פרשת שופטים
'שמע ישראל' מול 'אללה הוא אכבר'
בפרשתנו מובאים כמה וכמה דיני מלחמה, אשר היו מזכים את נותן התורה בכתבי אישום חמורים בהיותם מנוגדים בתכלית הניגוד למוסר המערבי הקלוקל העומד בבסיס הקוד האתי של צה"ל והמגמה הפרוגרסיבית אשר מכלה כל חלקה טובה בצבא [מי שחושב שאני מגזים – שיעיין בספר 'פרחים בקנה' מאת נוה דרומי. לא מומלץ לבעלי לב חלש]. בתארה את סדר היציאה לקרב, אומרת התורה – "כִּֽי־תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל־אֹיְבֶ֗ךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֙כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כִּֽי־ה֤' אֱ-לֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. וְהָיָ֕ה כְּקָֽרָבְכֶ֖ם אֶל־הַמִּלְחָמָ֑ה וְנִגַּ֥שׁ הַכֹּהֵ֖ן וְדִבֶּ֥ר אֶל־הָעָֽם. וְאָמַ֤ר אֲלֵהֶם֙ שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם. כִּ֚י ה֣' אֱ-לֹֽהֵיכֶ֔ם הַהֹלֵ֖ךְ עִמָּכֶ֑ם לְהִלָּחֵ֥ם לָכֶ֛ם עִם־אֹיְבֵיכֶ֖ם לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם" (דברים כ א-ד).
הכהן המשוח מלחמה, איש הדת המכריז מלחמת דת על אויבי ה' ועמו, פותח את דבריו במלים הידועות 'שמע ישראל'. דברי התורה מדוקדקים ומדודים, וחז"ל הקדושים בעין הבדולח שלהם מבחינים מיד, כי התורה אינה נוקטת בביטוי זה רק משום שהיה רעש ולא היו אז מיקרופונים, ולכן הכהן ביקש שיאזינו לדבריו. מסר עמוק טמון במלים 'שמע ישראל', וז"ל רבותינו במסכת סוטה מב. –
"מאי שנא שמע ישראל [מדוע פותח הכהן המשוח מלחמה במילים 'שמע ישראל']? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית – אי אתם נמסרין בידם [בידי אויביכם]".
דברי רבותינו, כתמיד, הם קילורין לעיניים. לא מדובר, כמובן, על אמירת 'שמע ישראל' כלחש בעלמא, כסגולה להצלחה. מדובר על קבלת עול מלכות שמים. מדובר בשבועת אמונים לבורא עולם, אשר צווה עלינו את המלחמה באויב למען כיבוש הארץ, הצלת ישראל והקמת מלכות ה' על תלה. מדובר בהכרזת מלחמת דת על הכופרים, אותו מושג שכה מתועב בעיניים חילוניות, ולדאבוננו – שמענו גם לא מעט חרדים הבורחים ממנו בבעתה. אך זהו המפתח לנצחון! 'שמע ישראל' היא הכרזה על מלכותו של מלך מלכי המלכים בעולם האמיתי, המציאותי, בהיסטוריה האנושית. זה לא טקסט דתי שממלמלים בבית הכנסת, ואחר התפילה חולצים את התפילין, משילים מעלינו את הטלית ואומרים – אי אפשר להתקיים בלי תמיכה אמריקאית. הכוונה האמיתית של 'שמע ישראל' נבחנת בעולם המעשה, וביתר שאת – במלחמה מול האויב.
ואם רצונכם לדעת מדוע ישראל אינה מצליחה להכריע אויב בזוי ונחות במשך תקופה כה ארוכה, אין זה אלא משום שמול קריאות 'אללה הוא אכבר' המחרפות שם שמים ומחללות את כבודם של ישראל, אנחנו מדברים על הצורך 'להמנע ממלחמת דת שתצית את המזרח התיכון'. אומרים אפילו, ש'אסור להפוך את המלחמה למלחמת דת' – בה בשעה שהאויב מכנה אותה 'מבול אל-אקצה'. כנראה שיש מי שסובר, שבאמת המלחמה היא על היחס הנכון למשבר האקלים…
אז כאשר נקרא בתורה את דברי הכהן משוח המלחמה ונלמד בעיון את הסוגיה במסכת סוטה המבארת את משמעות הדברים, יהיה בידינו המפתח לנצחון. כל עוד לא ילמדו זאת בצבא, נמשיך לדשדש ולספוג קרבנות מיותרים. ואם רוצים חרדים בצבא, אז בראש ובראשונה נדרוש, לצד שמירה על גדרי הצניעות – ועל כך נלמד בפרשה הבאה, פרשת כי תצא – את כתיבתו מחדש של הקוד האתי של הצבא שיבוסס על תורתנו הקדושה וערכיה – נצחון מוחלט מותנה בקבלה מוחלטת של עול מלכות שמים!
