לכבוד המערכת,
חבר טוב אמר לי, שהיתה עלית תלמידי הבעש"ט והגר"א, ואח"כ העליות הראשונות והשניות, והוא מרגיש שארגון 'קדושת ציון' זה גם כן סוג של עליה – 'עליית קדושת ציון'. העליות הקודמות היו הרבה הרבה יותר קשות, גם בחזון וגם במעש, וגם העליה שלנו לא תהיה קלה, אבל ביחס לקודמים – זה כבר הרבה יותר קל.
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-להינו,
מ. ע.
הערת המערכת: את המכתב הבא קבלנו מאחד מקוראינו החשובים ובחרנו לפרסמו כלשונו, על אף שישנן נקודות מסוימות בדבריו הטעונות דיוק ובירור – הן בפירוש דברי הנבואה והן ברעיונות עצמם ובמסרים העולים מהם ביחס להבנת המציאות בזמננו. בכל זאת, היות והמסר המרכזי הוא ברור ונכון, אמרנו לא נמנע טוב מבעליו, והבוחר יבחר.
שלום וברכה,
ברצוני לחלוק עם בני ציון היקרים המסולאים בפז את הרהורי – ואקוה שתהיה בזה איזו תועלת.
בתקופה האחרונה, אנו עדים למתקפות רבות על ציבור היראים בסגנון 'פרזיטים' וכדומה, ולצערנו, משום מה, לא נשמעת התשובה הברורה – מה שאולי כל אחד מבין בעומק הלב, אך צריך להכריז זאת בקול רם.
הפרזיטים זה אתם! מי שחי כאן בארץ שה' נתן לנו ואינו משרת אותו, ואינו מבין שמשהו לפחות צריך לעשות כהכרת הטוב על כל הטובה שעושה לנו – הוא 'פרזיט', שחי על חשבוננו כפשוטו, על חשבון התורה, המצוות והמעשים הטובים של יראי ה', בעוד כל הצרות והמלחמות שיש כאן – הן בגלל עוברי עברה, "שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ" (בבא בתרא ח.).
הדברים כל-כך פשוטים! אנו אומרים זאת פעמיים ביום בפרשת 'והיה אם שמוע' וקוראים בתורה על כך בלי סוף בפרשת בחוקותי ועוד ועוד – ומשום מה אנשים, גם מבינינו, מחפשים תשובות מפולפלות ומבולבלות…
הגמרא בסנהדרין צט: אומרת על מי שאומר 'מאי אהנו לן רבנן – לדידהו קרו, לדידהו תנו' שהוא לא אפיקורוס – הוא פשוט 'מגלה פנים בתורה', דכתיב 'ונשאתי לכל המקום בעבורם', וכתיב 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'.
יתכן, שכל המצב הזה קורה בגלל שחסרה אצלנו התובנה הזאת, שיש לנו כאן מלך מנהיג ושולט ומטיב עד אין קץ. אם אצלנו הדברים יתבהרו, זה ישפיע למרחוק – ואשרינו שקיימת האגודה 'קדושת ציון', שמכריזה ברמה – יש לנו הנהגה מבורא עולם, ואנו מכירים בטובה שהוא משפיע עלינו, ואנו בתמורה מנסים לשרת אותו כפי יכולתנו.
כמובן – יש הלכות וכללים בדיני בני העיר ומסים ודיני מלחמה, שגם זה מוטל עלינו – אין במה שכתבתי הסבר ונימוק הלכתי. אך נראה, שצריך שהמעמדות יהיו ברורים – מי למעלה ומי למטה.
ושוב חשבתי על נושא זה מהיבט אחר, ועלה במחשבתי שמאידך, דווקא מי שמבין את התקופה ויודע את גדולתה של ארץ ישראל ואת שלבי הגאולה הממשמשת ובאה – דווקא לו יותר כואבת השאלה, מדוע אנחנו לא שותפים בידים ממש בבנית הארץ על כל המסתעף – לא כי 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', חלילה, אלא כי זהו רצון ה'?
התשובה בקצרה, פשוטה וערוכה בתורת ה'. כבר בכניסת עם ישראל לארץ ישראל, שבט לוי לא השתתף בכיבוש הארץ, ועל זה נסובים דברי הרמב"ם הידועים בסוף הלכות שמיטה ויובל – עיי"ש ותמצא נחת וטעם, ויש להאריך בזה עוד. אך אקצר בזה, כי על תקופתנו אנו ישנה נבואה מפורשת בנושא הזה, הכתובה שחור על גבי לבן. וברצוני לבשר זאת למי שעדיין לא ראה אותה (סוף ישעיה, קוראים אותה בהפטרת שבת ראש חדש).
"שמעו דבר ה' החרדים אל דברו – אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה'" (ישעיה סו ה) – לכאורה אין פשר לטענה כזו, ששונאי החרדים לדבר ה' אוכלי החזיר השקץ והעכבר – יאמרו מלים כאלו – "למען שמי יכבד ה'"! הם יכולים להגיד הכל, אבל להפוך אור לחושך וחושך לאור – קשה לקבל זאת. אך התשובה ברורה ומובנת לכל, ואנו שומעים זאת כל הזמן. הם אומרים – "אנחנו כבשנו את הארץ ואת ירושלים, יש לנו צבא – אנחנו אחראים לעם ישראל' וזהו כבוד ה' [בין אם הם מבינים מה הם טוענים, בין אם לאו – וישנם שמבינים – אך זוהי באמת טענתם].
