מאת: אברהם איש-ציון.
מיוסד על פי הפיוט "אשר אימתך" למוסף דיוה"כ בנוסח האשכנזים, אשר האריך בו הפייטן לבאר, שאע"פ שיש להקב"ה ריבי רבבות מלאכים ושרפים מרוממים, תאב הוא דווקא לתהילת בשר ודם שפלי ארץ, והיא היא המרוצה ביותר לפניו.
ואעתיק את הבית הראשון, עבור מי שאינו רגיל בפיוט זה: "אשר אימתך, באראלי אומן, באבירי אומץ, בבלולי קרח, בבדודי קדח, ומוראך עליהם. ואביתה תהילה, מגלומי גוש, מגרי גיא, מדלולי פעל, מדלי מעש, והיא תהלתך…".
ואף אנו על זו הדרך, ביארנו, שאף שבכחו הגדול וזרועו נטויה, לגאלנו גאולה שלימה בניסים ונפלאות, כאשר עשה בגאולה ראשונה, אינו חפץ אלא בגאולה שעל ידי מעשינו, ב'איתערותא דלתתא', שעל ידה תבא גאולתינו, וגאולת השכינה אשר תוקם מעפרה – הווי אומר: והיא גאולתם וגאולתך.
א. הדרך
אשר פעולתך
בקריעת מים, בגביהת נד
בעוברי ברגלים, בהטבעת זד
לגאולת בניך.
ואביתה פעולה
מרדופי צר, מבאי בצים
ממחלי חצר, מהדופי חוצים
והיא גאולתם וגאולתך.
ב. הכניסה
אשר פעולתך
בהעמדת נהר, בנושאי ארון
בעוברי בשער, בבני אהרן
לגאולת בניך.
ואביתה פעולה
מנעי בסערה, ממליטי אפילה
מחומקי משמרה, מבאי בלילה
והיא גאולתם וגאולתך.
ג. ההתיישבות
אשר פעולתך
בבתים בנויים, בכרמים נטועים
בהפלת דלתיים, בשופרות ותוקעים
לגאולת בניך.
ואביתה פעולה
מבוני בכפיים, מעמלי אדמה
מטרוטי עיניים, מעושי מלחמה
והיא גאולתם וגאולתך.
ד. מצפים לישועה
אשר פעולתך
בתפארת עוזך, ביד חזקה
בשידוד מערכה, וחבישת מכה.
בשלל ומלקוח, בחכמים בתורה
בזרועך בכח, בנפלאות ומורא
לגאולת בניך.
ואביתה פעולה
משדות קרב, ממלחמה שערה
מהמון עם רב, חסירי טהרה.
ממרוקני כל, מתשושי השמדה
מיתומים ושכול, מבורחי חרב חדה.
מאודים מוצלים, מריקני חכמה
מלואטי תהילים, ועולי למלחמה.
וסמוכים עליך, ושלוחים בשמך
ובוני ארצך, ומביאי עמך
ושואפי מלכותך, ומקוממי נחלתך
ועולים לעירך, ומצפי ישעך
מבקשי פניך.
והיא גאולתם וגאולתך.