התרגשות אוחזת בכולנו בהגיענו לגליון היובל – הגליון ה-50 של אגודת ‘קדושת ציון’ – התאחדות החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש. מי שנכח במפגשים הראשונים יודע עד כמה היה זה נראה כרחוק מהמציאות שנחזיק מעמד זמן רב כל-כך, והעלון אף ילך ויתעצם עם הזמן, כאשר האגודה אף מצליחה להרחיב את מעגל הפעילות אל מעבר לעלון – לשיעורים, סיורים, טיולים, מפגשים, חוגי-בית ולעוד שלל פעילויות, כאשר כל העת מצטרפים יהודים יקרים שטרם הכרנו, ממגוון הקשת הרחבה של הציבור החרדי בארץ ואף בתפוצות.
המייסדים עוד זוכרים את אותו מפגש במעלות דפנה, כשהגיעו 17 אנשים, ואף זה היה נראה בעינינו כהצלחה מסחררת. הותיקים אף יותר זוכרים את הנסיונות שנעשו קודם לכן להקים גוף שייצג את דבר ה’ בנושאים הבוערים הללו – אם מדובר במפגש שנערך על גגו של אחד החברים ברובע הקרוי ‘מוסלמי’ בעיר העתיקה, ואם מדובר בנסיון של חמשה חברים לשבת ולראות מה ניתן לעשות באחת הישיבות בירושלים. ישנם גם אלו הזוכרים לטוב את ארגון חלמי”ש, אשר כבר קדם לנו בכעשר שנים, אולם לדאבוננו לא הצליח להתרומם כפי שרצו החברים, והחשש היה כבד, שמא זה יהיה גם גורלה של ‘קדושת ציון’. יזכר לטוב גם העלון ‘נחלת ה’ ‘ אשר הקדים אותנו בהפצת חיבת הארץ בקרב הלומדים, אך גם הוא לא הצליח להחזיק מעמד ואף לא התימר להקים אגודה.
בשל כל אותם נסיונות שלא עלו יפה, בשל כל תנאי הפתיחה הבלתי-אפשריים לכאורה – אני רואה בהופעתו של גליון ה-50 כציון דרך יותר ממשמעותי. מדובר בתקיעת יתד איתנה שלא תמוט בציבוריות החרדית, ומי שמכיר את התפתחות האידיאות בציבור זה מבין עד כמה הדבר הוא בעל משמעות.
בתקופה האחרונה עברנו גם נסיונות לא פשוטים, כאילו באו לעכב את אותה תקיעת יתד, ומגפת הקורונה לא פסחה על העלון שלנו, שעה שבתי-הכנסת והישיבות – המקומות העיקריים בהם מחולק העלון – היו נעולים על סורג ובריח. על-אף הכל, החלטנו לא לשקוט על השמרים, ואף להרחיב את הפעילות, ובעיצומו של משבר הקורונה, כאשר בתי-עסק נסגרים וכל אחד מסתגר בביתו – שכרה אגודת ‘קדושת ציון’ משרד חדש, אשר ירכז את כל הפעילות הברוכה החל בעלון – בכתיבתו, הדפסתו והפצתו וכלה בשיעורים, בטיולים ובכל הפעילויות החשובות שעומדות לפנינו.
גליון זה יוצא, כפי שאתם רואים, במתכונת שונה מהרגיל, כאשר התוכן מוקדש יותר להצגת פניה האנושיות של האגודה, וזאת לנוכח העובדה שרבים תמהו עד היום – מי אתם באמת, אגודת ‘קדושת ציון’? האם מדובר באמת בתופעה שקורמת לה עור וגידים בלב ליבו של קהל יראי ה’, כאשר אברכים מסלתה ושמנה של היהדות החרדית לרבדיה השונים, לצד בעלי בתים חשובים, מתעוררים לפן הלאומי של תורת ה’ וחפצים ליטול חלק בתהליך הגאולה המתרחש לנגד עינינו? או שמא מדובר בשני אנשים תמהוניים ועלומי-שם, היושבים להם באיזה מרתף אפוף סיגריות ומקלידים את הגיגיהם תחת שמות שונים ומשונים, ללא כל השפעה ממשית על דעת הקהל? דומני, שתשובה ברורה ומוחצת ניתנת לתמיהה הזו מעל גבי הגליון הנוכחי, ויותר מכך – בכל פעם בה מתכנסים חברי האגודה, וכל חבר חדש שמגיע מבין מיד מה מתרחש לנגד עיניו.
לדאבוננו, הקורונה מנעה מאתנו לקיים את הועידה אליה התכוננו כה רבות ביום ירושלים, כפי שעכבה את הוצאת העלונים. תקוותנו לפצות את הציבור היקר במהרה ככל שיהיה באפשרותנו. הגליון הבא – בעזר ה’ – יחזור למתכונת התורנית הרגילה, שכה התחבבה על יושבי בית המדרש. בברכת יובל שמח לגליון, בברכת בריאות איתנה וכל הישועות לכל הקוראים היקרים, לכותבים המסורים ולכל הצוות המלווה את הוצאת העלון ולכל המפיצים ושאר הפעילים המסורים.