אחר. (בכוונה כללתי כאן רק אמירות ומעשים של בכירים בהווה או בעבר, ולא כל משפט בוטה של מפגין זה או אחר, גם אם הוא נחשב ל'מנהיג' בקרב אנשי המחאה, אחרת היו כלים הג'גה-בייטים במחשב ולא היו כלים משפטי ההסתה).

הצד השווה לכולם הוא שיש כאן קבוצה בעלת משקל בציבוריות הישראלית, אשר בשום מצב אינה מוכנה להשלים עם הכרעת הבוחר, ומבחינתם – כאשר המדינה אינה מתנהלת על-פי הערכים שהם קבעו – היא יכולה מצדם להשרף, ואחריהם – המבול. חשוב ללמוד את דבריהם לעומק, ועל-מנת לעשות כן נביא משפט שאמרה נשיאת ה'עליון' לשעבר דורית בייניש לפני כשנתיים, כי המשפט הזה הוא מפתח להבנת הלך הרוח הנושב במחוזות קפלן והסביבה –

"הנבחרים אומרים בלגלוג 'אתם מדברים על דמוקרטיה, אנחנו הרוב שנבחר ואתם לא רוצים להכיר בתוצאות הבחירות'. זה לא נכון! קשה לי להאמין שהרוב שבחרו במפלגה הליברלית, הליכוד, התכוונו לצעדים מרחיקי הלכת, הבלתי מתקבלים על הדעת במבנה המשטרי שלנו". 

קשה לה להאמין! בייניש, שמן הסתם מצביעה למרצ במקרה הטוב, מתקשה להאמין שבוחרי הליכוד, העדר הנבער, מתכוונים למה שאמרו נציגיהם במפורש לפני הבחירות. דודי אמסלם לא יודע מה טוב בשבילו, ולכן הפוליטרוקית האשכנזיה המשכילה תלמד אותו מהם ערכי תנועת הליכוד – ערכים ליברליים, כמובן, בצלמם ובדמותם של הקפלניסטים. כמה יוהרה, כמה אטימות, כמה ניתוק יכולים להתגלם במשפט אחד, אולם השכנוע העצמי של אותם אנשים כה עמוק, עד שהם שוכחים לעיתים להסתיר את הבוז שהם רוחשים כלפי העדר, וזה לפעמים קצת מביך.

אך מה שחשוב לענייננו הוא ללמוד מהם – מבייניש, מברק (אהוד ואהרון כאחד), מראש השב"כ והיועמ"שית, מראש האופוזיציה ומכל הבכירים והלשעברים, מכל אנשי האתמול שעבר זמנם ובמר יאושם הם מפרפרים את פרפורי הגסיסה שלהם תוך שהם מתיזים בוץ ורפש לכל עבר. צריך ללמוד מהם דבר אחד – את השכנוע העצמי בצדקת הדרך ובכך שלא יתכן, פשוט לא יתכן שעם ישראל יחיה אחרת מכפי שהם מאמינים. ואם על הערכים המערביים הלא-יהודיים הם מוכנים למסור את נפשם ולא לאפשר למדינה להתנהל בלעדיהם – עלינו לשאול את עצמנו שאלה אחת פשוטה – לא תהא כהנת כפודנקית?

כיצד אנחנו, קהל יראי ה', מוכנים לאפשר מציאות של מדינה שאינה מתנהלת על-פי תורה? כיצד אנחנו מקבלים בשלות נפש חילול שבת במרחב הציבורי, ואיננו חוששים מזעמו של בורא עולם, אשר הבטיח בתורתו קללות קשות לעם שימרה את דברו? כיצד אנחנו חיים עם מצב, בו חיילים יהודים נהרגים על מזבח הקוד האתי האכזרי שמעדיף את חיי תומכי המרצחים על-פני חיי חיילינו? כיצד אנחנו מאפשרים לקבוצת מיעוט הזויה לחנך מליוני ילדי ישראל לערכים של סדום ועמורה בבתי הספר הממלכתיים באמצעות כספי משלם המסים? למה אנחנו לא יוצאים מהכלים כשכל הדברים האלו קורים, וזאת כאשר אנחנו מהווים רוב ברור בקרב האוכלוסיה, ולא מיעוט זניח ההולך ונעלם שמנסה בכח להשליט את דעתו?