יום ראשון, כ"ח אב
אלול בפתח, ומה זה אומר לנו
השבת כבר הזכרנו בתפילה את חודש אלול הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, ומלבד הכנת המזוודות של בחורי החמד לקראת הזמן הממשמש ובא, תוך ניצול הימים האחרונים של בין הזמנים לטעינת מצברים, יש לתת את הדעת לכך, שלא לחינם מתחילים בני אשכנז לתקוע בשופר ובני ספרד לומר סליחות, כי חודש אלול גם מבשר את יום הדין שהולך ומתקרב אלינו בצעדי ענק, כאשר הקב"ה יושב על כסאו ודן אישים ועמים, מדינות וארצות, חורץ את גורלנו לשבט או לחסד ומסובב עלילות לקראת התיקון השלם, אז ידע כל בשר, כי מלכותו בכל משלה.
ומלבד העבודה האישית שכל אחד ואחד מאתנו מחויב בה, משמעות הדבר היא שעלינו לחדד כמה אמיתות, אשר לעיתים נשכחות מאתנו כאשר אנו ניזונים מערוצי תקשורת שונים – כן, אני מתכוון לתקשורת החרדית – אשר מגישים בפנינו ידיעות חדשותיות תוך התעלמות מופגנת ממלכו של עולם. רבים מדי הם אלו הקמים בבוקר, הולכים להתפלל, מקפלים את הטלית והתפילין ושומעים 'חדשות', כאשר אין קשר, לכאורה בין האחד לשני. וכאשר יגיעו הימים הנוראים, יבכו בדמעות שליש כשיאמר החזן 'מי יחיה ומי ימות', ואולי אף יכוונו בתפילת לחש, אך בבואם לדון ב'אקטואליה', תהיה הסתכלותם דומה להפליא לזו של כל אדם חילוני.
בבואנו חזרה אל היכלות התורה, מחובתנו לשנן, כי גם העולם שמחוץ לבית המדרש כפוף למהלך הא-להי. מחובתנו לשנן, כי גורלו של עם ה' אינו נתון בידו של גוי כזה או אחר, ושאם לא נבטח בה', נדבק בתורתו ובמצוותיו ונקדש את שמו על במת ההיסטוריה – לא יועיל לנו טראמפ ולא צה"ל חזק, לא כלכלה מוצלחת ולא נאומיו המלוטשים של נתניהו בקונגרס. אך אם נדבק בה', נבטח בו, נקדש את שמו ונפגין מול עולם ומלואו, כי ה' הוא מלכנו ועליו אנו משליכים את יהבנו – נזכה לברכה וישועה גם אם תבחר בארה"ב נשיאה שונאת ישראל, גם אם ישראל תהיה מבודדת בזירה הבינלאומית (אוי, כמה שהשכיחו מלבנו את העובדה, ולפיה הבידוד הבינלאומי אינו אלא ברכה המפורשת בתורה), גם אם לא תהיינה השקעות בהיי-טק.
