לא יתוארו עוצם חיבתו ועוז געגועיו לארץ ישראל, הוא ערג בעיקר לנשמתה של ארץ הקודש. לא פעם עמד כבר לחבר את המעשה בגופו ולעלות לארץ ישראל לחונן עפרה ברנה, אלא שהתקשרותו לצאן מרעיתו הכריעה את הכף והוא נשאר. כשאחיו ר' ישעיה'לה ז"ל מירושלים, בא לפולין על מנת להעלות את אשתו ובניו לארץ הקודש, נחפז רבינו ז"ל בגודל תשוקתו העזה לקיים מצות ישוב ארץ ישראל ומכר את כל רכושו, הבית וכל דברי הערך בכסף וזהב שהיו לו בפיאסצ'נא וקנה לו אחוזת נחלה בפרברי ירושלים עיה"ק. וכאשר הציעו אנשי שלומו לעזור בכספם לביצוע הקניה, אמר להם מרן ז"ל: "א קונץ צו קויפען מיט יענעמס געלט" (כלום חכמה היא לקנות רק בכסף של אחרים)?…[1]
כשיעץ לו אחיו למכור קרקע שקנה מוקדם יותר בארץ ישראל, מתוך חשש שעוד מעט ירד ערך הנכס וכך יוכל האדמו"ר להציל את כספו, כתב לאחיו מכתב מלא געגועים לארץ הקודש, וז"ל –
וארשא יום ה' ראה שנת תרפ"ג
רב שלום וברכה וחיים
לכבוד אהובי אחי יקירי הרב החכם
י"א ומופלג בנש"ק כש"ת
מו"ה ישעי'לה שיחי'
…
אתה מנחם לי, שבאם אחפץ למכר את אדמתי אוכל להשיג את כספי, ואם אמתין עוד שנה – אוכל… דע נא יקירי, כי גחלים אתה חותה על ראשי, והרי זה דומה למי שעומד ברגל אחת בגן עדן ובא המלאך הממונה על הג"ע ולקחו בידו וברגליו ומשליכו מג"ע לגיהנום והממונה הנ"ל מנחמו, שבגהנום יהיה לו דירה חמה – כן באמת הדבר הזה, עיני זלגו דמעות בהעלות זאת על רעיוני להתרחק ח"ו עתה ואחרי שהיה לי קצת נגיעה בא"י…
עיקר אחד שכחתי לכתב לך, יקירי, כפי שאני רואה שהשטן השליך אבנים גדולות על דרכי לארץ הקדושה, ואיני רואה שום מבוא לבא לא"י ח"ו, לכן חשבתי וכבר נתיעצתי עם ר' לוי לעווענ עפשטיין שאעשה הלכה למעשה ואסע לע"ע על איזה שבועות או חודשים לא"י, והיה כאשר אשליך את כל טרדותי ממני על איזה זמן ואהיה בא"י, אז יוכל להיות, כי אמנו ארץ הקדושה תאחזני בציציות ראשי, ולא תניחנו לשוב לחו"ל בקביעות, וסוף כל סוף יאר ד' עיני למצוא מחייתי שם. ואף שההוצאות יעלו הרבה, אבל באם לא אעשה זאת, אינני רואה ח"ו תקומה לרצוני זה, לכן תואיל להודיעני…[2]
[1] מובא ב'זכרון קודש לבעל אש קודש' [ירושלים, ה'תשנ"ד].
[2] מכתב כ"ק האדמו"ר זצ"ל לאחיו, מובא בסוף הספר הנ"ל.