אין זאת אלא, שכפי שהם – הביינישים והבהרבים, הרונן ברים והאהוד ברקים – מבינים שנולדו כדי לשלוט, כך אנחנו הפנמנו במשך עשרות שנים, כי נולדנו עבור הכל, רק לא לשלוט. ואם יש משהו אחד שעלינו ללמוד מהאליטות הישנות, זה קודם כל להאמין בלב שלם, כי לא תתכן אפשרות אחרת מאשר מדינה המתנהלת על-פי הערכים בהם אנו מאמינים – ערכי התורה הקדושה והשכל הישר. 

כל עוד היו הם הרוב – ישבנו בשקט וסבלנו, כי הייתה בתוכנו הבנה מסוימת, ולפיה טרם הגיעה השעה לממש את הערכים האלו בזירה הציבורית כל עוד העם אינו מוכן לכך. אולם כיום, אחר שאנחנו הפכנו לרוב והם הולכים והופכים לזן נכחד בלא כל אופק לעתיד – חייבים להפך קודם כל את צורת החשיבה, ובעקבותיה – לנקוט במעשים המתבקשים. צריך להתחיל לא רק להיות הרוב, אלא לחשוב כמו הרוב, לסגל לעצמנו מהלכים של שלטון וממשל, לקחת אחריות אמיתית על מה שקורה כאן ולא רק להלין על המצב העקום שנוצר בשל השלטון הישן. המהפכה האמיתית מתחילה בחשיבה, וכדי להפוך את החשיבה – צריך ללמוד היטב מאנשי המחאה. אכן, מכל מלמדי השכלתי…

יום שלישי, כ"ה אדר התשפ"ה

מי באמת לא מאמין בשלטון הכופרים?

יש משהו מתעתע ביחס לנוהג הילדותי שהשתרש בקרב חלק מבני הציבור החרדי הנורמטיבי לשיר את המנון נטורי קרתא – 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים' – בחתונות, בפורים ובשמחות כאלו ואחרות. מצד אחד – המנגינה סוחפת והמלים מרגשות, הן מדברות על מסירות נפש, קידוש שם שמים ואי-הכרה במצב הבלתי-נסבל, בו עם ישראל קיבל על עצמו מערכת חוקים שונה מזו הנתונה מסיני. מאידך, כל מי שניחן במעט הבנה של הקשר הדברים יודע, כי השיר מייצג עמדה של חלק שולי מאד בקרב הציבור ביחס למדינת ישראל ולתהליך הגאולה האדיר המתרחש לנגד עינינו, תהליך שמתבטא – אם נרצה ואם לאו – באמצעות אותה מדינה, אשר אמנם הוקמה בעיקר בידי פורקי-עול, ועל-אף זאת – זוהי המסגרת שדרכה מתרחשת שיבת ציון, זוהי המסגרת שדרכה אנו מקיימים שוב את מצות ישוב הארץ, ועד כמה שזה כואב לאנשים מסוימים – זוהי המסגרת שתחת חסותה קם וניצב עולם התורה המפואר, אשר בכל שנות גלותנו לא זכינו לעשירית ממנו – צא וחשב כמה בחורי ישיבות היו בכל רחבי אירופה לפני השואה, ורוב הסיכויים הם שלא תגיע לחצי מהמספר שמאכלס כיום רק את ישיבת מיר.

