כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, אמרו – "עתידה תורה שתשתכח מישראל… רבי שמעון בן יוחי אומר: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו". כך מופיע שחור על גבי צהוב בפתחה הפנימי של מערת רשב"י מאור הגליל העליון. אמת, כל מקום ומקום בארץ ישראל יפה הוא, תאמר במערת רשב"י שבמירון, הלא משכיות החמדה של ארצנו הקדושה – האם הודינו לבורא עולם כי הביאה לנו? אם אמרו שתשתכח תורה מישראל, כלום אמרו שתשתכח הודאה מישראל?
נכון, לא בתשכ"ז קיבלנוה, וזה המאמר מכוון להודות ולהלל על נסיה, אבל עדיין נשאלת השאלה – וכי על ניסי תש"ח פטורים אנו מחיוב הודאה? וכי רק על ירושלים וחברון יש להודות, ועל טבריה וצפת יש פטור? שמא תאמר, מפני אותם שבאים שמה ואין באים אצל שער השמים בכותל מערבי, ומחלקין ארץ חמדתנו בקו ירוק? אין הדברים נשמעים, מה לי 'ציונים' של תשכ"ז, מה לי 'ציונים' של תש"ח? אלא נראים הדברים, כי אין שום מקום לחלק בארצנו בשום קו ירוק, ולא ציונים של תש"ח כחם עשה, ולא ציונים של תשכ"ז עוצם ידם עשה, אלא רק ה' א-להינו הוא הנותן בחמלתו, ובזכרו את השבועה, ואין קו ירוק, אלא זה שמחדש חדשים, ואם יש לחלק, בהפך יש לחלק – כיון שהרשעים כולם מתנגדים כל כך ל'מעבר לקו הירוק', והרי אנו כל עצמנו עומדים להתרחק מהרשעים, ולא להתחבר עמם, חלילה. מכל מקום, העיקר הוא שעל כל עיר ועיר, ועל כל כפר וכפר נודה לו במאד מאד[1].
ועתה לכו חזו מפעלות ה', התגלות נפלאה מסוד תורתנו הקדושה, כיצד יתכן שיגיע דור שהקב"ה יתן לו את ארץ ישראל ויחזור ויתן, ואף על פי כן – תמצא בו בחינה של 'תשתכח הודאה מישראל', והם הם דברי הגמרא שתשתכח תורה מישראל. בא ראה והבן, נפלאות נסתרות של תורתנו הקדושה, מה שמונח בדברי רז"ל הנוראים הללו – ומזה נלמד להודות ולחזור ולהודות, כדברי הנביא במזמורי תהילים שה'ספורנו' הגדיר כמזמורים שנכתבו עלינו, וכהגדרתו המדויקת (שם צה, ועוד) – 'דור קיבוץ גליות הקודם לימות המשיח' – "לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו נקדמה פניו בתודה".
וזה לשון קדשם בגמרא (שבת קלח:) "ת"ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר 'הנה ימים באים נאם ה' א-להים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה", וכתיב 'ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו', דבר ה' – זו הלכה, דבר ה' – זה הקץ, דבר ה' – זו נבואה.
ומאי 'ישוטטו לבקש את דבר ה"? אמרו – עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין אם טהורה היא ואם טמאה".
מה כתוב כאן? בביטוי 'שתשתכח תורה מישראל', אין הכוונה חלילה שלא ילמדו תורה! אדרבה, מבואר להדיא שהאשה "תחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות". ישנם בתי כנסת רבים שלומדים בהם, ישנם בתי מדרש רבים ומלאים שעוסקים בהם בתורה, ובאמת זה כבר כתוב בפסוק שהגמרא הביאה – מצד אחד יש 'רעב לשמוע את דברי ה", דבר שמבטא שפע אדיר של בתי כנסת ובתי מדרש, ומצד שני – 'ולא ימצאו', 'ואין מבין', שזה נחשב 'תשתכח תורה מישראל'.
והיכן יתקיים אותו שפע של בתי כנסת ובתי מדרש? איפה יהיה המצב הזה, של רעב וצמא לשמוע ולבקש את דבר ה'? בארץ ישראל, כי הרי יש פה ככר של תרומה! וגם זה כבר מופיע בפסוק של 'והשלחתי רעב בארץ', וכמו שפרש האבן עזרא – "ונעו מים – סוף, שהוא דרומי לארץ ישראל, עד הים הגדול מבא השמש."
