עומדים אנו כיום בעיצומו של תהליך פלאי אשר מחולל בוראנו בהיסטוריה העולמית. תהליך זה מתחולל ע"י בני אנוש ועל גביהם בצורה טבעית אבל בלתי נתפסת, בקצב די מהיר מבחינת טווח הראיה ההיסטורי, אולם המתבונן – פעמים רבות נראה לו כאילו כלום לא קורה.
אף על הנקודה המדויקת בה החל התהליך, איש לא יוכל להצביע. ויש שיאמרו כי תהליך זה החל כבר בשעה שחרב מקדשנו.
שאלות רבות ישנן על הצורה בה מנהל השי"ת את המהלך האדיר, אשר סופו יגיע בהבאת העולם כולו אל תיקונו, וגילוי האמת האבסולוטית – "כי ה' הוא הא-להים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"!
חלק מהשאלות תפתרנה ע"י התבוננות במאמרי חז"ל, הנסובים על סוגיה זו בדיוק, חלק מהספקות יותרו אך ורק לאחר סיום התהליך, ויתכן שחלק מהתמיהות לא תתישבנה לעולם. במאמר זה ננסה למצוא תשובה לשאלה אחת, אשר מעסיקה יהודים רבים בזמננו אנו.
תורתנו מלאה בהבטחות על השכר הרב המצפה לעם ישראל אם יקיימו את ציוויי הא-להים, ומאידך העונשים הצפויים לאומה, אם יעברו ח"ו על מצות התורה. ואכן במהלך ההיסטוריה הגשימו הדברים את עצמם, וכאשר שמרו ישראל את מצות ה' היה חלקם טוב, וכאשר המרו את פי ה' ידעו רעות רבות וצרות, עד אשר גלינו מעל אדמתנו.
והנה בעשרות השנים האחרונות ובפרט מאז קובצו גלויותינו לארצנו, נדמה כאילו חדל השי"ת לנהוג עמנו בהנהגה זו. רוב ניכר בקרב אומתנו עזבו את התורה ופנו להם אחרי ההבל ויהבלו, ואין אנו רואים כי הקב"ה מכוון אותם חזרה אל התלם במלמד הבקר, אלא נראה לעיניים כאילו ח"ו עזב הרועה את הצאן.
ונדגיש, כי אין אנו שואלים כלל על ההנהגה האישיית, אשר אותה הגדירו חז"ל כשאלת 'צדיק ורע לו; רשע וטוב לו', אלא על ההנהגה הכללית בה נוהג ה' עם האומה הישראלית. הנהגה זו מתנהלת בשונה מכל מהלך ההיסטוריה, בה כיון הא-להים את עמנו, אם ע"י עבדיו הנביאים אשר הוכיחו את ישראל חדשות לבקרים, ואם ע"י תוכחות בשבט אנשים כאשר ייסר איש את בנו. ואילו עתה נראה, כי אין האב מייסר את בנו, ואדרבה – הבן הולך ומתרחק, עד כי ניתן כמעט לראות באופק את ההתרסקות הצפויה[1].
במחזור לימוד המקרא השנתי של 'קדושת ציון', עוסקים אנו כעת בספר שופטים. ספר זה מתאר את תקופת הזמן ההיסטורי אשר היתה תקופת מעבר בין ימות משה ויהושע אשר היו מנהיגי ישראל לבין תקופת המלוכה. אחת הנקודות המודגשות ביותר בספר זה היא היא, כי בכל עת שישראל אינם שומעים בקול ה' ופונים אחרי אלוהי העמים ותועבותיהם – מיד ה' מוכרם ביד אויביהם, עד אשר הם צועקים אל ה' ושבים אליו, ואז הוא מושיעם ביד השופט, וחוזר חלילה…
נראה לכאורה למתבונן בספר, כי תקופה זו היתה 'תקופת ענישה', בה העניש ה' את עם ישראל פעם אחר פעם, עד אשר למדו את הלקח. אולם חז"ל נתנו לנו מבט שונה בתכלית על ספר שופטים, התקופה המסוקרת בו, והלקחים שעלינו ללמוד ממנו. ונצטט את דבריהם.
