תגובות רבות הגיעו על סדרת המאמרים 'ולאום מלאום יאמץ', חלקן בכתב וחלקן בע"פ. בתחילה היו שהתפלאו על דברינו, כי היהדות הינה מערכת לאומית שלמה, הכוללת בתוכה תורה ומצוות מחד, ומערכת של חיים לאומיים מאידך. היו שחשבו שיש בכך שמץ של 'ציונות' פסולה. ומאידך, לאחר שפורסם חלקו השלישי של המאמר, היו אשר הביעו פליאה מהכיוון הנגדי, היאך נאמר שהלאומיות החדשה, והשלטון של המדינה החדשה – הינם דברים פסולים בתכלית? והלא בעלון זה, דיברו רבות על כך שכבר החלה גאולתנו.
בעלון זה, הבאנו שני מכתבים שהגיעו למערכת 'קדושת ציון', אשר בהם הצביעו הכותבים על כמה מהנקודות והשאלות המרכזיות, אשר צפו ועלו בעקבות המאמרים, ואנו מביאים אותם לפניכם, עם תשובתם בצדם, בנסיון ליישב ולברר את הדברים, דבר דבור על אופניו.
מכתב א: לכבוד העלון 'קדושת ציון' שלום וברכה. קראתי כמה מהמאמרים בעלון החדש, ודי הופתעתי ממאמרו של הרב סופר. לפי דבריו יוצא, שאין הבדל גדול בין סאטמר לבין 'קדושת ציון'. שניהם אומרים שאינם מכירים במדינת הכופרים, שניהם אומרים שהלאומיות שיש כיום בעם – אין לה שום שייכות ליהדות, ואם כן מה החידוש שלכם? זה שצריך להפוך את השלטון כאן לשלטון יהודי אמיתי? בזה הרי כו"ע מודי. וגם יצאתי קצת מבולבל, האם המצב כיום הוא של אתחלתא דגאולה או לא? עד היום אמרתם שכן, ושתלמידי הגר"א כבר אמרו כך. אבל במאמר הנ"ל משמע שלא, כי הציונות החילונית בנתה זהות חדשה שאין לה שייכות עם יהדות, ולכן אין כאן מדינה יהודית כמו שהיה בזמן הבית, אף לא כמו בזמן שהמלכים היו רשעים, וא"כ אין זו גאולה. אשמח לישוב וביאור הדברים.
מכתב ב: לרבני קדושת ציון היקרים. תודה רבה לכם על הדברים הנפלאים. רציתי להתמקד בתגובה קצרה כעין פליטת קולמוס, לדברי הרב נפתלי סופר בנושא אופן הפעולה בציפייה לישועה ו"החרדיות הממלכתית". יש עוד כמה דברים שאשמח לשאול ולהחכים ב"ה אך לעת עתה זה מה שהזמן מאפשר ולא כל העיתים שוות. כשחשבתי על ההתבוננות על שפלות מצבנו הלאומי, לא הבנתי מדוע יש סתירה בין שמחה במצבנו הטוב יחסית, לבין צער על החיסרון הגדול בשלמות הלאומית. מצטערים בתשעה באב יום הצער הלאומי, ושמחים ביום תחילת התקומה והתגשמות חזון הנביאים הלאומית. אין פירוש הדבר להשלים עם המציאות אלא להכיר בטובת השם גם אם אינה שלמה, ולבכות לבקש ולפעול למען העתיד.
תשובה: במכתב א', מעמיד הכותב שתי שאלות יסודיות. א. מהו ההבדל המהותי, בין שיטת רבינו הגר"א וגדולי ירושלים המיוצגת בעלון 'קדושת ציון', לבין שיטת הרב יואל מסאטמר זצ"ל. ב. האם מצבנו כיום הוא אכן 'אתחלתא דגאולה', או לא. ונשיב על ראשון ראשון.
נקדים ונאמר, כי צדק הכותב שכולם מודים, שאין מקום להכרה במדינת הכופרים כשלטון לגיטימי. אכן המדינה הקיימת כיום הציבה מערכת חוקים ושלטון בסגנון הדמוקרטי המערבי, תוך מתן לגיטימיות לרוב העבירות החמורות שבתורה. אין אפשרות לעשות הפרדה ולומר, כי עצם השלטון הוא חיובי, ורק מעשיו שליליים, כיון שהשלטון במהותו הוא שלטון ליברלי, פירוש – שלטון בשיטת 'חיה ותן לחיות', בו אין מקום כלל לכפות או אפילו לעודד קיום מצות, או הימנעות מעבירות. הדבר החיובי היחיד שיש בשלטון זה, הוא ההבחנה של יציאת עם ישראל מתחת שלטון האומות, והכרת האומות שיש ליתן לישראל אפשרות למשול בעצמם על עצמם בארצם. אכן דבר זה לאו מילתא זוטרתא היא, ויש להודות על כך להשי"ת.
כמו"כ צדק הכותב, כי כולי עלמא מודו, ש'הלאומיות הישראלית' החדשה שנולדה בעולם, אין בינה לבין היהדות כלום, מלבד דמיון חיצוני ההולך ונעלם עם השנים. אולם בנקודה השלישית, כי כו"ע מודו שצריך להפוך את השלטון לשלטון יהודי אמיתי, בזה לא צדק הכותב כלל, וכדי לעמוד על נקודה זאת, נקדים לבאר בקצרה מהי שיטת סאטמר בכללות.
