בלוג

תקציר המאמרים הקודמים:

במאמרים ז' – י' (גליון 17 – 20) אנו עוסקים בדברי הגמ' בברכות (ל"ד:) – "אין בין העולם הזה לימות המשיח [בן יוסף. הגר"א] אלא [הגאולה מ]שעבוד מלכיות בלבד". וקשה, מדוע הגאולה משעבוד מלכויות בלבד היא מעלה כ"כ גדולה, שרק בגללה נקראים הימים "ימות המשיח"?

במאמרים ז-ח – תירצנו עפ"י ביאור המעלה בכך שהגויים לא שולטים על עם ישראל.

במאמרים ט-י [הנוכחי] – אנו מתרצים עפ"י ביאור המעלה בכך שהגויים לא שולטים על ארץ ישראל. וכדלהלן –

*

הגר"א אומר, שעבודת 'קיבוץ גלויות' ו'מלחמת כיבוש א"י' נקראת "מלחמה לה׳ בעמלק".

וכך כתוב ב"קול התור" (פ"א ס"ט):

"על הפסוק (דברים י"א, ל"א) 'וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ'. אומר רבנו הגר״א (אדרת אליהו שם) 'בזכות שתרשו אותה תשבו בה, ובמה תירשוה בחזקה'. וחזקה היינו בנין ונטיעה, כדין חזקת קרקע בכללות, וזאת בטוריא דעזרא ונחמיה. ולעת הצורך גם "בְּחָזְקָה" [ה'חית' בקמץ – כלומר, לכבוש את ארץ ישראל במלחמה], וזאת בטוריא דיהושע הנלחם בעמלק.. ותכלית עבודתנו בקבוץ גליות – היא 'מלחמה לה׳ בעמלק'" (וע"ע שם פרק ב' בחינה ל"ו; ס"ז; קמ"ח; ובפרק ג', סעיף ח').

וצריך להבין, שהרי מלחמת כיבוש א"י היא נגד כל האומות, ולאו דווקא כנגד עמלק, ומדוע, אם כן, זה נקרא "מלחמה לה' בעמלק"?

עמלק היחיד שמעיז לחצוץ בין ישראל לא"י

ויש לבאר, שהנה כתוב (דברים כ"ה, י"ט) "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב – בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח".

וביאר ב"אוצרות רמח"ל" (כי תצא, עמוד קכ"א), שהנה, בסטרא אחרא יש הרבה קליפות [כוחות הטומאה] שהם השורש לכל האומות שמצירות לישראל, והראש לכולם הוא קליפת עמלק, וכמש"כ (במדבר כ"ד, כ') "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק".

ויש חילוק גדול בין קליפות שאר האומות לבין קליפת עמלק, שבשאר האומות כתוב 'מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב', כלומר, שקליפות שאר האומות אינן מעיזות להפריע לעם ישראל להידבק בארץ ישראל, אלא רק כשעם ישראל נמצאים מסביב לא"י, בחו"ל – שם האומות מצירות להם, וכמש"כ (דברים כ"ח, ס"ה) "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ", אמנם כאשר תבוא "בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ", אז תהיה לך מנוחה "מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב".

משא"כ קליפת עמלק, היא חצופה ביותר, שהיא גורמת חציצה במקום הדביקות שבין ישראל ובין ארץ ישראל, ולכן גם לאחר שתהיה לך מנוחה "מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב", משום שכבר אתה בארץ ישראל – עדיין יש לפניך מלחמת 'תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק', כדי להגיע לשלימות הדבקות [הכיבוש] עם ארץ ישראל [עיי"ש בארוכה].

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ

ואכן כשהתורה מצווה על מחייתו של עמלק – היא מציינת את רשעותו המיוחדת בכך שהוא עמד בדרך לארץ ישראל – כדי למנוע את ישראל מלהיכנס לארץ ישראל, וכמש"כ (דברים כ"ה, י"ז, ח'):

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ", ואמרו (במדב"ר ט"ז, י"ח): "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב.. עַל דֶּרֶךְ כְּנִיסָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ". ובזוה"ק ויקהל (קצ"ד: מתורגם): "..עֲמָלֵק נָחָשׁ רָע הָיָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁאָרַב לָהֶם עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, שֶׁכָּתוּב (שמואל א' ט"ו, ב') אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם..".

וכתב ב"קול התור" (פ"ה סט"ז):

"וזאת מה שכתב רבנו [הגר"א], כי בקבוץ גלויות יגבר הסטרא אחרא ר"ל, וזאת מה שנאמר במדרש כשישראל יוצאים מן הגלות עמלק מזדמן להם בדרך. וזהו כח הטומאה אשר ע"ז נאמר "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ"".

משמע מהדברים, שהרשעות למנוע את ישראל מלידבק בארץ ישראל – זו רשעות מיוחדת של עמלק, ושאר האומות אינן נאשמות בכזו רשעות, ולכן אין לגביהן מצות מחייה.