יותר מכך – אם נעמיק קמעה בהלך חשיבתם של אלו הקוראים בקול ניחר ש'אינם מאמינים' בשלטון הכופרים, נגלה דבר מפתיע למדי. יש משהו מאד נח בסיסמת 'אין אנו מאמינים'. מצד אחד, אתה אומר שמדינת ישראל היא דבר נורא ואיום, מאידך – אין לך כל כוונה לשנות את המציאות. נטורי קרתא הרי אינם דוגלים במדינה אחרת, במדינה יהודית באמת, במדינה שהתורה היא חוקתה. מן השפה ולחוץ הם רוצים לראות כאן מדינה פלשתינית מן הים עד הירדן, אך הכל יודעים, כי הם אינם מתכוונים לכך ברצינות. אילו באמת היו פועלים בנידון, היו מוקעים על עמוק הקלון בקרב הציבור החרדי השפוי. האמת היא, שדי נח להם עם המצב הנוכחי – מדינת ישראל מבטיחה להם חיים נוחים למדי בגשמיות וברוחניות, וגם מעניקה להם את הזכות לזעוק ש'אינם מאמינים' בה, לשרוף דגל ישראל ביום העצמאות ומדי פעם לשלוח קבוצה הזויה להפגש עם אבו-מאזן או עם נשיא איראן בשביל לקבל קצת צומי. הציבור החרדי השפוי מתיחס אליהם כאל קוריוז משעשע, מביט עליהם ברחמים המהולים בבוז, ובעתות שמחה מרשה לעצמו לשיר את ההמנון משובב הנפש, כפי שראינו בחתונת הגרש"ב סורוצקין ובאותה חתונה בה השתתף השר גולדקנופף. 

בעידן בו הכל מצולם והכל מתועד, היה מי שניצל את חוסר הטקט המשווע וההומור הבלתי מוצלח כדי להתנגח בציבור החרדי בכללותו. גם בקרב הציונות הדתית – כולל החלק התורני שבו – היו שהצטרפו למקהלת הגינויים, על-פניו בצדק. אך יש לשים לב לדבר אחד – השמאל הפרוגרסיבי לא באמת נחרד מהמנון נטורי קרתא! הרי גם הם אינם מאמינים בשלטון הכופרים מטעמם שלהם – להם לא די שמדינת ישראל אינה מתנהלת כמדינה יהודית באמת, הם גם לא רוצים את מדינת היהודים. הם רוצים את מדינת כל אזרחיה, ולכן הם מנסים לפרק את המדינה ואת מוסדותיה בכל דרך בריונית שנקרית לידיהם. ומאידך – נטורי קרתא ישמחו מאד אם השמאל הרדיקלי יצליח להרוס כאן כל חלקה טובה. כך יוכלו 'להוכיח' שצדקו בהתנגדותם לעצם המדינה. להפוך את ישראל למדינה יהודית באמת? לצאת למאבק על לב האומה? להביא את הגאולה בזכות מסירות נפש אמיתית כדי לקדם את הטוב ולא רק כדי להפגין נגד הרע? זה הרי לא בשבילם…

מי באמת אינו מאמין בשלטון הכופרים? מי שפועל כדי שיהיה כאן שלטון של תורה. מי שמבין, כי מדינת ישראל היא כלי, שאם ישתמשו בו לרעה – אכן יהיה זה שלטון כופר שיש להעבירו מהעולם, אבל רק את השלטון – לא את המדינה, שבלעדיה הטבח של השביעי לאוקטובר היה נראה כמשחק ילדים לעומת השואה שהייתה מתרחשת. מי שבאמת לא מאמין בשלטון הכופרים – רוצה ישראל יהודית, ישראל של חוקת התורה. וזה מה שבאמת מפחיד את השמאל ואת הדיפ-סטייט בישראל. נטורי קרתא לא מפריעים להם, וההתנפלות על הרב סורוצקין ועל השר גולדקנופף אינה מגיעה באמת מהתנגדות לנטורי קרתא. נטורי קרתא לא מאיימים עליהם, הם דווקא יכולים להסתדר מצוין. השמאל יהרוס את המדינה ונטורי קרתא יוכלו להפגין, למחות, לשרוף את הדגל ולא להשתתף בבחירות, כדי שהשמאל יהרוס עוד והם יפגינו עוד וחוזר חלילה. הפחד האמיתי של השמאל הוא דווקא מאלו בקרב הציבור החרדי ובקרב כלל יראי ה' שמבינים, כי הגיע הזמן לקחת אחריות על מה שקורה כאן, אלו שבאמת רוצים להפוך את שלטון הכופרים לשלטון המאמינים. 