אני לדודי ודודי לי – כמה פשוט לומר זאת, כל ילד בגן יודע לדקלם את המילים. אך כמה קשה להשתחרר מכבלי החשיבה המערבית שפשתה בנו, אשר במרכזה הרציונל האנושי שאינו מכיר בא-להי ישראל כגורם בעל משמעות בזירה הציבורית. כמה קל לדחוף את דודנו לפינה של בית הכנסת, ולהתנהל מחוצה לו כגויי הארצות, אשר מודדים הכל דרך הפריזמה של שיקולים גיאופוליטיים-כלכליים-בטחוניים-מדיניים. איזה בזיון זה לבוא בראש השנה להתחנן לברכתו של דודנו, אחר שבמשך כל השנה הסברנו כמה חשוב לנו היחסים עם ארה"ב…
אז בואו ניקח את אלול ברצינות הפעם, ומלבד קבלות חשובות בתחום הפרט, נקבל על עצמנו לשוב אל ה' גם במישור הציבורי. האסון של תשפ"ד היה די והותר…
יום שני, כ"ט אב
שביתת ההסתדרות ומה שאפשר ללמוד ממנה
יו"ר ההסתדרות ארנון בן-דוד הכריז על שביתה במשק בשל דרישתו להכנע לתכתיבי חמאס ולהביא לתבוסה של ישראל במלחמה במסגרת 'עסקת חטופים'. בזמן כתיבת השורות הללו עדיין לא ידוע מה יעלה בגורלה של השביתה, אך תובנה מרכזית ממנה ניתן בהחלט ללמוד, אשר לה השלכות רחבות היקף על כלל הציבוריות הישראלית.
העובדה, ולפיה הסתדרות העובדים, שמטרתה אמורה להיות דאגה לזכויות העובדים, לשכרם, לתנאי עבודתם וכיוצא בכך – משתמשת בנשק השביתה, שהוא הכלי הכבד ביותר שבאמתחתה, עבור דבר שאין לו כל קשר לעובדים ולזכויותיהם, וכל תומכי השמאל משתתפים בחגיגה – עובדה זו מלמדת אותנו יותר מכל על האופן בו אנשים אלו תופסים את מעמדם במדינה. ראינו זאת לפני שנה בעת המאבק על הרפורמה המשפטית, ואחר שהצליחו בשעתו לכפות את דעת המיעוט שלהם על הרוב ההססן, קבלו תאבון והחליטו, שבכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניהם, ישביתו את המשק. נסו לתאר לעצמכם מה היה קורה אם הצד השני של המפה הפוליטית היה נוקט בצעד מעין זה.
אכן, מדובר בקבוצה הרואה בעצמה את אדוני הארץ, וכפי שיאיר לפיד בשעתו כינה אותם – "האנשים הנכונים מהמקומות הנכונים". אפשר להתקומם על ההתנשאות, היוהרה, היומרה לייצג את 'טובת הציבור' אחר שהציבור מאס בהם בבחירות, אבל יותר נכון ללמוד מהם ולהסיק עבורנו את המסקנות המתבקשות.
הדבר המרכזי שצריך ללמוד הוא שהדרך להגשמת החזון נמצאת בתודעה. השמאל חי בתודעה של שלטון כבר מאה שנה, עוד מלפני קום המדינה. מה שנכון בעיניו – מעצם היותו כזה, הוא הופך לטובת המדינה, וממילא יש להם זכות להשבית את המשק, לחסום כבישים, להלך אימים על נבחרי ציבור, לבטל חוקים של הכנסת, לנקוט מדיניות לעומתית לממשלה באמצעות אנשיהם במטכ"ל ובשאר מוקדי קבלת ההחלטות, והרשימה עוד ארוכה. כל זאת – משום שהם מאמינים באמת ובתמים, שנולדו לשלוט.
ואני שואל – לא תהא כהנת כפונדקית? אנו, יראי ה', שיודעים כי התורה היא החוקה שמחייבת אותנו כעם, ושאם לא נלך לאורה יבואו עלינו אסונות מאת ה' – האם לא הגיע הזמן שנתחיל להתנהג כאדונים ולא כקבצנים? האם לא הגיע הזמן שנתבע את החלת חוקי התורה על כל מערכות המדינה, ולא רק לבקש 'התחשבות בצרכים של המיעוט החרדי'? האם לא הגיע הזמן שאנחנו נקבע מהם לימודי ליבה, ולא רק נבקש כמה פרורים עבור מוסדות הפטור? האם לא הגיע הזמן לתבוע שהצבא יתנהל כצבאו של דוד המלך במקום להתיגע במאבק חסר סיכוי מול בג"ץ על מכסות לכור ההיתוך החילוני?