מעתה צריך להבין מהי ההגדרה של "דבר ה' שלא ימצאו" "תשתכח תורה מישראל". הסבירה הגמרא על זה – "דבר ה' – זו הלכה, דבר ה' – זה הקץ, דבר ה' – זו נבואה". היתכן הדבר? לא לדעת את הקץ נחשב 'תשתכח תורה'? מי ידע את הקץ? והלא כבר נאמר בדניאל "ויאמר לך דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ" ואמרו רבותינו ז"ל "תיפח עצמן של מחשבי קיצין" וכי לא לקבל נבואה זה נקרא "עתידה שתשתכח תורה"! הלא כבר מחגי, זכריה ומלאכי אין חזון נפרץ, ונטלה נבואה מן החכמים, וכי איך ניתן להגדיר זאת כ"תשתכח תורה".
המפתח להבנה נמצא בחלק הראשון של "דבר ה' – זו הלכה". כי איך יתכן שדור משופע בבתי כנסיות ובתי מדרשות לא יבין ב'הלכה'? על זה הביאה הגמרא את דוגמת האשה והכיכר. ונשאלת השאלה, וכי בגלל אשה אחת שלא ידעו לענות לה בהלכות טהרה של תרומות – נחשב הדבר שתשתכח תורה? על כרחך, האשה הזו היא סימפטום! למרות שלא חסר בלימוד, אבל חסר גם חסר דעת להוציא מכך הלכה למעשה. לא יודעים כיצד לפסוק למעשה מתוך הלימוד, ובפרט בככר של תרומה שאין לנו מסורת איך לפסוק בזה, ולא מצליחים לחבר את התורה להנחיה מעשית כאן בעולם הזה, איך צריך להתנהג למעשה, וזה כבר נקרא רח"ל 'תשתכח תורה מישראל', וכמו שפירש רש"י – "זו הלכה, כדכתיב 'להגיד לכם את דבר ה", דהיינו תורה". במושג 'תורה' הכוונה להוראה מה לעשות, וכמו שכתב בחינוך (מצוה תיט) – "מצות עשה ללמוד חכמת התורה וללמדה, כלומר כיצד נעשה המצות ונשמר ממה שמנענו הא–ל ממנו, ולדעת גם כן משפטי התורה על כוון האמת", התוצאה של חדלון זה: לא מצליחים לדעת 'דבר ה", לא מצליחים לחבר את המציאות לתורה, ולא יודעים מה לעשות.
ועכשיו ל 'דבר ה' – זה הקץ'. נכון הדבר, שלפני ה'קץ' לא יודעים אותו, אבל כאשר הוא כאן, לפי הסימנים שניתנו בתורה, ועדיין לא רואים אותו, הרי זה ממש אותו חוסר חיבור של המציאות לתורה, שלא מצליחים לקשר בין התנאי המציאותי שניתן לנו בתורה לדעת מה היא המציאות של 'קץ' לבין ה'דין' של 'קץ'. והרמב"ם כתב: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו". וזאת, כי כאשר יהיו מוטלת עלינו תביעה להבין את ה'דבר ה" שנהיה, וז"ל המלבי"ם בסוף דניאל – "אתה דניאל, מפני שידע שהזמן רחוק מאד, א"ל שיהיו הדברים סתומים עד עת קץ,…אבל בעת קץ יוסר הספק, וכל שיתקרב הזמן יהיה הספק מועט". והנה על זמננו נאמר 'קץ מגולה' ממש – "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (סנהדרין צח.), ופירש"י – "מגולה מזה – כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר", וכמ"ש מרן החפץ חיים בהקדמה הראשונה לליקוטי הלכות, ועוד רבים מגדולי ישראל, שזמננו הוא ה'קץ', ובכל זאת עדיין עינינו הרואות, כי הקץ נכסה מעיני רוב הלומדים, את דבר ה' ולא ימצאו, תשתכח תורה מישראל, זה הקץ.