הנה הרב יואל מסאטמר זצ"ל כתב בספרו 'ויואל משה' שלוש מאמרים: א. מאמר שלוש השבועות – להוכיח שאסור לנו לעשות שום פעולה להביא או לקרב את הגאולה, וכן שאין שום בחינה של גאולה בדרך הטבע, ושעלינו לחכות עד שיבוא משיח צדקנו, ויביא את הגאולה מריש ועד סוף באופן ניסי. ב. מאמר ישוב א"י – בו הוא מביא ראיות רבות, להוכיח שאין מצות ישוב א"י נוהגת בזה"ז. ג. מאמר לשון הקודש – לבאר שהדיבור בשפת העברית היא עבירה חמורה מאד.
מאידך רבינו הגר"א זיע"א הורה לתלמידיו [וכך היתה דעתם של רוב גדולי ישראל בדורות הקודמים] כי בעת הזאת, חובה עלינו לפעול בדרך הטבע ככל שביכולתנו, לקבץ נדחי ישראל וליישב את ארץ הקודש. ע"פ מסורת זאת, ה'אתערותא דלתתא' תוביל ל'אתערותא דלעילא' להשלים את הגאולה, במהרה בימינו.
והנה להשיב על ראיותיו של הרב מסאטמר, כבר האריך הרב חיים והב במאמריו בעלון זה. וכן נכתבו עוד כמה חיבורים לדחות את כל דבריו. אבל אף קודם שנעסוק כלל בסוגיות עמוקות אלו, הרי עצם הדבר שראינו לרבותינו שכתבו שמצות ישוב א"י אכן נוהגת בזה"ז, וכן לא חששו כלל לדבר עברית, וביותר מה שראינו שעשו פעולות ממשיות לפעול להחשת גאולתנו בדרך הטבע [וכפי שמובא בעלון זה במדור 'דעת תורה' מדי חודש בחדשו] – די בזה לכל מי שעיניו בראשו להבין בלבו, כי ודאי לא החכים זה הרב מסאטמר יותר מכל רבותינו.
ועתה נבוא לחלק השני בשאלת הכותב, שכתב שנתבלבל בהגדרת זמננו, האם כבר התחילה הגאולה או לא. הנה נקודה זו אכן מבולבלת היא אצל רבים מיראי ה', שדימו בנפשם שאם כבר החלה הגאולה, אזי מוכרחים אנו לומר שאף מדינת ישראל היא דבר טוב, ומאידך אם מערכת השלטון היא דבר טמא ומסואב, המחזיק בידי עוברי כל העבירות שבתורה, א"כ איך נאמר שכבר התחיל הקב"ה בגאולתנו? ואכן נראה לדעתי הקצרה, שזו היתה עיקר הסיבה שרבים מרבותינו בדורות האחרונים, ובראשם רבינו הרב שך זצוק"ל דיברו בחריפות נוראה לשלול כל הו"א שכבר התחילה גאולתנו. מכיון שראו בעיניהם הצופיות למרחוק, שאי אפשר לנהג ציבור עם 'הבחנות' ו'חילוקים', שהרי רוב הציבור אינם למדנים כ"כ גדולים, ומכיון שה'עולם' רואים את הקמת המדינה כחלק מתהליך אחד, הכולל ג"כ את פריקת עול שעבוד מלכויות ואת קיבוץ הגלויות – אזי אם לא יעוררו בלב הציבור התנגדות ופחד מכל המהלך יחד, עלול הציבור להיסחף אחר רעיונותיהם הכפרניים של הלאומיים החדשים, אשר יצרו זיוף נורא ללאומיות היהודית האמיתית [כפי שהעמדנוה בקצרה בחלק א' של מאמר 'ולאום מלאם יאמץ'], חשש שהתברר כמוצדק ביותר לדאבוננו, אצל חלק בלתי מבוטל מקהילות ישראל.
אמנם על גבי במה זאת אשר נועדה בעיקר ללומדי התורה, ניתן להעמיד את ההבחנות על בורים. ונאמר, כי אכן הקב"ה החל את קיבוץ הגלויות ואת הפרחת שממות ארצנו, וזוהי ודאי 'אתחלתא דגאולה', וכפי שאמרו תלמידי הגר"א שנים רבות לפני שקמה המדינה. לאחר מכן קמה המדינה אשר אמנם היה בה משום פריקת עול מלכויות מעל צווארנו, וכן ניתן לתלות בה את קידום והכפלת הקצב של קיבוץ הגלויות, ובניית א"י בקצב הולך וגובר לקראת גאולתנו השלמה – אבל אין זה מכפר כלל על העובדה המצערת, כי השלטון השולט כיום בארצנו הקדושה – אין בינו לבין שלטון יהודי ולא כלום, וכל הרגשת קשר 'דתי' לשלטון זה [כפי שמצוי אצל חוגים שונים] מלבד הצער על עצם המצב, בו יכול יהודי לשכוח עד כדי כך את גדולת עמו, ולהמירה בתחליף זול כל כך – הרי יש בכך סכנה עצומה מפני ההשפעות הקלוקלות של מערכת כפרנית זו.
ומעתה נבוא לענות למכתב ב'. אכן, את הגישה הזו בדיוק באנו לשלול במאמר האחרון. כותב המכתב צודק באומרו שישנם דברים טובים, ועלינו להודות עליהם להקב"ה, וכפי שפירטנו. אבל מתוך כל הנבואות שהחלו להתגשם, חזון הנביאים הלאומי לא רק שלא החל עדיין להתגשם – אלא שתחתיו קמה לה מערכת לאומית מזויפת, המתימרת להחליף את הלאומיות היהודית האותנטית, וכפי שהארכנו כאן. ולכן כל נסיון לציין יום שמחה על 'תקומתנו הלאומית', הינו נפילה בפח אשר טמנו דור המייסדים של התנועה הציונית הכפרנית. זאת, בניגוד לתקומתנו הגשמית, עליה ודאי עלינו להודות למלכנו ית', וכפי שהתבאר.