אכן, הכל מתחיל בראש, בתפיסה, בצורת החשיבה, והגיע הזמן ללמוד מהשמאל איך חושב ציבור שמתכוון לשלוט כאן במדינה.
יום שלישי, ל' אב
להתכונן להפקת הלקחים
ראש חודש אלול כבר אתנו, וקול השופר ישמע בקרוב, להזכיר לנו את חובתנו לפשפש במעשים ולהתבונן בתכלית קיומנו בעולם. זכה האדם מכל הברואים להיות בעל בחירה, ובתור שכזה – ביכולתו להטות את הכף לזכות או לחובה. ובעומק הדברים, הבחירה אינה רק במעשים, אלא בראש ובראשונה בצורת ההסתכלות על המציאות. העובדות היבשות יכולות להיות אותן עובדות, אבל שני אנשים יפרשו אותן בצורה אחרת לגמרי, ומכך תגזרנה המסקנות.
ומה שנכון לגבי היחיד, נכון שבעתיים כלפי האומה. והשנה יותר מתמיד, הדבר יקבל ביטוי מוחשי, שכן מיד אחר הימים הנוראים וחג הסוכות שאחריהם, יחול שמיני עצרת, ועמו יום השנה לטבח הנורא ביותר שבוצע בעמנו מאז שואת יהודי אירופה. מטבע הדברים, לצד האבל והשכול, יעלו לדיון כל אותם נושאים שקשורים להפקת לקחי האסון, ושוב יתבטא אותו עקרון, ולפיו בחירתו של האדם נוגעת בראש ובראשונה לצורת הסתכלותו על המציאות.
כאן תבחן אמונתנו ויכולתנו לעמוד איתנים על יסודות תורתנו הקדושה. כאשר ילהגו אישי הציבור השונים לצד דמויות תקשורתיות כאלו ואחרות על כל מיני לקחים שבדו מלבם, חשוב שהיהדות החרדית תעמוד עם משנה סדורה, שתסביר את המציאות לאשורה ותפיק את הלקחים הדרושים.
בראש ובראשונה עומד העקרון, ולפיו ה' רוצה בטובת עמו, מרעיף עליהם כל טוב, וכל שהוא מבקש הוא שנלך בדרכיו, נשמור מצוותיו ונקיים את רצונו. ומאידך, הוא מעניש את עוברי מצוותיו, וכאשר קורה אסון כזה ואיננו מפשפשים במעשינו ובודקים היכן טעינו, אין זו אלא אכזריות מצדנו, וכדברי הרמב"ם הידועים בהלכות תעניות. ועם כל מה שהעולם החילוני נרתע ומתקומם כנגד צורת חשיבה כזו, האירוע המחפיר בנובה היה כזה, אשר מחובתנו להוקיע ולהכריז קבל עם ועדה, כי לא יהיו עוד כאלו אירועים בארץ הקודש, אם חפצי חיים אנחנו. כמובן, שזה אינו אלא קצה הקרחון במרידה המתמשכת במלכות שמים שמתקיימת כאן במשך עשרות בשנים, אך כאשר המשחית פוגע בדיוק באירוע כזה בכל עוצמתו, כאשר ידוע לכל כי היה שם תמהיל מזעזע של עבודה זרה, גילוי עריות, חילול שבת ומועד ומה לא – ההתעלמות מהמסקנה הזועקת אינה יכולה לעבור בשתיקה.
מלבד זאת, כמובן, ישנו הלקח הבסיסי שתורתנו חוזרת עליו שוב ושוב, והוא חובת הורשת הגויים מארצנו, אשר התרשלנו בה ובמו ידינו הבאנו בכך את האסון על עצמנו. יותר מכך – הפשע המזויע של הטיהור האתני שבוצע ביהודי גוש קטיף וכל תהליך אוסלו שנועד לרוקן את א-להי ישראל ממדינת ישראל – הוא פשע וחטא שמחובתנו לשוב עליו בתשובה שלמה.
ישנם עוד לקחים לא מעטים, אך החשוב מכל הוא להבין, כי עיקר הבחירה היא להחליט אם אכן אנו חיים לאור התורה ובוחנים לאורה את המציאות, או שמא איננו אלא חילונים בלבוש חרדי.
ובחרת בחיים!
