להגאון רבי ישכר שלמה טייכטל זצוק"ל הי"ד | חלק י"ח
רבנו ממשיך להסביר מה גרם לו לנטות מדרך רבו הגה"ק בעל ה'מנחת אלעזר' ולתמוך בבנין הארץ (בספרנו עמ' 161 והלאה).
ועוד אני תמה על הגה״ק בעל מנחת אלעזר ז״ל, שלדידיה פשיטא כל כך, יען שבוני הארץ דזמננו אינם מתנהגים, בעוונותינו הרבים, בדרכי התורה, אין להשתתף עמהם כלל בשום ענין של בנין הארץ. והיינו, דסברתו היא דמוטב שנעזוב את הארץ בידם לבד ולעשות בה כחפצם וכרוחם, ממה שנשתתף עמהם בפועל ידינו ורוחנו.
ג״כ זאת לא אוכל להבין, אמאי לא? בשלמא אי היה מקום אם אנו נמשוך ידינו מהבנין גם הם ימשכו ידם ממנה, אזי היה מקום לומר כדבריו, דמוטב להיות ב'שב ואל תעשה׳ מלבנות ח״ו בעבירה. אבל כעת, דהם לא ימשכו ידיהם מהבנין אף זולתנו, וכמו שהיה באמת כן, שהם עסקו בהבנין מזה שנים אף בלי השתתפות היראים, א״כ מנא לן זה דעדיף לסלק ידינו מהם לגמרי ושלא לערב כוחנו ורוחנו בפעולת ידם שיהיה עכ״פ קצת רוח התורה ורוח קדושה במעשה הבנין כפי שכוחנו מגעת להשפיע עליהם? ואולי ע״י ההשתתפות של היראים יעלה בידם בעזרת השם לפעול שיהיה לגמרי עפ״י רוח התורה?
אבל כשיעמדו היראים לגמרי מבחוץ והכל נעזב בידם לחוד, א״כ יהיה ברור נגד רוח התורה, וכמו שהמעשה רב מוכיח על זה, דע״י שהחרדים נסוגו לאחור מהתנועה של הבנין מאז שהתעוררה התנועה של הציונות, והם עשו את שלהם אף זולתנו, באמת יש לקונן, שרוח של אי-התורה בעוונותינו הרבים שוררת שם.
ועתה, מה תיקנו בזה החרדים במה שמשכו ידם ממפעל הקדוש הזה, הכי לא היה עדיף אז להשתתף עם הבונים – יהיה מי שיהיה – כדי ליתן גם כוחם ורוחם הקדוש במפעל הזאת, ואז היה לתואר הארץ תואר אחר לגמרי, תואר של קדושה ורוח טהרה, כי כבר ידוע שאור קטן אחד דוחה חושך של חדר גדול. על כן איני מבין כלל סברתו של הגה״ק הנ״ל.
ואחי הקורא, אל תחשוב שכל מה שאמרתי לדחות סברתו של בעל 'מנחת אלעזר' מלבי אני אומר כן, לא כן בני, רק תדע כי היא סברתו של רבנו החתם סופר (בבא בתרא ס:) ותלמידו רבינו המהר״ם שיק (כאשר הובא במהר״ם שיק או״ח סימן ע) בביאור דברי חז״ל בב״ב סוף פרק חזקת הבתים (שם), מיום שחרב ביהמ״ק וכו׳ ומיום שפשטה מלכות שגוזרת עלינו גזירות קשות וכו׳ דין הוא שנגזור עלינו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא שזרעו של אברהם אבינו כלה מאליו, אלא הנח להם לישראל, עיי״ש. ולשון ׳ונמצא שזרעו של אברהם כלה מאליו' תמוה מאד. דנראה, כאילו זה היה חפצם ומאווים של חז"ל של אותו דור, דזרעו של אברהם אבינו יכלה ח״ו. ובאר רבנו החתם סופר עפ״י המדרש בפרשת שמות (שמ"ר א יג), כשגזר פרעה גזירת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א כב]), עמד עמרם וגירש את אשתו, עמדו כל הצדיקים וגירשו את נשותיהם, אמרה לו מרים – גזרתך קשה משל פרעה. ואמר מרן ז״ל בבאור המדרש, דהנה הקב״ה כרת ברית עם אבותינו לקיים זרעם אחריהם ולתת להם נחלת ארץ ישראל, והנה אם ישראל יגזרו על עצמן שלא להוליד בנים ודור הולך ואין דור אחר בא, ויש לחוש שח"ו יכלה זרעו של אברהם אבינו, יהיה מוכרח השי״ת תיכף להושיע את ישראל ולהשיב בנים לגבולם, כיון דלא יהיה דור אחר אחריהם ויכלה זרעו של אברהם אבינו, לא יהיה להשי״ת במי לקיים בריתו שכרת עם