*

וכך עושה עמלק כלפי ירושלים, שהוא עומד בשערי ירושלים כדי למנוע את כניסת ישראל אליה, וכמש"כ ב"קול התור" (פ"ה ח"ב סט"ז):

"..שמרכזו העיקרי של הסט"א הוא בשערי ירושלים, עפ"י הכתוב (עובדיה א', י"א) 'וְנָכְרִים בָּאוּ שְׁעָרָיו וְעַל יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ גוֹרָל', ועפ"י הכתוב (בראשית ד', ז') 'לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ', נגד "פתחא דקרתא" דירושלים, כי כל שאיפתו של כח הטומאה הוא להתאחז במרכז הקדושה..".

[הערת שוליים: ב"דורש לציון" (עמוד קל"ד, הערה 116) וב"מוסד היסוד" (ח"ג, פ"ח) הביא בשם תלמידי הגר"א, שמקומו המדויק של "פתחא דקרתא" הוא על הגבעה שעל יד המגדל הערבי "איל עקשא", אצל הצד המזרחי של שכונת "זכרון משה".

בשנת תש"ח בזמן "מלחמת השחרור" התקיימו במקום זה תפילות לישועת ישראל ע"י חכמי ירושלים, ביניהם הרה"ג ר' ישעיה חשין זצ"ל [שהיה שליח המהרי"ל דיסקין לתפילות לישועת ישראל] ואחר התפילות האלו הורגשה הקלה מרובה במצב ("מוסד היסוד" שם, הערה 10)].

כל החוצץ בין ישראל לא"י – נתלבשה בו רוח עמלק

ומעתה מבוארים דברי הגר"א ב"קול התור", שכל מלחמה לכיבוש ארץ ישראל – נקראת "מלחמת עמלק", וזהו משום שאם מישהו נלחם ומפריע לעם ישראל לכבוש ולהידבק בארץ ישראל – אין זאת אלא משום שנתלבשה בו קליפת עמלק, כי שאר הקליפות אינן מעיזות לגרום הפרעה במקום הדביקות, וממילא גם אם מבחינה ביולוגית אינו מזרע עמלק, אך בע"כ שבפנימיות שלו נכנסה רוח עמלקית.

וזהו שכתב ב"קול התור" (פרק ב' בחינה קמ"ח):

"כי העבודהבקבוץ גלויות – היא מלחמה בעמלק, להכריע את הס"מ בשערי ירושלם".

והיינו עפימש"כ שם (פרק ו, סעיף ו):

"המלחמה בעמלק היא בשלשה סוגים, א) עמלק שבלב, הוא יצר הרע והמדות הרעות. ב) עמלק הרוחאי.. הוא הס"מ וצבאו. ג) עמלק הגשמי..".

וא"כ כל מי שמפריע לכיבוש א"י – נתלבש בו הס"מ עמלק הרוחני, והמלחמה נגדו היא "מלחמה לה' בעמלק".

ואפילו על יהודים שמפריעים את עם ישראל מלכבוש את ארץ ישראל – כתב בקול התור (פרק ה' סט"ז):

"ואנו תפלה שכל אלה שהרוח העמלקית שוררת בקרבם, שישובו מהר מדרכם הרעה, והוא רחום יכפר עון".

אי אפשר לכבוש א"י בשלימות – עד שנמחה עמלק

עפ"י הדברים הנ"ל, מבואר מה שמצינו שאין ישראל כובשים את ארץ ישראל בשלימות – עד לאחר מחיית עמלק, וכפי המבואר בסמיכות הכתובים (דברים כ"ה, י"ט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" – ורק אח"כ (כ"ו, א') "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ.. וִירִשְׁתָּהּ [כיבוש] וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ [חלוקה]" (קול התור פ"ג ס"ח; פ"ה סט"ז).

והטעם, משום שכל עוד שעמלק קיים – הוא עושה חציצה במקום הדבקות שבין ישראל לא"י.

וזהו שאמרו (זוה"ק כי תצא, רפ"א:):

"שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לְכִסְאוֹ [השכינה הקדושה (עיין אוצרות רמח"ל, בשלח, עמוד ס"ג)] עַד שֶׁיִּקַּח נְקָמָה מִמֶּנּוּ [מעמלק]… וַדַּאי מִשּׁוּם זֶה לֹא יִכָּנְסוּ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּטֹּל נְקָמָה מֵעֲמָלֵק".

כלומר: "דבקות קוב"ה ושכינתיה", וכן "דבקות עם ישראל וארץ ישראל" [שהם מקבילים זה לזה (עיין במאמר הקודם)] – אינם יכולים להתקיים בשלמות, עד שימחה עמלק שעשה חציצה במקום הדבקות.

עמלק מטיל כסותו בין לביא ולביאה

וזהו שאמרו חז"ל (סנהדרין ק"ו.):

"אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל.. אמר רבי יוחנן: אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקדוש ברוך הוא עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה".