יום רביעי, א' אלול
אמת מזרח תיכונית פשוטה
רק אתמול התיצב ראש הממשלה מול הציבור ועמד בתוקף על חובת ההישארות בציר פילדלפי, וכעת אנו שומעים ממקורות בכירים בצוותי המשא ומתן, כי בשלב השני של העסקה הביעה ישראל הסכמה לנסיגה מהציר. אני משער שבשעות הקרובות, אולי עוד בטרם יפורסמו דברי אלו, כבר נשמע הכחשות נמרצות מלשכת ראש הממשלה, בעוד כמה ימים אולי נשמע גורם נוסף המאשש את הידיעה, שוב הכחשה וחוזר חלילה. בשורה התחתונה ברור לכל, כי ישראל שולחת משלחת למשא ומתן, היא דנה בדיוק על אותם דברים שראש ממשלתנו מבטיח שלא ניסוג מהם, ובקונסטלציות כאלו ואחרות, תהיה עסקה מבישה, אשר תפגע אנושות בבטחון ישראל, וחשוב לא פחות מכך – בכבוד ישראל.
וכל זאת למה? הרי חמאס אמור להיות הצד המובס כאן, שמתחנן לעסקה. התשובה פשוטה, ונסביר אותה באמצעות משל –
ראובן רצה מאד לקנות משמעון תמונה מסוימת, שהייתה בעלת ערך רגשי לשמעון. שווי התמונה היה 1000 דולר. שמעון אמר לראובן, שלא יסכים למכור לו בשום פנים, בשל הערך הרגשי. ראובן הציע 2000 דולר, ושמעון עמד בשלו. כך היה גם כשהמחיר עלה ל-3000 דולר, ל-5000 דולר ואף ל-10000 דולר. כאשר הציע ראובן 20000 דולר, שמעון אמנם סרב, אך ראובן הבחין בסימני התלבטות בפניו, מה שהמריץ אותו להציע 30000 דולר, ושמעון אכן הסכים למכור את אותה תמונה, על-אף הערך הרגשי שהיה לו ביחס אליה.
שמעון ישב עם עצמו וחשב – מצד אחד אבדתי דבר יקר, אך מאידך – קבלתי עליו פי שלושים משוויו. כשהגיע ראובן לשלם, הופתע שמעון לראות, כי הביא 1000 דולר בלבד. "הרי סכמנו על 30000!", הזכיר לו. "אתה טועה", אמר לו ראובן. "סיכמנו על דבר אחד – שאתה מוכן למכור את התמונה. עכשיו אפשר לדבר על המחיר…".
כשישראל מסכימה בכלל לדון עם מרצחי החמאס, היא מכירה בהם כצד בדיון. כשישראל מכריזה, כי עזה אינה שייכת לנו, ואין לנו שאיפה לשלוט בה, היא מעצימה את האויב ומאפשרת לו להלחם בנו, להתעלל בשבויינו ולהפעיל עלינו לחצים מכל הסוגים. כשישראל מוכנה לשחרר מחבלים, היא מעניקה להם מעמד של שבויי מלחמה, בעוד שבויינו נמקים ואיש אינו יודע מה עלה בגורלם. החטא הקדמון הוא אותה הכרה, שלשלטון הערבי בארצנו יש זכות קיום. החטא הקדמון נעוץ בהסכם אוסלו ונספחיו, וכל ההתדרדרות שמתרחשת כעת, ושאנו מדווחים עליה מצוות המשא ומתן בקטאר, במצרים ובכל מקום אחר – אינו אלא כרוניקה ידועה מראש של אותו מהלך אוילי.
לא תעזור כאן קשיחות ונחישות במשא ומתן. צריך לשבור את הכלים ולהכריז מראש – אנחנו לא מוכרים את אמונתנו, את עמנו, את מדינתנו, בעד שום דבר. עזה היא שלנו והאויב הוא הפולש. כשיבין האויב שאין על מה לדבר, תראו אותו במהרה מאד זוחל על ארבע.
את האמת המזרח-תיכונית הפשוטה הזאת טרם הפנימה ממשלת ישראל. ואנחנו משלמים את המחיר.
יום חמישי, ב' אלול
זה לא פדיון שבויים!