האבות, ועפ״י זה היה תיכף הישועה. אלא שכל זה אם כל הקהל יעשו כן, אבל אם רק הצדיקים והכשרים יעשו כן והרשעים ישאו להם נשים, א״כ שוב אין הקב״ה מוכרח לעשות תיכף הישועה, כיון שגם הרשעים המה זרע אברהם, וא״כ יהיה מזה הפועל יוצא, דרק הצדיקים יכלו ויתמו וזרע הרשעים ישארו ויעמדו ואז יהיה הרע בכפליים, דהישועה לא באה, וגם כי הצדיקים יכלו וישארו רק הרשעים. וזו כוונת הגמרא ׳דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא נשים וא״כ זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו ויהיה הקב״ה מוכרח להושיע לנו תיכף אלא הנח להם לישראל׳ וכו׳, משום דהרשעים והקלים לא ישמעו לנו וישאר זרע ישראל מהם, והצדיקים יהיו חסרים בעולם. וזה היה ג״כ כוונת עמרם כשגרש את אשתו כדי שכולם יגרשו נשותיהם, וא״כ יכלה זרעו של אברהם אבינו, וממילא יהיה הגאולה תיכף. אמנם רק הצדיקים גרשו, ושאר דלת העם קיימו נשותיהם. לזה אמרה מרים – 'גזירתך קשה משל פרעה׳, כיון דרק הצדיקים עשו כן, ויכלה ח״ו זרע צדיקים, ורשעים יתרבו, א״כ הרע בכפליים, ולכך צעקה ׳גזרתך קשה משל פרעה', עכ״ד רבינו החתם סופר, ודפח״ח.
ומזה למד תלמידו המהר"ם שיק לכל ענין וענין בחיי היהדות, אם הצדיקים ימשכו ידיהם מן הדברים שיש בהן צורך להכלל, והקלים לא ימשכו ידיהם ממנה, אז תהיה הרע בכפלים, וכדברי מורנו רבנו החתם סופר ז״ל שהדבר יהיה לגמרי ברוח הקלים ח״ו, ועל כן מוטב שהכשרים לא ימשכו ידיהם מזה – עיי״ש.
וכמו כן הוא בנידון בנין ארצנו הקדושה, דמאז שהתעוררה תנועה הזאת, היראים והחרדים סילקו עצמם מזה והתנגדו לזה, והקלי הדעת לקחו הדבר בידם והתאמצו יותר ויותר להשיג מטרתם במעשה הבנין, וחפץ ה׳ הצליח בידם, טרחו ועמלו עד שעשו חיל, וכיון דהיראים עמדו והתיצבו להלאה מכל הפעולה, א״כ מה חידוש הוא שהבנין נעשה ברוח חפשית, ובטוח הדבר שאלמלי היו כולנו משותפים במפעל הזאת, תיכף מתחילה היתה שוררת שם רוח התורה ורוח היראה במדה גדולה, וממילא עתה כשכבר יש ישוב נאה והוא הפועל יוצא ממעשי קלי הדעת, הם הם אדוני הארץ כי הוא פרי מעלליהם, ונתאמתו דברי רבנו החתם סופר הנ״ל.
עכ״פ אנו רואין, דשיטת רבנו החתם סופר ושיטת תלמידו רבינו המהר״ם שיק ז׳"ל אינו כשיטת הגה״ק בעל 'מנחת אלעזר' הנ״ל, והלכה בכל מקום כהחתם סופר ומהר״ם שיק, דאסור להיראים והחרדים לסלק ידם ממעשה הבנין, רק אדרבה – חוב קדוש מוטל עליהם ליתן ידם למפעל קדוש זה מכאן ולהבא, ולאחד הכוחות כולם, ולילך עם הראשונים יחד כשלובי זרוע בפעולה הנשגבה הלזו להגדילה יותר ויותר[1], וכשיראו אלו קלי הדעת שהחרדים אינם מרחקים אותם ורוצים להשתתף עמהם, אז גם המה יתקרבו אליהם וישנו את דעתם מרעה לטובה, כי סוף כל סוף גם המה זרע אברהם יצחק ויעקב ונשרשים בקדושה. עיין בהקדמה לספר התניא לרבינו בעל שו"ע התניא, שכתב דאפילו היותר גרועים שבישראל נאחזים ונשרשים באותיות התורה, והתורה מקשרתם להשי״ת – עיי״ש, ונפשם מתגעגעת לשוב למקורם.
[1] הערת המערכת: ברור מאליו שאין כוונת הרב המחבר לשותפות מעין רעיון ה"מזרחי" של השתלבות מלאה במסגרת החילונית על כל משמעויותיה, אלא שותפות טכנית בהסכמה על עצם החשיבות והצורך בבניין א"י ונתינת אפשרות לקיבוץ בניה לתוכה, כעולה מכל דף בספרו.