יום שני, י"ג ניסן תשע"ז. השעה 4:00 אחה"צ.
אם נרצה לתאר את המצב כעת בכל בתי ישראל, לא נוכל לתאר זאת טוב יותר מבשתי מילים אלו: ספונז'ה גדולה.
קיתונות של מים וסבון ושאר חומרי ניקוי שוטפים כל פירור חמץ ושרידי אבק. הילדים הגדולים מנסים לשמור על אחיהם הזאטוטים מחוץ לבית, ללא הצלחה. זקנים עם נערים, ת"ח ושאר עמך, משוטטים ברחובה של עיר לסיים את שיירי הקניות לחג, הגעלת וטבילת כלים בכל קרן זווית ובלחץ של קיטור, אצים רצים כולם להספיק את כל המטלות עד 7:28. אור לארבעה עשר בודקין…
ופתאום טו ווו, בקול שלא נשמע מעולם…
מה זה? אזעקה? 'כיפת ברזל' או 'צבע אדום'? מלחמה בצפון או בדרום, או בשניהם? זה נשמע גוג ומגוג! הרי זו לא אזעקת אמת עולה ויורדת, אז מה זה כן???
כל הילדים פורצים הביתה, כשהרצפות עוד לחות מהפוליש האחרון (!!!). "אמהל'ה? מה זה?". אך משום מה, הלחץ נרגע מיד. קול תקיעת שופר מתוק שלא נשמעה מששת ימי בראשית. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול… איזו תקיעה גדולה… בדיוק עכשיו?
תקיעה שמחכים לה כבר 5777 שנים. משיח האמיתי בא, זהו! איך לא חשבנו על כזו אפשרות? היינו מתכוננים יותר… איך מסיחין דעת מהמשיח, שבא בהיסח הדעת??? ואין לך יום מתאים יותר להיסח הדעת מערב פסח…
אך אבא, אמא, מה עושים עכשיו? רצים למקוה? רצים להר הבית? מתחבאים "במחילות בצורים ובמערות מפחד ה' ומהדר גאונו"[1]? רצים לפינה או לכותל לחזור בתשובה? קטסטרופה!
אור טהור ואציל מבהיק בעולם. "והיה לעת ערב יהיה אור… והיה אור החמה כאור שבעת ימי בראשית… שמש צדקה ומרפא בכנפיה"[2]. ובהנתן לעם לב חדש לשורר בפיהם שיר חדש (יוצרות לשבת החודש) – קול מוסיקלי ענוג, טהור ואציל נשמע בכל היקוםומשיב בתשובה את כולם בן רגע. "ומשתי את עוון הארץ ההיא ביום אחד"[3]. דמעות של בכי והכנעה, געגועים אציליים וטוהר, שוטפים ומטהרים פני כל. אך "ומחה ה' אלוקים דמעה מעל פנים"[4]. צריך להיות שכליים ומציאותיים, אין זמן כ"כ לרגשות בלבד! התאריך בלוח הוא לא כ"ג שבט! תוך 24 שעות, כל העם הזה צריך להיות אחרי הקרבת קרבן פסח בהר ה' בירושלים!
אפילו שאנו עדיין טמאי מתים – הרי טומאה הותרה בציבור, ומקריבין אע"פ שאין בית (מגילה י.). [י"א שהבית ירד כולו משוכלל משמים. ויש הפוסקים שיש מצווה דאורייתא של בנין בית הבחירה. וכמו בכל התורה, אלו ואלו דא"ח. תלוי אם זכו או לא זכו. או שקודם יבנה מלמטה ואח"כ יכנס לתוכו מקדש של מעלה וכדאיתא בזוה"ק, וכמו האש שבאה מן השמים, ואעפ"כ מצווה להביא מן ההדיוט].
עשרות אלפי יהודים מכל רחבי הארץ פוקקים את הכבישים לכיוון ירושלים. "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"[5]. הרכבת הקלה מופעלת בכיוון אחד. יהודים מכל רחבי הארץ מכל העדות והחוגים באחדות נפלאה. אין אנחנו והם. כולם חייבים לבוא לסעוד על שולחנו של מקום ולאכול כזית מקרבן פסח משולחן גבוה. לשאול את אבא, אבינו שבשמים מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות… הלילה הזה כולו צלי! מה זכינו דווקא אנחנו?
עולים ההרה לבנות מזבח. "ארחץ בניקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'"[6]. עולים ומטפסים בשער המוגרבים, בגשר שתמיד הסתכלנו עליו בעיניים של איסור כרת. היום זו מצווה, ועוד ההיפך. כרת למי שלא יבוא ויקריב!
התכנית המקורית הייתה לערוך את ליל הסדר אצל הדוד בדירתו החדשה והמאובזרת בברכפלד, ולהסב על הספה הענקית שלו. רבות מחשבות בלב איש, עכשיו נאלץ לאכול על איזה שטיח ע"ג קרקע בירושלים [עליות לא נתקדשו] ולאכול עם ידיים שחורות אחרי בקשת עזרה בצליית הכבש ממומחים מבינים ב'על האש'… [זה לא מנגל רח"ל, זה קרבן פסח קדוש!] בכלים חד פעמיים [כדי שלא יבלעו בליעת קדשים ויהיו נותר…].