דבר ה' זו נבואה – זה ממש אותו דבר! איזהו דור שהוא גיא חזיון, שנבואות כה רבות נאמרו עליו, נבואות כה רבות מתקיימות בו, ו'אין מבין'. נמצאים בזמן של "הנה ימים באים נאם ה' א-להים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'", ו'אין מבין' שזה עכשיו, ואין מבין שזה הקץ. ישנו מצב של שפע בלתי נתפס של בתי כנסת ובתי מדרש, ממש מ'ים עד ים', 'מים סוף [אילת] ועד ים פלשתים יהיה גבולכם', ועמך בית ישראל משתוקקים ומתגעגעים מאד לה' יתברך והכל חפצים ליראה את שמך בהשתוקקות נמרץ ונפלא אשר לא הייתה כזאת מימי קדם – "הקיצותי ועודי עמך", באתי עד קץ כל הדורות ועודי עמך, ו'אין מבין' מה זה קשור אלינו! לומדים את זה, אבל לא ל'הלכה'.
עתידה תורה שתשתכח מישראל, לא מצליחים לחבר בין התורה לבין המציאות שעושה השי"ת! דבר ה' – זו הלכה, דבר ה' – זה הקץ, דבר ה' – זו נבואה. ואני עומד ושואל את עצמי אודות האשה הזאת – אני לא יודע איך קוראים לך, אשה אשה, איפה בעלך? הצדקת הזו, שכלל אינה יודעת ואינה מבינה, שרבותינו לפני אלפיים שנה מנבאים עליה עכשיו, שבורא עולם אומר אודותיה לעמוס נביאו – 'ישוטטו', והיא עולה עכשיו בחוסר אונים לבית הכנסת שלי, במאמץ בזיעה, כבר היתה בבתי כנסיות כה רבים, בבתי מדרש כה רבים, ו'הכיכר'? הכיכר של תרומה כבר מתחיל להתיבש ולהתעפש, מה היא תעשה, זה כיכר של תרומה, אסור לה לזרוק אותו סתם, איך אדע לענות לך? רגע, אשה, אל תלכי, תיכף הילולא דרשב"י, והוא הבטיח "תניא רבי שמעון בן יוחי אומר – חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר 'כי לא תשכח מפי זרעו', אלא מה אני מקיים 'ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו' – שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד". נכון, התשובה שניתן לך לא תהיה מוסכמת על כל בתי המדרש, יכול להיות שחלקם אפילו יכעסו על בית המדרש שלי, זה המחיר של "לא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד", אבל לפחות שבבית המדרש שלי יוכלו להבין ש'קץ' זה עכשיו, והנבואות עלינו נאמרו, וממילא אין בררה – צריכים ללמוד טהרות הלכה למעשה, 'הכיכר טהור'! את כבר ודאי מאוד רעבה מרוב מאמץ, וצמאה מרוב שוטטות, לכי אכלי בשמחה לחמך ו'כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק' – "הנה ימים באים נאם ה' א-להים" – אבינו שבשמים! גם אנחנו כבר רעבים ל'ככר של תרומה' וצמאים מרוב שוטטות, לשמוע את דבר ה' לנבואת קץ הפלאות, ואתה אמרת 'כי לא תשכח מפי זרעו' ואין אנו שוכחים, אלא מודים לשמך על בתי כנסיות ומדרשות מצפון ומים, על חברון ועל ירושלים, על קברו של יוסף ועל קברה של רחל, על קברו של שמואל, ועל מערת אברהם, יצחק יעקב, שרה, רבקה ולאה,[2] ועל נסיך שבימים האלו, איך שבששה ימים הושעתנו ממזרח וממערב, ביבשה באוויר ובים, מי מנצח מלחמות בששה ימים? מי?[3] עושה מלחמות בעל צדקות מצמיח ישועות.
אז מה, זהו, הכול טוב? המשיח כבר הגיע? לא, המשיח עדיין לא הגיע, אבל הקץ הפורח המגולה הזה, של בתי כנסת ובתי מדרש מאילת וים סוף עד עכו ונהריה ולמרות כך – עדיין חסר מאוד לשמוע את דבר ה', וזהו שלב חשוב בדרך למשיח. ומרן הגרצ"ה קאלישר הגדיר זאת כך זמן רב לפני שזה התחיל: הגמרא בסנהדרין מביאה את דעת רבי עקיבא על מלכות בן כוזיבא – "ולא כרבי עקיבא שהיה דורש (חגי ב ו) 'עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ'", ופרש"י – "ל"א עוד אחת מעט היא, מעט מלכות אתן להם לישראל לאחר חורבן, ולאחר אותו מלכות הנני מרעיש שמים וארץ ויבא משיח". ואומר הגרצ"ה, שאכן אותה מלכות מעט, לא הייתה בר כוזיבא, אבל בלתי ניתן לומר שרבי עקיבא טעה בפירוש הפסוק, וממילא יש תפקיד שנקרא "עוד אחת מעט היא", "מעט מלכות אתן להם לישראל", ולאחר אותה מלכות הנני מרעיש שמים וארץ ויבא משיח".
