מתוך הספר "עבד המלך" פרשת מסעי
ארץ ישראל – ירושה ומתנה.
ארץ ישראל מוחזקת היא לנו בירושה מאבותינו, כדכתיב בפרשת וארא וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּֽלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה', ואמרו בבבא בתרא (קי"ז( ונתתי אותה לכם מורשה – ירושה היא לכם מאבותיכם.
גם יש לנו זכות מתנה בארץ ישראל, שהשי"ת נותן לנו את הארץ, ולשון ירושלמי (ב"ב פ"ח ה"ב) רבי יוחנן מתיב והבאתי אתכם אל הארץ וכו' ונתתי אותה לכם מורשה, אם מתנה למה ירושה, ואם ירושה למה מתנה, אלא מאחר שנתנה להם משום מתנה, חזר ונתנה להם לשום ירושה.
יהיה בעיננו כל יום כאילו היום נתנה לנו.
כתיב והיה "כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבותיך ונתנה לך" למדנו מזה על החביבות הגדולה עד מאד שיהיה לנו לארץ ישראל, ובכל יום ויום יהיה בעינינו כאילו היום הזה נתן לנו השי"ת למתנה את ארץ ישראל, ארץ חמדה טובה ורחבה, לרשת אותה, ולשבת בה. ולשון המכילתא "ונתנה לך" שלא תהיה בעיניך כירושת אבות אלא תהיה בעיניך כאילו היום נתנה לך.
כתיב "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" למדנו מזה על החביבות הגדולה עד מאוד שיהיה לנו לארץ ישראל הקדושה והטהורה, ומרוב חביבותנו נתגלגל בעפרה וננשק אבניה. גדולי החכמים היו מנשקים על תחומי ארץ ישראל ומנשקים אבניה ומתגלגלים על עפרה. וכן הוא אומר "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" [רמב"ם מלכים פ"ה ה"י].
צריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל, ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרה ואבניה בבואם אליה, כי כשם שבחר הקב"ה בישראל, בחר בארץ ישראל, וייחד אותה להם, ואין נקראים גוי אחד אלא עִמָה, שכך פירש רשב"י על מקרא שכתוב "וּמִי כְּעַמְךָ יִשרָאֵל גוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" [חרדים נ"ט].
העדפת המגורים בה על פני חיי רווחה בחו"ל.
צריך כל איש ישראל לחבב את א"י ולבא אליה מאפסי ארץ, בתשוקה גדולה, כבן אל חיק אמו, כי תחילת עווננו שיקבע לנו בכיה לדורות יען כי מאסנו בה, שנאמר "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ", ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתוב "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְֽאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" ושם אומר "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן" [חרדים, שם].
חסדי השי"ת גדלו עלינו, ועוזר לנו שבכמה שעות יכולים לעוף באוויר ולבא לארץ ישראל אף מארץ רחוקה מאוד כגון אמריקע, וגם באוניה כבר יכולים לנסוע בעה"י בימים ספורים מא"י לאמריקע.
וכל מי שביכולתו לעשות כן – יעשה זאת מהרה ויבטח בהשי"ת בכל לבו שלא יאונה לו שום רע, וכבר רבים מבני עמנו עושים כן ומעופפים באוויר בשמחה, כדי לזכות מהרה לבא ולשבת בארץ ישראל בקדושה ובטהרה, כפי רצון בוראנו יתעלה.
ולשון הגמרא בכתובות (קי"ב.) רבי זירא כי הוה סליק לא"י, לא אשכח מברא למעבר, נקט במצרא וקעבר [פירש רש"י, נקט במצרא – יש מקום שאין גשר ומשליכין עץ על רוחב הנהר משפה לשפה ואינו רחב לילך עליו כי אם אוחז בידיו בחבל המתוח למעלה הימנו קשור שני ראשיו בשתי יתידות אחת מכאן ואחת מכאן בשני עברי הנהר]. אמר ליה ההוא צדוקי: עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפזיזותייכו קיימיתו אמר ליה: דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה, אנא מי יימר דזכינא לה.
המגיד אמר לרבנו הבית יוסף וחבריו: עלו לא"י, כי לא כל העתים שוות ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, ועיניכם אל תחוס על כליכם כי טוב ארץ העליונה תאכלו, אם תאבו ושמעתם טוב הארץ ההיא תאכלו. לכן מהרו ועלו וכו' כי יש לאל ידיכם, רק שאתם מוטבעים בטיט חמדת תבל והבליו. [עיין בשל"ה שבועות נר מ' י"א].
כתיב בתהלים (נ"ה ז') וָאֹמַר מִי יתֶּן לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה, הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה, מוטב ללון במדברות של א"י ולא ללון בפלטרין של חו"ל [בר"ר ל"ט].
דוד נתאוה לארץ ישראל שנא' (תהלים פד) בחרתי הסתופף בבית ה', מהו הסתופף, רבי תנחום ברבי חנילאי ורב, חד אמר אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע אפילו יש לי פרקלטין וטרקלין בחוצה לארץ ואין לי אלא הסף בא"י בחרתי הסתופף, וחד אמר אפילו לא יהא לי לאכול בא"י אלא סיפוף של חרובין בחרתי הסתופף [תנחומא פ' ראה].