חז"ל בבבא מציעא לג: כבר חלקו את ה'מסיתים' הללו לקבוצות – כפי שאנו רואים בעינינו – 'החרדים אל דברו' – אלו תלמידי חכמים, 'אחיכם' – אלו בעלי מקרא, אלו שמנפנפים עם התנ"ך. 'שנאיכם' – אלו בעלי משנה, אלו שבטוחים שהם יודעים הלכה. 'מנדיכם' – אלו עמי הארץ, ופרש"י שתלמידי חכמים שנואין ומתועבין להן כנדה [ובהמשך הגמרא – "שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים, ת"ל ונראה בשמחתכם והם יבושו" – יעוי"ש ברש"י, ונקצר בזה].
הנביא עונה ומנחם – 'ונראה בשמחתכם והם יבושו – קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו' – אתם החרדים אל דברי עוד תראו את גמולם ועונשם כמתואר שם באריכות. אך עדיין אין תשובה על עצם הטענה.
'בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר' – לכאורה נשאלת השאלה, מה השייכות לכאן, וביותר תמוה – אנחנו הרי יודעים שהנביאים ממשילים רבות את הגאולה לחבלי לידה – וכפי שכתוב כאן בפסוק הבא –
'מי שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת כי חלה גם ילדה ציון את בניה' – הרי מפורש שחלה ציון – אך זו התשובה לחרדים אל דברו – אתם תוולדו ללא חבלי לידה – יעשו בשבילכם הכל ואתם תתענגו מזיו השכינה בלימוד התורה בישיבות ובתי מדרשות.
[ומה שהנביא אומר שהכל יקרה ביום אחד ופעם אחת, והרי בפועל אנחנו רואים, שהדברים קורים בשלבים צעד אחרי צעד – אך האמת היא, שכל זמן שאין לנו בית המקדש בירושלים – אנו כעובר שלא רואה את אביו אמו ועדיין לא פתח את עיניו, וכאשר תחזינה עינינו בשוב ה' ציון – הלידה תהיה בפעם אחת, ואז כל בית ישראל שיהיו כאן בארצנו הקדושה יראו את מי שהרם וילדם].
"רוח ה' א-להים עלי יען משח אותי לבשר ענוים שלחני לחבוש לנשברי לב… ובנו חרבות עולם שממות ראשונים יקוממו וחדשו ערי חורב שוממות דור ודור" – "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם" – היכולת היום במיעוט עבודה ועל-ידי עובדים זרים – להכין אוכל ובגדים וכיוצא בכך – יכולת זו מאפשרת לכולנו לעסוק בתורה. בזמן קום המדינה, כשלא היה כח אדם, היה צריך הרבה יותר יהודים שיעבדו, וידוע שיהודים חרדים עבדו בבניה ממש! ויתכן, שזה השלב הראשון של 'ובנו חרבות עולם'.
"ואתם כהני ה' תקראו, משרתי א-להינו יאמר לכם" – הם דברי הרמב"ם, שכל ישראל יכול להקרות ממשרתי ה' [וכ"ה בשיר השירים רבה, שם נאמר שרות בישראל, שנאמר 'משרתי א-להינו יאמר לכם']. "חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו" – אנחנו חיים על חשבון המדינה [לא מדויק, בלשון המעטה … תפסתי את הבטוי כמו שהם אומרים, כי גם אילו זה היה ככה, זה היה מצויין], שמכניסה כסף מרחבי העולם בעזרתו יתברך – כן ממש כך, כי זה מה שמובטח לנו – 'חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו' – ומומלץ לראות שם את ההמשך, ולעיין ברד"ק.
נראה לבאר את הנהגת ה' בזה, שמחד ישנה הבטחה שהגאולה תהיה ב'שובה ונחת תושעון' (ישעיה ל), ובפשוטו המשמעות היא שהגאולה תהיה בלא צער, אך מכאן גם למד ר' אליעזר (סנהדרין צז), שהגאולה תהיה על-ידי תשובה – ואמנם ר' יהושע חולק, ובסוף הסוגיה כתוב 'שתק ר' אליעזר' – אך עדיין יש גאולה שהיא בתשובה, וכיון ש'דבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם', ברא הקב"ה מציאות מופלאה, שבתוך ארץ אחת ישנה כעין 'אטמוספירה' שמבדילה בין שומרי דברו לאלו שעדיין לא, ר"ל – מחד התקיימו דברי ר' יהושע, והגאולה התחילה אף שרוב ישראל למגינת לב לא חזרו בתשובה – ועל כן הם סובלים רבות בחבלי לידה. אך יש גם ציבור שלם שאפשר לומר עליו שהם 'בעלי תשובה', והציבור הזה זוכה ל'בשובה ונחת תושעון', שאנו גם גרים בארץ הקודש ונהנים מזיו השכינה – וכמעט שלא מרגישים בצער המלחמות ושאר חבלי הלידה [וכמובן גם בזה יש דרגות רבות לפי איך שגוזרת חכמתו לכל בריה בקשיי הפרנסה וכיוצא בכך – אך דברנו בדרך כלל].
אני רוצה להודות כאן לאגודה הנפלאה והעצומה, שנותנת כבוד לה' ועמו – אין לי מילים להעריך את פועלה וחשיבותה – יתן ה' לכל המעשים והעושים, שיראו בקרוב את משאלת לבם – "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון", אמן.
בברכה,
א.ו., ירושלים