אחת המניפולציות, בה נוקטים אנשי הדגלים השחורים, שהפכו למחאת קפלן נגד הרפורמה, וכעת ל'מטה משפחות החטופים', בבואם לגייס תמיכה חרדית, היא הניגון על פרטי הרגש היהודי תוך שימוש במושג של 'פדיון שבויים'. מושג הלכתי זה, אשר הפליגו רבותינו בחשיבותו באמרם כי הוא קודם לכל מצוה אחרת, נעשה בסיס לדרישה להתקפלות ישראלית מול מפלצות החמאס, התקפלות שתביא אסונות על ישראל, כפי שהביאה עסקת שליט הידועה לשמצה. הבעיה היא, שאין כמעט מי שיעמיד דברים על דיוקם, ורבים עשויים לחשוב, כי ההלכה באמת מחייבת את ישראל להכנע לחמאס בשם הערך הנעלה של פדיון שבויים.
אז בואו נשים דברים על השולחן – סוגית פדיון שבויים בה עוסקים חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים – דבר אין לה עם העסקה המופקרת שמוצעת כיום. מדובר בכל מקום על שודדים שחוטפים אנשים תמורת כופר, וחז"ל דנים כמה מותר לשלם להם, והאם מותר להבריח אותם בכח. שתי השאלות אינן רלוונטיות כלל לסוגיה שלנו.
החמאס אינו מעוניין בכסף. הוא מעוניין בהשמדתה של מדינת ישראל. בהגדרה, כל עסקה שאינה מקדמת אותו לעבר השמדתה של ישראל והשלמת מלאכתם של הנאצים בני בריתם – לא תתקבל על-ידם. כל דברי חז"ל במעלת פדיון שבויים אינם נוגעים כלל למציאות הזו. אכן, פדיון שבויים קודם לכל מצוה אחרת. כאשר יש הכנסת כלה, תמיכה במשפחה נזקקת, בנית בית כנסת ופדיון שבויים, ובקופה של צדקה אין די כסף עבור כל הדברים יחדיו – פדיון שבויים קודם לכל. אך נא לא להתבלבל! כאן איננו עוסקים בפדיון שבויים, כאן אנחנו עוסקים בנסיון להשמיד את מדינת ישראל, כאשר הנשק היעיל ביותר של האויב כרגע הוא הלוחמה הפסיכולוגית, ומי שמעלה את הטענה של 'פדיון שבויים' לטובת עסקת כניעה – קשה לתאר במילים את גודל הנזק שהוא גורם לאומה.
מהצד החילוני ברור מהיכן זה מגיע. כל השקפת עולמם של אנשי השמאל בנויה על העדפת האינדיבידואל על-פני הקולקטיב, על זלזול בכל מושג של אומה. ממילא, אם יש יחיד שנמצא במצוקה, אפשר להחריב את המדינה למענו. הרי את המדינה הם היו מוכנים להחריב עוד לפני החטופים כאשר ניסו קצת לערער על הרודנות של אותה קבוצת מיעוט באמצעות הרפורמה המשפטית. אבל מהציבור החרדי ניתן לצפות למעט יותר הבנה. לא ללכת אחר סיסמאות נבובות ומילים ריקות, גם אם יועצי הפרסום של מחאת קפלן מצאו מושג הלכתי לכאורה כדי לשווק את מרכולתם הקלוקלת.
מבזה למדי לחשוב, שאחר כל החריפות, הלמדנות, הביקורת האנליטית ושאר התכונות שקנינו בלימוד הגמרא הקדושה, ניתן לסובב אותנו בכחש בדבר כה פשוט. כדאי להתעשת במהירות האפשרית, לא רק בשל הסכנה האיומה שבעסקה המוצעת, אלא גם למען כבוד התורה ולומדיה!