אם היית שואל אותי, הייתי רץ ומתחבא מבושה וכלימה לראות פני משיח שנאמר בו "והריחו ביראת ה'"[7]. הייתי יוצא בדרך רחוקה שלא להתחייב בכל העסק. אך השכל גובר על הרגש. "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם ועשיתי את אשר במשפטי תלכו"[8]. שעון החול הולך ואוזל, קרבן פסח הינו חיוב על אנשים נשים וטף, ובכרת רח"ל. גם הילדים עולים ובאים לראות במחזה הנדיר של בנין המזבח גדול המימדים, משהו בגובה 2 קומות – אך הסדרנים מטעם משיח צדקנו לא מרשים. אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש[9]. וגם בבין הזמנים…! שועטים לכיוון מקוואות הטהרה, הנפתחים חינם לכל. מי צריך עכשיו כסף? טובלים גם את הבגדים וגם את השטריימלים, וגם את התפילין!!! (מקואות פרק י' משנה ד'). אין ברירה. עד שמגיע צורב צעיר לאזור ואומר – "חבל לכם על כל הטרחה, טומאה הותרה בציבור!". טעם מר ומתוק נשאר בפה – מצד אחד, סוף סוף יש לנו קרבן פסח, מצד שני הוא בא בטומאה. בשנה הבאה בעזר ה' נשוב אל המקואות עם השטריימלים והתפילין וכל הכלים, והפעם כדי לעשות פסח בטהרה.
הנה האש והעצים ואיה השה? ב"ה יש כמה 'טיפוסים' המגדלים מדי שנה טלה כשר בחצרם. מנהג ותיקין לקנות כבש בעשירי לחודש אף בפסח דורות – זכר לפסח מצרים מפני חיבוב המצווה, וקושרו בכרעי המיטה וכדאיתא בכלים פרק י"ט משנה ג' (ובמפרשים שם). רק הותיקין מסוגלים לישון עם עז בחדר שינה… העז תתעטש כמה פעמים בלילה. וכך יקומו מוקדם יותר… איך הם הסתדרו עם הריחות והלכלוך… לותיקין פתרונים.
משאיות בקר וצאן [בקר לחגיגה וצאן לפסח] מגיעות מכל מושבי וקיבוצי הארץ, אך כולם נפסלים עקב מום וטרינרי הנעשה לסימון באוזן הבהמה. פרט לכך, מעירים להם בעדינות כמה יודעי הלכה, כי בפסח הבא בטומאה אין מביאים חגיגה, כך שאת הבקר אפשר לשמור לשנה הבאה, אם נזכה אז להקריב בטהרה. ביחס לצאן, אין ברירה – צריך להביא מערביי הארץ. "כל צאן קדר יקבצו לך"[10], ואף שאין בו ביקור ארבעה ימים, בדיעבד אינו מעכב. כל עצי הרימון הגדלים בגינות העיר, נקצצים להביא שפוד של רימון לצליית הקרבן. גיא בן הנום נהפך בן לילה לשדה תעופה ענק, ומטוסי ג'מבו ענקיים מנחיתים בכל רגע יהודים מכל רחבי העולם. "מי אלה כעב תעופנה וכיונים אל ארובותיהם… להביא בניך מרחוק"[11]. "כצאן קדשים כצאן ירושלים במועדיה ימלאו הערים צאן אדם"[12].
שכינה שכינה! "שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך"[13]. גם מקטמנדו הגיע מטוס מלא בגויים, אינדיאנים. מה הם מחפשים כאן חוץ מתקשורת וסקופים?… "והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה'"[14], עשרה גויים מחזיקים בכנף איש יהודי[15]. מצאו שם איזה יהודי עם קוקו ועגיל, מטייל בג'ונגל. מנחה לה' "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור"[16]. עוד יהודי מתנה למשיח צדקנו, השבת אבדה לבורא עולם. מקטמנדו.
כולנו נכנסים לעזרה. הנה החפץ חיים עד ארכובותיו בדם, המהרש"ם עם נכדו ר' שלום עם אדמו"רי תולדות אהרן זורקים את הדם, הרב מבריסק, רבי חיים שמואלביץ ורבי יחזקאל לוינשטיין עם האדמו"ר מאוזרוב משוררים על הדוכן בכנורות וחלילים… הבן איש חי, הרב עובדיה יוסף, האדמורי"ם מגור, ויז'ניץ, בעלזא, סאטמר והרב שך בחבורה אחת קורים את ההלל. קשה לתאר דברים שלא היו. אך נשאיר קצת בשביל הדמיון המפותח של כל אחד ואחד לפי טעמו. צריך רק לדמיין בכיוון הנכון, וכך יגיעו הכיסופים. נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'[17], וכלשונו של ר' יהודה הלוי בכוזרי: 'הגאולה תגיע כאשר יכספו בני ישראל אליה בתכלית הכוסף'[18], וכמו שנאמר 'אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד' (תהלים ק"ב, י"ד). ואימתי המועד? "כי רצו" (שם ט"ו). ואין דבר העומד בפני הרצון!