תנא דבי אליהו-רבה פרק יא: למה היו ישראל דומין בימי שפוט השופטים? למלך שקנה בתים ועבדים ושפחות, מהן בני שש, מהן בני חמש… וגדלן על שולחנו, ואכלו ממה שהמלך אוכל, ושתו ממה שהמלך שותה, וגדלן ובנה להם בתים, ונטע להם גפנים ואילנות ונטעים, ואמר להם: "הזהרו בנטיעות הללו ואילנות הללו". כיון שאכלו ושתו, עמדו ועקרו את הגפנים וקצצו את האילנות, וכרתו את הנטיעות, ושברו את הבתים. כיון שבא המלך ומצא את כל מה שעשו… אמר: הרי הן כתינוקות של בית רבן, מה אעשה לאלו? הביא אותן והכה אותן. וכן שנו לו ושלשו לו. לכך נדמו ישראל לפני אביהן שבשמים בימי שפוט השופטים – סרחו במעשיהם והיו נמסרין למלכות, וכשחזרו ועשו תשובה מיד היה הקב"ה גואל אותן. ללמדך שלא חסר מישראל שום פרוטה שלא כדין [היינו שלא נהרגו מהן].
בהמשך הפרק מבאר המדרש, כי בכל הפעמים שנהרגו אנשים מישראל, היה זה בגלל עבירות שחטאו ישראל בינם לבין עצמם, ולא בגלל שפנו אחרי עמי הארץ ואלוהיהם.
הרי לנו, כי תקופת השופטים, לא היתה 'תקופת ענישה' אלא 'תקופת חינוך', תקופה בה חינך הקב"ה את ישראל כי אין כדאי להם לילך אחרי אלוהי העמים. בתקופה זו היו ישראל צריכים לקנות הכרה אמיתית, כי אכן אין כדאיות בשום דרך אחרת, מלבד הדרך אותה ציוה השי"ת בתורתו הקדושה.
אמנם מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, ומי יאמר כי יוכל איש לחקור את סודות יוצרו, ולבאר את דרכי הנהגותיו. אולם בזהירות הראויה נאמר, כי יתכן ואף אנו נמצאים במעין 'תקופת חינוך'. אמנם אין הקב"ה מעניש את האומה באופן כולל על עוונותיהם, אולם יתכן כי בתקופה זו, המטרה היא להראות לנו, כי המערכות אשר מתאימות לאומות העולם אינן יכולות להתאים לבני ישראל. מבחינה זו הרי שיש בתקופתנו דמיון מה לתקופת השופטים, אבל יש ג"כ שוני גדול. שתי התקופות הן תקופות שמטרתן לחנך את בני ישראל, ולגרום להם להסיק מסקנות ממצב עראי, ולהשליך ממנו על המצב הקבוע המעותד לבוא אחריו. אבל בעוד שבתקופת השופטים הלקח הנלמד היה, כי אי ההליכה אחרי ה' איננה משתלמת מחמת כך שאז מסיר ה' את השגחתו מעלינו והיה לאכול ח"ו, הרי שבתקופתנו, החינוך מתבצע דווקא בצורה הפוכה. בתקופתנו מראה לנו ה' יתברך, כי אף ללא התערבות וענישה א-להית, אין המערכות אשר נוצרו בידי אדם יכולים להוות מצב קבוע ולהחזיק את העם בצורה מתוקנת, ואין כל אפשרות לנהל חיי-אומה תקינים, לא רק מבחינת יחסינו עם א-להינו, אלא אף מבחינת העמדת חיים מסודרים בינינו לבין עצמינו, אלא ע"י חוקי א-להינו, אשר נתן לנו בתורתו הקדושה.
הבה נלמד את הלקח של ספר שופטים כמו גם את הלקח המיוחד לתקופתנו אנו, ונחסוך על-ידי זה סבל מיותר.
[1] במאמר זה ההתייחסות היא בעיקר לחלק של עמנו שאינם שומרים את התורה. אמנם יש קבוצה גדולה מאד בעם ישראל המקיימים בכל לב ונפש את רצון השי"ת, וברוך שככה לו בעולמו. אולם השאלה בעינה עומדת, מדוע אין הקב"ה מוכיח ומייסר את החלק הטועה של עמנו.