בס"ד
לכבוד עלון "קדושת ציון"
אחר מבוא השלום והברכה,
קראתי את העלונים שלכם בעיון ורציתי לעורר על מספר נקודות.
העלון הנ"ל בא לעורר נקודה חשובה ויסודית הנוגעת לעיקר אומתנו והוא השייכות לא"י, ואגב נגעו גם בדברים חשובים נוספים כשיבושים שנגרמו בדרך הלימוד וכדו'.
ואם אמנם יש מן הנכתב שם דברים אמתיים ומועילים, אך כמדומה שנוצרו שם עיוותים מהותיים בכל היחס לדעת תוה"ק. וקודם כל אקדים ששמעתי בשם הגר"נ שולמן שאמר בשם החזו"א ששיבוש ערכים אצל בני תורה חמור יותר מגוף העבירה אצל פשוטי עם, וא"כ א"א להתיחס בשוויון נפש על כל סטיה ואפי' קטנה מדעת תוה"ק.
והדבר הראשון – עצם העמדת הנושא מה יותר חשוב האם התורה או א"י וכל המו"מ בזה הוא מנוגד לכל מה שקבלנו מחז"ל ובפרט מרבינו הגר"א, שכל מי שדרכה רגלו על מפתן תורת הגר"א רואה נכוחה את היחס שהתורה היא כלל המציאות וכמו שהאריך תלמידו הגדול בנפה"ח ואין להאריך, והראיות שהביאו מפסוקים אין בהם כדי לדחות דברים מפורשים שיצאו מפי רז"ל, אם כי יש מקום לעיין בטעם הדבר.
דבר נוסף הוא היחס האוהד ללאומיות, ועי' היטב בקובץ מאמרים להגרא"ו ז"ל ואכמ"ל בדברים פשוטים.
עוד נשתרבבו שם ביטויים צורמים, רבים מהם בנוסח "משכילי" כמו הלעג ל"גלותיות" או לדוברי שפת האידיש (ופלא מדוע לא עוררו על טהרת לשון הקדש בלא שיבושי ב"י שר"י), ומהם בנוסח אוילי כמו הצורך לטבוח בערבים ושפיכת קיתונות בוז על המנסים לשכך את זעם המרצחים וכהנה רבות.
ועל כל גישת תלמידי הגר"א ברעיון ה"אתחלתא" יש לפקפק הרבה שלא מפי הגר"א יצאו הדברים ויש לכך סימוכין, אך זה נדון בפני עצמו.
והגישה ה"עצמאית" להבנת המקראות וה"השקפה" ע"י כל לבלר וצורב, חכם ככל שיהיה, הרי היא מסוכנת לאין ערוך, וכמדומה שמכיון שניכר שהאמת אהובה עליכם תודו על האמת, ואיזהו חכם הרואה את הנולד.
ראיתי תועלת בהעלאת הדברים על הכתב והנני, מוכן לדון בע"פ ככל שתחפצו.
ואסיים בברכת כהן הדיוט שתזכו להמשיך בעבודת הקדש ולעשות רצונו ית' ביתר שאת ויתר עז.
מוקירכם,
שלמה יהודה אהרונסון
בני ברק