נסיים במעשה קטן, להמחיש את הרצון והגעגועים שצריכים להיות לנו. לפני 8 שנים זכינו בתוך שאר כל ישראל, לברך בערב הפסח את הברכה הנדירה – ברכת החמה. פעם ב-28 שנה, יש לנברא זכות להודות לה' יתברך על הפרוז'קטור הענק שנדלק לנו בכל בוקר, ללא חיבור לחשבון החשמל שלנו, בהודאה מיוחדת. [חוץ מ'ביוצר אור' מדי בוקר].
מיודעינו, אברך בן 32 שעדיין לא זכה מיום היוולדו לברך ברכה זו, היה מלא בערגה יחד עם כל שבטי ישראל בשנת תשס"ט, בעיתוי המיוחד של ברכת החמה בערב הפסח.
דא עקא, שנגזר עליו באותה שנה לעבור טיפולים רפואיים בחו"ל בתקופה זו, ובערב הפסח שהה בעיירה אחת במדינת ארה"ב.
מזג האויר שם היה בעוכריו, ערב פסח היה יום מעונן וגשום ביותר. מהנץ החמה ועד צאתה המתין וחיכה מיודענו, לראות ניצוץ חמה מציץ מבין העבים, ללא הצלחה.
תוך כדי הכנת החריין למרור, הייתה עינו אחת דומעת מחריפות, ועין שניה מציצה מהחלון, לזכות לראות פיסת שמש אביבית פשוטה. ואין, הכל מעונן וגשום. בצהרי היום הייתה סופת ברקים ורעמים. מיודענו בירך סוף סוף את הברכה 'עושה מעשה בראשית' – על הברקים…
הוא הגיע לליל הסדר עם איזה שבר בלב, בהרגשה 'למה נגרע'? ולזה לא יועיל פסח שני! למה לא זכה למה שכל ישראל זכו? למה נגזרו עליו הטיפולים בדיוק בתקופה זו? הוא יצטרך לחכות עוד 28 שנה, עד גיל 60 – אם יזכה. בברכת המרור, כיוון גם על הרגשה מרה זו.
כשחזר ארצה, נכנס למורו ורבו שליט"א, ונפשו בשאלתו – מה חטאתי ומה עויתי, מה עלי לתקן?
הישיר הרב את מבטו לתוך עיניו, ואמר לו: 'מה אתה מדבר? אתה מחכה 28 שנה? אך על קודשא ב"ה ושכינתיה המחכים 1940 שנה, להקרבת קרבן פסח, חשבת??? כל שנה הם מביטים ומסתכלים על מקום המקדש שנאמר בו "והיו עיני וליבי שם כל הימים"[19], ובודקים: נו, האם אפשר כבר לחזור הביתה? האם השנה יהיו אצלנו הילדים בליל הסדר בפסח? אז בבקשה קצת פרופורציה. אתה לבסוף זכית לברך עושה מעשה בראשית, לפחות על הברקים. וכשתהיה בן 60 אי"ה תזכה שוב לברך. רק תתאוה ותכסוף שזה כבר יהיה משיח צדקנו בב"א'.
לשנה הזאת בירושלים!
נ.ב. אם ח"ו הגאולה עוד לא תהיה השנה, בינתיים נזכור להגיד את סדר אמירת קרבן הפסח בערב החג אחר חצות, אבות ובנים כדאיתא במשנה ברורה, לקיים 'ונשלמה פרים שפתינו', וכל העוסק בתורת פסח כאילו הקריב [וידוע מהגר"א שעשה מזה עסק גדול, עי' במעשה רב].
[1] ישעיהו ב', י"ט.
[2] ראה זכריה י"ד, ז'; ישעיהו ל', כ"ו; מלאכי ג', כ'.
[3] זכריה ג', ט'.
[4] ישעיהו כ"ה, ח'.
[5] תהלים קכ"ב, א'.
[6] תהלים כ"ו, ו'.
[7] ישעיהו י"א, ג'.
[8] יחזקאל ל"ו, כ"ו.
[9] שבת קי"ט:.
[10] ישעיהו ס', ז'.
[11] שם ח' – ט'
[12] יחזקאל ל"ו, ל"ח.
[13] ישעיהו ס', ד'.
[14] ישעיהו ס"ו, כ'.
[15] ראה זכריה ח', כ"ג.
[16] ישעיהו שם.
[17] תהלים פ"ד, ג'.
[18] ראה ספר הכוזרי מאמר ה' אות כ"ז.
[19] מלכים א' ט', ג'; דברי הימים ב' ז', ט"ז.