חזון אי"ש יורה דעה סימן כ"ד סק"א –
שני לאוין יש בתורה בנתינת מקום לעכו"ם בארץ לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך, ולא תחנם… ודין איסור ישיבה הוא שנתחייבנו לגרשו מארצנו והוא חיוב על כל אחד ואחד מישראל… אבל הדבר מוכרע בסברא שדין זה בכלל הרצון שתהיה הארץ מיושבת מישראל ולא יחנו בארץ עכו"ם, וארץ ישראל היא גם בגלותנו והרי אנו חייבים ביישובה ולדור בה גם בגלותנו… והנה נתבאר שמכירת [הערת המעתיק: ואיצ"ל דכ"ש מסירת] בתים ושדות לעכו"ם אף בזה"ז מה"ת והלכך כל הארץ שכבשום עולי מצרים בכלל האיסור… וח"ו לנהוג קלות ראש בלא תעשה דאורייתא.
אגרות חזון אי"ש כרך א' אגרת צ' –
והנה מאות בשנים שהישיבות של בבל נודדים והולכים סוללים המסלה לשוב אל ארץ שגלו ממנה, חרבו בבבל ובנו הנהרסות באדמת נכר בספרד, בצרפת ובאשכנז, חלפו שמותיהם אבל לא חלפה נפשם. זאת התורה שגלתה עשר גלויות עשר גלויות ושבנתה ביתה בארץ שנער, ושגלתה מבבל לארצות המערב. זאת התורה עתה החוזרת עכשיו מערבות שממות המערביות אל ארץ הצבי ארץ הקדושה הניתנה לאבותינו לנחלת עולם, אשר היתה למעון לה בבואה מסיני להופיע בקרני אורה בקרב ישראל.