יום שישי, ג' אלול
הפיל שבחדר
אתמול עסק טור זה במניפולציה הזולה שעשו על הציבור החרדי בשם מצות פדיון שבויים כדי להביא לתמיכה חרדית בעסקת כניעה מבישה עם ארגון הטרור חמאס, שתזכר לדראון עולם ותביא אסונות נוספים על ישראל ועל העם היושב בציון. בסוף הטור הובעה גם תמיהה על נציגי הציבור החרדי הלמדני, החושב, הביקורתי, שבקלות נופלים בפח של אותה מניפולציה, ואינם יודעים לומר חילוק פשוט בין סוגית פדיון שבויים הנידונה בגמרא ובפוסקים לבין עסקת הכניעה והבזיון המוצעת כיום. הפעם אשתדל לרדת לשורש אותו חדלון ולענות על השאלה, כיצד יתכן שבעלי המח האנליטי המושחז, היודע לחלק בין סברות דקות ולנתח סוגיות במהלכים עדינים כחוט השערה – יכולים לטעות טעות כה גסה.
ובאמת נראה, כי המניפולציה מתוחכמת ועמוקה יותר ממה שנראה במבט ראשון. הכל מתחיל בסוגית גיוס בחורי הישיבות. נציגי הציבור החרדי יודעים, כי במדה ויתנגדו לעסקה, ההסתה כנגדם מצד השמאל תהיה חסרת תקדים – אתם, שלא מתגייסים ולא מסכנים את עצמכם בקרב – מעיזים להתנגד לעסקה שתציל את החטופים! כמובן, שזהו טיעון דמגוגי מאין כמותו. הרי אין כל קשר בין שרות או אי-שרות לבין טיבה של העסקה. אם העסקה טובה ומועילה לישראל – היא נכונה גם עבור מי שלא משרת, ואם, כפי שהמציאות מוכיחה, היא תביא עלינו אסונות – אזי היא רעה עבור כולנו. אך כאשר מדובר על דמגוגיה שפונה בעיקר לרגש – די בטיעון הזה כדי לשתק את הנציגות החרדית.
זהו, אם כן, הפיל שבחדר, שאף אחד אינו מדבר עליו, אבל הוא אשר גורם לח"כים החרדים להלך על קצות בהונותיהם בסוגיה זו, כמו בסוגיות בטחוניות נוספות. במקרה הזה, אגב, הטיעון חלש מתמיד, שכן אין לדבר כל קשר לשאלה אם מישהו משרת בצבא או לא. החטופים יכלו ברמת העקרון להיות בחורי ישיבה שאינם משרתים, אך גם זה אינו משנה את המציאות, את הדמגוגיה השמאלנית ואת השיתוק החרדי שבעקבותיו.
ואיך הגענו לשיתוק הזה? משום שמסרבים באופן עקבי לומר את האמת על התנגדותנו לגיוס בחורי הישיבות. מספרים לעולם, כאילו 'גם אנחנו תורמים באמצעות הלימוד', מסלפים את דברי הרמב"ם על 'שבט לוי', ונותנים לכולם תחושה, שאכן אנחנו פרזיטים שמנצלים את הציבור הכללי, המחרף נפשו בקרב בשעה שאנחנו יושבים בבית המדרש הממוזג ומפלפלים בטקסטים עתיקים. אילו אמרנו את האמת, שאנחנו לא מתגייסים לצבא משום שזהו מקום של שמד רוחני מאין כמותו – ובעשרים השנה האחרונות ביתר שאת הוא מוביל את המהפכה הפרוגרסיבית במדינה – ושנשמח להתגייס לצבא המבוסס על ערכים יהודיים, שתלמידי החכמים צריכים להיות מפקדי הצבא ושאיננו מתכוונים להיות בשר תותחים הן במובן הפיזי והן במובן הרוחני – אילו אמרנו זאת בגאון ובלא מורא, אזי לא היו יכולים להפעיל עלינו מניפולציות זולות, וגם אנחנו היינו משילים מעל עצמנו את תחושת הנחיתות המובנית. אך כשהיסוד עקום, הבנין כולו מתמוטט. וכך הגענו לתמיכה החרדית המבישה בעסקה בזויה, המחללת את כבוד ה' וכבודם של ישראל.
הגיע הזמן לבנות את היסוד ישר, ואז נראה בנין מפואר!
הכותב הנו יו"ר אגודת קדושת ציון, אגודת החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. לקבלת מאמרי אקטואליה קצרים מדי יום ביומו לדוא"ל, שלחו בקשה ל:
גם הערות תתקבלנה בברכה בדוא"ל הנ"ל.
שבת שלום ומבורך!