ולאלו מבני הציונות הדתית שהצטרפו למקהלת הגינויים משמאל, על-אף המושכל הראשון שמאד מבין את הזעזוע, כי אכן מדובר בתופעה מכעיסה – אני מציע לחשוב קצת יותר לעומק, ללמוד את המערכת בכללותה, להבין מי באמת נגד מי, להבין כי נטורי קרתא והשמאל הפרוגרסיבי עושים יד אחת כנגד המושג של מדינה יהודית, ואילו הציבור החרדי והנורמטיבי והציבור הדתי-ציוני התורני חייבים לעמוד יחדיו למולם במטרה להפוך את מדינת היהודים למדינה יהודית באמת!

יום רביעי, כ"ו אדר התשפ"ה

נחשו מי רצחו תשעה יהודים מאז תחילת המלחמה…

הפיגוע בצומת התשבי לפני מספר ימים מחדד בפנינו שוב את מה שכל העת מנסים לטאטא אל מתחת לשטיח. הפיגוע בוצע, כמו רבים אחרים, על-ידי ערבי ישראלי, בעל תעודת זהות כחולה, הנהנה מכל הזכויות שמעניקה לו מדינת ישראל, מצביע בבחירות, מקבל קצבאות ביטוח לאומי, חי במדינת OECD מפותחת למדי, אשר ראשיה, שריה ויועציה חשבו לתומם, כי רק תעניק מהטבותיה החומריות לאזרחיה הערבים וזה יהפוך אותם לאזרחים נאמנים למדינה. הם לא…

מאז פרוץ המלחמה, נרצחו תשעה יהודים(!) בידי מחבלים ערבים אזרחי ישראל. זהו מספר כמעט זהה לנרצחים על-ידי מחבלים שהגיעו מיהודה ושומרון (11 נרצחים). המחבלים תושבי ישראל ממזרח ירושלים רצחו בזמן הזה 6 אנשים. אבל בעוד שלגבי עזה הכל מבינים – אפילו נשיא ארה"ב – שמדובר בסרטן ממאיר שיש לגדוע, וביהודה ושומרון הצבא יוצא למבצעים מדי פעם מתוך הבנה, כי רק כפסע מפריד בין המצב שם למה שהתחולל בעוטף לפני שנה וחצי, הרי שביחס לערביי ישראל מתנהלים בישראל כאילו מדובר באוכלוסיה נאמנה ושקטה, שמדי פעם יוצאים ממנה חריגים. האמת הפוכה לחלוטין – החריגים הם אלו שנאמנים למדינה, ותוצאות הבחירות לכנסת אינן מותירות ספק בענין – ערביי ישראל תומכים כאיש אחד במפלגות השואפות בגלוי לבטל את המדינה היהודית. המחבלים בפועל אינם אלא חוד החנית של אוכלוסיה עוינת בכללותה, כפי שמחבלי הנוחבה הם חוד החנית של אוכלוסית עזה, שאילולא תמכה בהם, לא היו מצליחים להחזיק בשבי ולו חטוף אחד. [נסו רק לדמיין, שמה שנקרא 'אנשי ימין קיצוני' היו חוטפים איזה פלשתיני מסכן (דבר שלא יקרה, כמובן, כי הערבים אינם שוטים כמונו שניתן לסחוט אותם באמצעות חטיפות). תוך כמה דקות לדעתכם היו כוחות הבטחון משחררים אותו? אז למה בעזה זה לא כך? תשאלו את אנשי המוסר המעוות של השמאל, שמתעקש להתיחס לאוכלוסית מרצחים כאל בני אנוש שיש לבכר את חייהם על-פני חיי חיילינו…].