והמלבי"ם מביא הגדרה מקבילה למצב הזה על הפסוק "ואתה מגדל עדר עפל – בת ציון עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשונה, ממלכת לבת ירושלים" (מיכה ד ח). וז"ל: "תחלה 'בַּת צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה' – שהגליות יתחילו להתקבץ [לציון].. ואח"כ 'וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה' – תבוא ממשלה קטנה, שיהיה להם קצת ממשלה והנהגה כמו שהיו לישראל בימים הראשונים לפני מלך מלך לבני ישראל, שהיה להם שופטים מנהיגים אותם. ואח"כ תבא 'מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם' – יהיה להם מלכות קבוע שהוא מלכות בית דוד".
ונראה לעניות דעתי. כי הסיבה לכך ש'הקיבוץ גליות קודם לימות המשיח', ש'אני מרעיש את השמים ואת הארץ' מוגדר כ'מלכות מעט' וכ'ממשלה קטנה', הוא מפני שהוא הוא השלטון שעליו נאמר בסנהדרין (צז) ש"תתהפך כל המלכות למינות", ושם (צח) – "אין בן דוד בא עד שתכלה מלכות הזלה מישראל". הרי לך, שקודם משיח תהיה להם לישראל 'מלכות הזלה'! ועוד שם – "אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל", שגם הוא ביטוי לשלטון פגום שיהיה לישראל – לא 'עול גויים', אלא הגדרה אחרת לגמרי, והוא מה שאמרו בשבת (קלט) בהמשך לסוגית עתידה תורה שתשכח – "ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל". ובעצם, מה שמקדים בגמרא ל'קץ המגולה' של הרי ישראל הנותנים פירות הנ"ל הוא הכרעת הגמרא בויכוח האם ישראל נגאלין בלי תשובה, והגמרא מוכיחה שאכן הם נגאלים, מזה שיש 'קץ', וז"ל קדשם שם – "אמר לו רבי יהושע – והלא כבר נאמר 'ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה'… ושתק רבי אליעזר. ואמר רבי אבא – אין לך קץ מגולה מזה…", וגם על זה פירש רש"י שם לפי אותו עקרון, שתהיה מלכות מעט ושתהיה תקומה לישראל בגבורה, וז"ל "וככלות נפץ יד עם קדש – כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם שהיתה נפוצה אילך ואילך גבורה ותועלת לפשוט אנה ואנה, ואחר שתכלה גבורתם שיהיו שפלים למאד: תכלינה – אלו הצרות ויבא משיח".
וכבר באו בסה"ק באורים מפני מה מנהיג הקב"ה עולמו במידה זו, ומי יבוא אחר המלך להתעסק בדברים העומדים בכבשונו של עולם, אלא שלתוספת טעם ואהבה לקב"ה אולי יש לומר עוד אבחנה אחת מעט, על פי מה שבאר הרלב"ג על הפסוק שאנו אומרים בפסוקי דזמרה – "וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפרזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו ותקם את דבריך כי צדיק אתה". ומקשה הרלב"ג, שהרי יש כאן רק שש אומות, ולא כל העשר שעל ארצם כרת עמו הברית, ועוד – מהו 'כי צדיק אתה', אחרי שכרת עמו ברית ונשבע לו? אלא הכוונה היא להראות טובו וצדקו של השי"ת [שזהו ההקשר שם כהקדמה לוידוי כיצד ה' הטיבנו ואנו הרשענו]! כי ודאי הוא, שאת הברית יקיים, וזה יהיה לעתיד לבוא כשיקבלו כל נחלת עשרה עממין, אך מה שבינתיים נותן לנו להנות מארץ ישראל מנחלת העממין הללו, הוא 'כי צדיק אתה'. ואם כן, אם מתוך עמקי הגלות יגיע תכף המצב של 'מרעיש את השמים' ומשיח ועשרה עממין, הרי זהו קיום השבועה והברית, שעליה נשבע לאבותינו, והוא מביא גואל 'למען שמו', ואיך נראה את אהבתו אלינו? ואיך נראה 'כי צדיק אתה'? לכן מקדים בצדקו 'באהבה' – 'קיבוץ גליות הקודם לימות המשיח'. איזה 'בת ציון עדיך תאתה' – כי צדיק אתה.