והנה הלשון "אוי לה לאומה שתמצא.." – משמע שאי אפשר לשום אומה שתימצא בעולם בשעת הגאולה, וקשה שהרי כתוב (ישעיהו ס', ג') "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ", ועד"ז פסוקים רבים.

ובע"כ שמדובר כאן על האומה הידועה – ראש האומות, "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" (במדבר כ"ד, כ').

וכן ביאר האריז"ל (שער הגלגולים, הקדמה ל"ג):

"אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל – אותיות משמואל, פירוש, כי למעלה (פסוק כ') אמר "וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק" וכו', ואמר כי אוי לו לעמלק כשיבא שמואל, שהוא אשר זרז לשאול על מלחמת עמלק, שנאמר (שמואל א' ט"ו, ל"ג) "וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג"".

וזהו משום שעצם מציאותה של אומת עמלק – היא בגדר "מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה", שחוצץ במקום הדביקות בין עם ישראל לארץ ישראל, וכדפירש"י "כלומר, מי הוא שיכול לעכב את ישראל, והקדוש ברוך הוא מכניסם" [לארץ ישראל]. ורק כשעמלק לא נמצא בעולם – אז שייך שהקב"ה יכניס את ישראל לארץ ישראל, ויכבשוה וידבקו בה בשלמות.

כאשר אנו כובשים את א"י – בידוע שנמחתה קליפת עמלק

ומעתה מבוארים דברי הגמ' בברכות ל"ד:, שכאשר עם ישראל שולט בארץ ישראל – זהו "ימות המשיח", כי מזה שזכינו לכבוש את ארץ ישראל – בידוע שבשמים כבר נמחתה "קליפת עמלק" לפי מידת הכיבוש [במאמר הבא נבאר בס"ד היכן ראינו בימינו שנמחתה "קליפת עמלק"], והרי "הַגְּאֻלָּה אֵינָהּ תְּלוּיָה אֶלָּא בָּעֲמָלֵק עַד שֶׁיִּמָּחֶה, שֶׁבּוֹ הַשְּׁבוּעָה". (זוה"ק בראשית דף כ"ה:), ולכן "כיבוש א"י – המעיד על מחיית עמלק", נקרא "ימות המשיח".

[וראה בסוף המאמר הקודם, מדוע הכיבוש של יהושע ושל עזרא ונחמיה – לא נקראו כ"כ ימות המשיח].

***

השלמה

קליפת עמלק – חוצצת בין ישראל לשכינה

בגוף המאמר נתבאר, שעמלק היא האומה היחידה שמעיזה לעשות חציצה במקום הדבקות, ולכן עמלק עומד על פרשת דרכים המוליכה לארץ ישראל, ומונע את ישראל מלהיכנס לארץ ישראל.

והנה מבואר בזוה"ק, שכל דבר שבעוה"ז – יש לו שורש עליון המקביל לו, וכן כאן, בעולם העליון עומדת "קליפת עמלק" קרוב לשכינה – בדרך המוליכה את ישראל להיכנס אצל השכינה ולהתדבק עמה – כדי למנוע את ישראל מלהכנס ולהדבק בשכינה, ומזה משתלשל שבעוה"ז עמלק הגשמי עומד בפרשת דרכים המוליכה לארץ ישראל גוף השכינה.

וכמש"כ רמ"ד וואלי (שמואל, עמוד רי"ג):

"..כבר ידוע שעמלק היא הקליפה יותר קשה וזרה וחצופה שעומדת קרובה למלכות [השכינה הקדושה], בסוד (בראשית ד', ז') 'לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ', ואי אפשר ליכנס בתוך המלכות עצמה – אלא אם כן ישברו זאת הקליפה בתחילה".

וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ

וזהו שאמרו (פסיקתא רבתי, פיסקא י"ב – זכור):

"..כל זמן שזרע של עמלק קיים – כביכול כאילו הפנים מכוסות, נעקר זרעו מן העולם – נתגלו הפנים שהיו כאילו מכוסות. – 'וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ' (ישעיהו ל', כ')".

גילוי הפנים של מעלה – הוא ענין הדבקות בין הקב"ה וישראל, וקליפת עמלק מכסה הפנים מישראל, ועושה חציצה במקום הדבקות.

[מש"כ "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ" – כאדם המכסה פניו בכנף בגדו" (מפרשים) – מקביל לדברי הגמרא, שעמלק "מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה" [עיין בגוף המאמר].

הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת

והוא אשר מוכיח מלכו של עולם את המן העמלקי – (אסתר ז', ח') – "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת".

"מלך סתם" שבמגילת אסתר הוא מלכו של עולם, והוא מוכיח את קליפת עמלק, הגם כשהמלכה [כנסת ישראל שנקראת "אסתר"] נמצאת עמי בבית – במקום הדבקות, גם אז אתה כובש אותה, למונעה מהדבקות?!