ערביי ישראל זוכים ליחס מלטף מהממשלה, משום שתקיעת הסיכה בבלון הדו-קיום שמתפוצץ לנו בפנים היא תקיעת סיכה בכל המושג של מדינה מערבית כפי שמייסדי המדינה חזו. הם רצו שנהיה כמו כל מדינה באירופה או כמו ארה"ב, בה כל האזרחים כפופים למדינה ולמוסדותיה ונאמנים לה. באמריקה ניתן להתווכח על חלוקת תקציבים, לטעון שאוכלוסיה כזו או אחרת קופחה ויש לפצות אותה, להתנגד לזה, להגיע לפשרה וכן הלאה. כך גם באירופה. בישראל, לעומת זאת, יש מאבק דתי על עצם קיומה של המדינה, שעד כמה שישראל תנסה לברוח ממנו, הוא ירדוף אותה והיא תמשיך לשלם מחיר דמים כבד בשל אותה בריחה.

 

ישראל בהגדרתה כמדינה יהודית, ואפילו בהגדרה המינימליסטית ביותר של 'מדינת היהודים' – אינה יכולה להתקבל על לבו של ערבי, המאמין שגזלנו את ארצו. זאת – גם אם מדובר בערבי חילוני לגמרי, כמו אנשי מפלגות בל"ד או חד"ש. כאשר תוסיף לכך את העובדה, ולפיה הכח העולה בקרב האוכלוסיה הערבית הוא האסלאם הרדיקלי – התוצאה הבלתי-נמנעת היא שנאה עיוורת ושאיפה להשמיד את המדינה – לא משום שהיא לא נותנת להם מספיק תקציבים או משום שרמת החיים שלהם נמוכה מדי. היא גבוהה בהרבה מרמת החיים של כל שכניהם הערבים במרחב. הם שואפים להשמיד את המדינה בשל עצם הגדרתה כיהודית, והמקף שמוסיף 'דמוקרטית' לא מעניין אותם. דמוקרטיה אתם רוצים? בבקשה – תבטלו את חוק השבות ותאפשרו לנו להיות רוב ולמחוק את ה'יהודית'. 

יש כאן סתירה מובנית בין המושג מדינה יהודית למושג מדינה דמוקרטית בסגנון המערב, וערביי ישראל בעצם קיומם מגלמים את הסתירה הזו במלוא עוזה. הבעיה לא תעלם, היא רק תחריף, ותעודת הזהות הכחולה לצד הזכויות הפוליטיות וההטבות החומריות שזוכים להם ערביי ישראל לא יפתרו את הבעיה. להפך – הם רק יחיריפו אותה, משום שאת הזכויות הם יקחו, מההטבות הם יהנו, ואת היכולות שפיתחו במדינה שהעניקה להם השכלה, תרבות, פיתוח וכלכלה – ישקיעו כדי למחוק את המדינה היהודית ולהקים תחתיה את המדינה שהם חפצים בה – מדינה פלשתינית שחוקתה ככל הנראה תהיה השריעה האיסלאמית. הפיגועים האחרונים שבוצעו על-ידי ערביי ישראל אמורים לעורר אותנו לשורש הבעיה ולפתרון היחיד, אותו חזתה תורתנו הקדושה לפני מעל 3000 שנה – "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם". עד שנבין זאת, לצערי, דם רוב עוד ישפך כאן…

לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה בדוא"ל (גם הערות תתקבלנה בברכה) לכתובת:

1@קריאתשמע.ישראל

או

1@SHEMA-YISRAEL.ORG