ועוד, שזהו בדיוק המקום של משיח בן דוד, להושיע ממלכות מעט ומממשלה קטנה וממלכות הזלה. דוד עצמו לא הוציא את ישראל ממצרים, אלא מתי בא דוד? כאשר יש שלטון ומלכות לישראל, לא היתה שם 'גלות' אלא שהיו חסרונות גדולים[4] – שאול נדחה בגלל רחמיו על עמלק, דואג האדומי על הסנהדרין, הפלישתים פגעו והציקו מאוד, ולא היה העוז בעם להילחם מול גלית הפלשתי הערל מחרף מערכות א-להים חיים, ועם ישראל סבל מכך מאוד, העמלקים שוסים את הגרנות, ובית המקדש לא התקדם, ולאט לאט כמי השילוח ההולכים לאט, קם דוד מלך ישראל חי וקיים. נא הקם מלכות דוד ושלמה, קום בן דוד מלכא משיחא, ואני מרעיש את השמים ואת הארץ.
נקדמה פניו בתודה בזמרות נריע לו, בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה, בואו אתם דורשי ציון המבינים ש'דבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם', בואו אתם חברי בית המדרש המבקשים דבר ה' הלכה קץ ונבואה, להודות יחדיו בקהל עם, בועידה הגדולה, ואת – האישה של הכיכר – עזרת נשים פתוחה, דיונים וויכוחים תוססים יתנהלו על הכיכר בשולי הכנס, גם ילדי ציון אהובים כאן, ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה.
[1] ואולי אי"ה נקבל במהרה את 'לבנון', וכבר יוכלו אלו לבוא לכותל, ויוכלו לא ללכת רק ל'קו הירוק החדש שבלבנון'. רצתה ההשגחה שגם הם ישמחו בלבנון, כי עכשיו הוברר שאין ברירה – בשביל לבוא למירון חייבים לכבוש קודם את לבנון, ובאמת יש להתעורר מה זאת עשה ה', שארבע פעמים כבר אי אפשר לבוא למירון, ואף שהיום בכמה בחינות כבר אין מה שעורר מרן החת"ס ששכחו את ירושלים והלכו למירון, כי היום כולם חפצים לגור בירושלים, מכל מקום יתכן שעדיין ישנו החסרון הזה במצב, בו לכותל לא רוצים לבוא.
[2] בשנה שעברה הבאנו, כי לפי המסורת מהגר"א, שכל שנה מכוונת כנגד פסוק אחד בתורה, הרי הפסוק של שנת תשכ"ז מכוון כנגד הפסוק בדברים לא ה, המדבר על כיבוש ארץ ישראל – "ונתנם ה' לפניכם ועשיתם להם ככל המצוה אשר צויתי אתכם". ולמי שנהנה מגימטריות, יש כאן דבר של פלא – הגימטריה של פסוק זה היא – 3397, ובכל התנ"ך יש עוד פסוק אחד בנביא בגימטריה זו, ועוד אחד בכתובים. בנביא הוא הפסוק בזכריה ח ח – "והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלם והיו לי לעם ואני אהיה להם לא-להים באמת ובצדקה". ובכתובים הוא הפסוק בספר תהילים – "יבשו ויחפרו יחד מבקשי נפשי לספותה יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי". והוא פלא.
[3] וראה עכשיו אפילו בששה חודשים מה קורה, יעזרנו השי"ת.
[4] וכן בחזקיה שמבואר בחז"ל שהיה צריך להיות משיח בן דוד, אחרי נפילת 'מלכות יוסף' של עשרת השבטים, לא היה גלות אלא 'סנחריב' מבחוץ ו'שבנא' מבפנים.