בפרשיות של יציאת מצרים נזכר כמה פעמים עניין הכניסה לארץ ישראל, ובכל פעם מוזכר הדבר בסגנון שונה.
כי שלש מעלות יש בארץ ישראל, זה למעלה מזה. העניין הראשון הוא שהיא ארץ טובה ורחבה, ארץ זבת חלב ודבש. עניין שני הוא שהיא ארץ מגורי האבות, הארץ שהובטחה לאבות, כלומר "ארץ אבות" מורשת מאבותינו, מקום שהוא שורש להוויית העם. עניין השלישי הוא שהיא ארץ ה', מקום קדשו והשראת שכינתו.
ושלשת עניינים אלו הם שהוזכרו בפרשיות אלו, כל אחד בהתאם למקום שנאמר בו.
תחילה נזכרת הבטחת הארץ מיד בהתגלות אל משה בסנה – וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני וגו'. (שמות ג,ח). הנה בפסוק זה מצויין מעלת הארץ מצד העניין הראשון שמשום כך נתנה ה' לישראל, מחמת שהיא 'ארץ טובה' – 'ארץ טובה ורחבה, ארץ זבת חלב ודבש'. והיינו כי כאן באה הבשורה לגאול את ישראל מצד סבלותם בהיותם מעונים תחת עול מצרים, ולכן באה כאן ההבטחה להביאם לארץ ישראל מצד שהיא ארץ טובה, שבה יזכו לעומת הסבל והעוני במצרים, לארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש.
בשלב שני, כאשר כבר החל דיבור ה' אל משה לגאול את ישראל, כתיב – והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה (ו,ד-ח).
בפסוק זה כבר עוסק בעניין השני שיש בארץ ישראל, שהיא 'ארץ האבות'. כי כאן באה בשורת הגאולה מצד קיום ההבטחה אל האבות כדכתיב 'וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו" (ו,ג). ולכן עוסק כאן במעלת הארץ מצד שהיא ארץ האבות אשר גרו בה, ומבטיחם שתהיה להם 'מורשה', כלומר ירושה מאבותיהם ויזכו בה גם מצד בחינה זו שתהיה להם ארץ אבותיהם.
הבחינה השלישית היא בשירת הים – נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך. תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך (טו,יג-יז).
בפסוקי השירה, ישראל הגיעו לדרגה הרמה בנחלת הארץ, דהיינו מצד הבחינה השלישית, שהיא "ארץ ה'", הקב"ה מביאם אל ארץ ישראל משום שהיא "נוה קדשך", "הר נחלתך", "מכון לשבתך", "מקדש". כאשר כבר זכו לקריעת ים סוף ולאמירת השירה, כאשר ראו גילוי שכינה ונתקדשו ואמרו "זה א-לי ואנוהו". עתה זכו לדרגה הגדולה של נחלת הארץ, מצד היותה נחלת ה' ומכון לשבתו.
(בן מלך, ימי בין המצרים גלות וגאולה, שער ה' מאמר י' – קדושת ארץ ישראל)